בעיתון ידיעות אחרונות הגישו לנו בגיליון של ערב פסח מוסף חגיגי מיוחד שמתכתב דווקא עם יום העצמאות ה-75 הבא עלינו לטובה, ובחרו את רשימת "75 השירים היפים בתולדות ישראל". הבחירה בוצעה בעזרתם של 65 שופטים – "אנשי מוזיקה, עיתונאים, מנהלי תחנות רדיו, עורכים מוזיקליים וגם שרי תרבות בעבר ובהווה".
עורכי הפרויקט מודעים כמובן לכך שהניסיון לבחור את 75 השירים היפים ביותר מתוך אלפים רבים של שירים יפים שנוצרו כאן ב-75 שנות מדינה הוא יומרני, סובייקטיבי ושרירותי. לא פחות שרירותי וסובייקטיבי הוא הניסיון לדרג ביניהם. אבל זה טיבם של פרויקטים מהסוג הזה ואין הרבה מה לעשות בעניין, אלא אם מחליטים לוותר עליהם מלכתחילה.
בתוצאה שהתקבלה ניכר מאמץ לתת ייצוג משמעותי לזמרות, וכן לתת מקום של כבוד לזמר המזרחי שסבל מקיפוח מתנשא במשך עשרות שנים עד שהיה לחלק בלתי נפרד מהמוזיקה הישראלית. תוצאה תמוהה של שתי המגמות הללו היא הבחירה בשיר "צלצולי פעמונים" של אהובה עוזרי כשיר הישראלי מספר 2 של כל הזמנים, לא פחות. עוזרי ז"ל הייתה מוזיקאית מזרחית איכותית עם סיפור חיים שכולל קיפוח מקומם וסוף טרגי, אבל עם כל הכבוד לשיר – מעטים מאוד יסכימו עם הבחירה למקום השני בשיר שעצם הכללתו ברשימת ה-75 איננה מובנת מאליה.
גם הבחירה בשיר המחאה "מחכים למשיח" של שלום חנוך במקום השלישי מוגזמת לחלוטין, וכנראה נקבעה תחת אווירת המחאה נגד הרפורמה המשפטית שבה נמצאים רבים מבין השופטים. וזה בסדר שלשלמה ארצי, הזמר הכי מצליח ופופולארי בתולדות המדינה, יש ארבעה שירים מבין ה-75, אבל איך ייתכן ש"אנחנו לא צריכים" המופלא אינו אחד מהם?
אבל לא הייתי טורח על הפוסט הזה אלמלא העוול המקומם שנעשה בו לשניים מהבולטים ביותר מבין שלל יוצרי ומבצעי הזמר הישראלי לדורותיו. הראשון הוא חתן פרס ישראל לזמר עברי יהורם גאון, שבשנות הששים, השבעים והשמונים היה הזמר הכי בולט במדינה אשר הוציא למעלה מ-20 אלבומים ובהם עשרות להיטים שרבים מהם הפכו לקלאסיקה ישראלית. העובדה שאפילו לא אחד מהם נמצא ראוי להיכלל בפרויקט היא לא בעיה של יהורם גאון, אלא של עורכי הפרויקט ושל 65 שופטיו. "בפרדס ליד השוקת", "בלדה לחובש", "כל הכבוד", "לא תנצחו אותי", "השר משה מונטיפיורי", "עוד לא אהבתי די", "לא נפסיק לשיר", ואלה רק כמה דוגמאות - אף אחד מהם לא נמצא ראוי? חבר'ה, אתם לא רציניים.
חמור לא פחות העוול שנעשה ליוצרת הכי גדולה בתולדות המוזיקה הישראלית, נעמי שמר. מבין מאות השירים המצוינים שכתבה והלחינה, רק שירה הקאנוני "ירושלים של זהב" בביצועה של שולי נתן נכנס לרשימה. "ירושלים של זהב", שנישא בפי חיילינו משחררי ירושלים במלחמה ששת הימים, הוא לא עוד שיר יפה. הוא שיר שעשה היסטוריה. בכמה פרויקטים דומים שנערכו בעבר הוא נבחר לשיר מספר 1 בתולדות המוזיקה הישראלית. אז להתעלם ממנו לחלוטין כנראה היה בלתי אפשרי, אבל לשבץ אותו במקום ה-44 זה מופרך ומעליב לא פחות. מלבד ירושלים של זהב, לנעמי שמר יש לפחות עוד שלושה שירים קאנוניים שאי אפשר, פשוט אי אפשר, להשאיר מחוץ לרשימה כזאת – "לו יהי", "אנחנו שנינו מאותו הכפר" ו"על כל אלה" (על הדבש ועל העוקץ). גם השארתו מחוץ לפרויקט של השיר "פגישה לאין קץ" ששמר הלחינה למילותיו של אלתרמן וחווה אלברשטיין היטיבה לבצע היא יותר ממוזרה.
למרות שבין 65 השופטים יש כמה שמזוהים כבעלי דעות ימניות, קשה שלא לחשוד שהקיפוח הקטנוני של גאון ושמר נובע מהזיהוי שלהם עם האתוס הציוני. כי המאפיין הבולט ביותר של רשימת השירים הנבחרים של ידיעות אחרונות לרגל יום העצמאות ה-75 הוא היותה רשימה פוסט-ציונית.
במשך עשרות שנים, בעיקר בעשורים הראשונים של המדינה, שירת היחד הייתה נוכחת כאן לא פחות משירת היחיד. האתוס הציוני והפטריוטי היה מאוד דומיננטי במוזיקה הישראלית. מאות שירים אהובים ומצליחים עסקו בחדוות היצירה של הקמת המדינה ובניין הארץ, וגם במלחמות ישראל ובמערכה על קיומה והישרדותה של המדינה מול אויביה. באווירה הזאת נוצרו מאות ואלפי שירים על אהבת הארץ ונופיה, שמחת ההתיישבות ופיתוח הארץ ושירי מלחמה וזיכרון נוגעים ומרטיטים. מכל אלה נכלל בפרויקט לא יותר מקמצוץ.
אפשר אולי להבין ששירי תעמולה ציונית מובהקים בסגנון "נבנה ארצנו ארץ מולדת" היו קשים לעיכול לקיבתם הרגישה של העורכים. אבל איך זה שאפילו שיר נפלא בעל מסר ציוני מתון וסמוי כמו "בת שישים" של הגבעטרון (או כל שיר אחר שלהם) לא נמצא ראוי? איך מכל שירי הזיכרון צורבי הלב על חללי מערכות ישראל לא נמצא אלא אחד ראוי? לא "מה אברך", לא "אנחנו שנינו מאותו הכפר" ו"בלדה לחובש" שכבר הוזכרו, לא "הכותל" (עיני נערי שדולקות הן, ולא הנרות שבקיר)? רציתם אהובה עוזרי - אז למה לא "היכן החייל שלי"?
ומה לגבי השירים הרבים והיפים שמספרים את גבורתם של לוחמי מערכות ישראל, משירי תש"ח (אה, כן, את "שיר הרעות" הכניסו. יפה מצדם. מה עם "באב אל וואד"? "הן אפשר"? "דודו"?) דרך שירי ששת הימים (אם לא "בשערייך ירושלים" הפטריוטי להחריד בביצועו, שוב, של יהורם גאון או "ראי רחל ראי" של אריק לביא, אז לפחות "מלכות החרמון" של מוצי אביב) ועד "אל ארץ צבי" של תלמה אל-יגון שנכתב לסרט מבצע יונתן – עוד שיר קאנוני בביצועו של יהורם גאון שהודר מהפרויקט?
הייתי מציע לידיעות אחרונות לנצל את הימים שנותרו עד יום העצמאות ה-75 כדי להוציא מוסף מתוקן עם רשימה יותר ראויה ומאוזנת. זה לא יקרה כמובן, אז אפשר לפחות לקוות שבמוסף 80 השירים הכי טובים שאולי ייבחרו בעוד חמש שנים יתוקן לפחות חלק מהליקויים הללו. שלא ייפקד מקומם של אלה שהכי מגיע להם, ובאופן כללי שנזכה, לפחות לרגל יום העצמאות, לרפרטואר קצת יותר ציוני ופטריוטי.