המחלוקת סביב הקמתו של המשמר הלאומי, המיזם שליישומו חותר השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, שולח אותנו לקבל את חוות דעתו של מי שהעלה כבר בעבר תכנית מפורטת ומדוקדקת להקמתו של משמר שכזה, האלוף במיל' גרשון הכהן. שוחחנו אתו על הרעיון שעלה וירד כבר בעבר וכעת הוא שוב על שולחן הדיונים.
"הכיוון שאליו הלכה ממשלת בנט עם משמר לאומי הוא כיוון מסורבל", קובע האלוף במיל' הכהן הסבור כי אמנם "עוד שלוש חטיבות מג"ב במילואים הוא כיון מבורך", אך ברמת השטח והצורך המבצעי המיידי מדובר במהלך שלא ייתן מענה יעיל של ממש.
"ניקח דוגמא של ישוב מבודד בגוש משגב וסביבו מעל 150 אלף ערבים חלקם הגדול חמושים. אם אותם ערבים יעלו על הישוב, מי יגונן עליו? חיילי המילואים של מג"ב יצטרכו להגיע לימ"חים כדי להתארגן, ולאחר מכן לצאת לדרך בנסיעה בדרכים חסומות. לכן אני אומר שדרושה התארגנות של התושבים עצמם בישובי הספר, מה שהיה פעם 'הגמ"ר, הגנה מרחבית, אבל את הדבר הזה ישראל ביטלה".
מוסיף הכהן ומציין כי "מלקחי המלחמה באוקראינה אפשר ללמוד שמי שעוצר את הצנחנים הרוסיים הם הצבא בהתארגנות הגנה מרחבית של אזרחים מגויסים שבעזרת ראש העיר עצמו בונים בריקדות. לשילוב של הצבא עם האזרחים יש תפקיד חשוב".
ביטולו של הגמ"ר נבע מאותה עליונות צבאית ישראלית, והיא שאיפשרה מציאות בה כל מי שאינו גויס בפועל לאחת היחידות יכול להישאר במקלט או בביתו עם כוס קפה. המציאות הזו, אומר הכהן, לא הייתה בעבר, בתש"ח, כאשר בישובי הספר וגם שלא בישובי הספר הייתה היערכות הגנתית מקומית. לטעמו על ישראל לחזור לתפיסה ולגישה הזו שבה "האזרחים חייבים לתת מענה מיידי כשמשהו מתפרץ, עד שהצבא יגיע".
"בקנדה יש חוק שקובע מה חוואי שחי ביער צריך להחזיק במלאי התרופות והחירום שלו כדי שתתאפשר לו התמודדות במקרה חירום של סופה וכו'. התא המקומי הקטן צריך להיות עם יכולת הגנה בסיסית", אומר הכהן הסבור כי זהו מנגנון המשמר הלאומי הדרוש כעת לישראל. ההצעה שמוביל השר בן גביר רחוקה מכך ולהבנתו של הכהן הסיבה היא ש"השר הנוכחי לא מפא"יניק", כלשונו.
"כשהוא דיבר על משמר לאומי תחת פיקודו האישי הוא יצר התנגדות. ההתנגדויות הללו לא היו אם הוא היה אומר שלא יתכן שכוח יהיה תחת שליטתו", אומר הכהן. "אם אני רוצה שאנשי בית רימון ירדו לגשר טורעאן כדי למנוע חסימת הציר עבור שיירות של צה"ל, אני שם אותם במילואים תחת פיקוד הצבא או המשטרה. התפיסה שלי מחזירה אותנו לתש"ח, ימים שבהם לכל יהודי הייתה השתייכות ביטחונית כלשהי".