"כבר באותם רגעים מכוננים על שפת ים סוף, כבר אז נחלקנו לארבע כתות. ארבע כתות רק מקרב יוצאי מצרים, כן? רק מקרב אותה חמישית מעם ישראל שבכלל רצו לצאת, להיפרד מהגלות ולהצטרף לדרך הגאולה.
ארבע כתות שכל אחת מהן בטוחה בצדקתה, ונאבקת על דרכה. מסתבר שכאלה אנחנו: אכפתיים ובעלי דעה, נאבקים על עמדותינו כי עמדות אלה אינן סוגיות תיאורתיות עבורנו, הן החיים עצמם, ולכן אנו נאבקים עליהן.
כאלה היינו אז, כאלה אנחנו גם היום: מחולקים ומפולגים, עומדים על דעתנו ולא מוותרים".
והנה, אל מול ארבע הכתות האלה, מתרחשת קריעת ים סוף עבור כולם כאחד, כולם כאחד עוברים בים, וכולם כאחד חווים את הנס העצום, כאיש אחד ממש: "וירא ישראל" - לשון יחיד.
כאז כן עתה, משפחה מדהימה ורבת עוצמה שנקרעה, שקורעת קריעה, שזעקותיה קורעות את ליבנו, משפחה אחת מלמדת אותנו היום עד כמה כולנו - אחד. עד כמה כולנו ישראל, כולנו דגל ישראל.
משפחה שבתוך הכאב העצום שלה, מוצאת את הכוחות לכאוב את כאבו של העם הקרוע, ולנסות לאחות את הקרעים. משפחה שמלמדת את כולנו, את כל הכתות כולן, מהי אהבה, מהי אחוה.
משפחה שקיימה בעצמה "תביאמו ותטעמו", שעזבה את מנעמי הגלות כדי לטעת שורשים בארץ ישראל, מלמדת את כולנו לדבוק בטוב המשותף שלנו, שהוא גדול ועצום מכל המחלוקות כולן, לזקוף בגאווה, באהבה, ובאחווה את ראשנו הלאומי, דוקא ברגעים בהם אנחנו טומנים את יקירינו עמוק באדמה.
על המילה "תביאמו" בשירת הים כותב רש"י: "נתנבא משה שלא יכנס לארץ, לכך לא נאמר: תביאנו". בכל פעם שאני קוראת את הפירוש הזה, אני מנסה להבין מנין שאב משה רבינו את הכוחות להמשיך ולשיר, בשעה שהוא מקבל את הבשורה האישית הנוראה הזו, שלא יכנס לארץ. איך הוא מסוגל להמשיך לשמוח בשמחתם של ישראל, בשעה שהוא עצמו אמור להיות שרוי באבל גדול?
היום, כשאני רואה ושומעת את הרב ליאו די מאפרת, בשעתו הקשה ביותר, כשהוא מקבל את הבשורה האיומה על מותה של אשתו האהובה, אחרי שכבר קבר שתיים מבנותיו הנפלאות, ובשעה הקשה-מנשוא הזו הוא מוצא בעצמו את תעצומות הנפש לבקש מאתנו לשאת בגאון את דגל ישראל, כולנו-כולנו, מכל הכתות והמחנות - היום אני מרגישה את רוחו הגדולה של משה רבינו באותה העת ששר "תביאמו ותטעמו".
עוד מעט אצא למסע הלוויה של לוסי הי"ד, לייצג שם את ממשלת ישראל, שמרכינה ראשה באבל, ובה-בעת נושאת את ראשה ואת דגלה אל-על.
כאבה של משפחת די ילווה את כולנו בחג הזה, ודרכם המיוחדת ומעוררת ההשראה תאיר את דרכנו מכאן ועד עולם.