לא תיקח האם על הבנות

ושוב נרד במדרגות האבן הקשוחות, אל בית העלמין הישן, ללוות את לאה די בדרכה אל בנותיה, והחי ייתן אל ליבו.

'לא תיקח האם על הבנות', ביקשנו ממנו בדמעות, רק לפני יומיים באותו בית עלמין, 'שלח תשלח את האם ואת הבנות תקח לך', עשה בחמלתך הגדולה את אשר ציווית עלינו, החצפנו פנינו כלפי בורא עולם. והוא ירד לגנו ולקט את האם והבנות. לא בכל יום איתרחש ניסא.

אבות לא אמורים חלילה להספיד את בנותיהם, רבנים לא אמורים חלילה להספיד את תלמידיהם. כשנפטר ר' חייא בר אדא, תלמידו של ריש לקיש הספיד אותו ריש לקיש:

"דודי ירד לגנו,

לערוגות הבושם,

לראות בגנים

וללקוט שושנים".

געה בבכי ריש לקיש ומשל את משלו. "משל למלך שהיה לו בן, והיה חביב עליו יותר מדיי, מה עשה המלך? נטע לו פרדס, בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו היה מחזר בכל העולם כולו ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם ונטועה בתוך פרדסו, ובשעה שהיה מכעיסו היה מקצץ כל נטיעותיו חלילה.

כך בשעה שישראל עושים רצונו של מקום, הקדוש ברוך הוא מחזר בכל העולם כולו ורואה אי זה צדיק באומות העולם ומביאו ומדבקו בישראל. ובשעה שחלילה הן מכעיסין אותו היה מסלק הצדיקים שביניהן."

* * *

בימים האחרונים אני חושש שמרוב עיסוקים חשובים בביטחון ובהרתעה שכחנו שיש מנהיג לבירה. שכחנו מהי כוחה של תפילה, שכחנו מהו כוחם של מעשים טובים. צריך לעשות הכל כדי להילחם בטרור אבל אסור לשכוח שחיינו תלויים לא רק בשב"כ ובימ"מ אלא לפני הכל בבורא עולם.

נישא עיננו אל משפחת די המופלאה, אל הטוב ואל החסד ששופע מכל אחד מבניה ובנותיה. נשאב כוחות מלוסי האם ומבנותיה, מאיה ורינה. נהיה אנשים טובים יותר. נוסיף תורה ומעשים טובים. נהיה ראויים לשפע הטוב של אלוהינו.

ולא פחות חשוב, נשא לבבנו אל כפים, אל אל בשמים, שיפרוש עלינו ועל כל עמו ישראל סוכת רחמים וחיים ושלום. "תקעו שופר בציון... אספו עם... ויאמרו חוסה ה' על עמך ואל תתן נחלתך לחרפה למשל בם גוים, למה יאמרו בעמים איה א-לוהיהם".