"מתי כולם יבינו שכולנו פה אחים", כתב מעיין עשור ז"ל מטבריה בפוסט האחרון שפרסם, לפני שנספה השבוע באסון בדרום.
איך אפשר לקלוט אובדן של שני אחים / ילדים ביום אחד? פעם אחר פעם אנו מוצאים את עצמינו במציאות בלתי אפשרית של הורים הקוברים את שני ילדיהם ביום אחד. איך ממשיכים אחר כך את החיים? מה עלינו לעשות?
"תָּנוּ רַבָּנַן: בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים חַמָּה לוֹקָה... וְעַל שְׁנֵי אַחִין שֶׁנִּשְׁפַּךְ דָּמָן כְּאֶחָד" (סוכה כט, א). אנו בליקוי מאורות, הקב"ה מנסה לעורר אותנו, אי אפשר עוד להתעלם.
בפרשת שמיני אנחנו פוגשים את המציאות הנוראית הזו, בה הקב"ה מזעזע את הכוהנים במוות של שני בני אהרון הכהן: "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד, וַיִּדֹּם אַהֲרֹן (ויקרא י, ב-ג).
משה רבינו מנסה לנחם את אחיו אהרון, ומצביע על מעלת בניו שנהרגו: "אמר לו משה לאהרן: אהרן אחי! יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך" (רש"י שם).
רש"י מבין שאהרון קיבל את דברי הניחומים, ועל כך אומרת התורה "וידום אהרון". ברם הרשב"ם (ויקרא שם) לא מקבל את פירוש רש"י:
"אין זה לפי הפשט, וכי היה מבשר הקב"ה למשה עשו לי משכן ובו ביום ימותו הגדולים שבכם".
ולכן מסביר הרשב"ם: "וידום אהרן: מאבילותו, ולא בכה ולא התאבל, שכן שכתוב ביחזקאל: בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה וגו' האנק דום מתים אבל לא תעשה, אף כאן וידום ממה שהיה רוצה להתאבל ולבכות, וזהו מוסר ואמיתת פשוטו".
הרשב"ם מפרש "שבקרובי אקדש" הם אהרן ובניו שנצטוו לקדש שם שמים ולהמשיך בעבודתם במשכן ולא להתאבל, "ועל פני כל העם אכבד - זהו כבוד שכינה שרואה בניו מתים ומניח אבלו בעבודת בוראו".
לפי זה "וידום אהרן" אינו רק שתיקה פאסיבית אלא שתיקה פעילה של עבודת ה' במשכן, וזה גם טמון במשמעות המילה "דום" כמו "דום לה' והתחולל לו" (תהלים לז, ז) ומפרש רש"י "דום לה' - המתן לישועתו".
המטרה העיקרית של המשכן וכליו הינה השראת השכינה בתוך עם ישראל (רמב"ן שמות כה, א) או הקרבת קורבנות (רמב"ם מ"ע כ). מטרות המתלכדות יחדיו, התקרבות לקב"ה והשראת שכינתו תהיה על ידי הקרבה מעצמינו.
לצערנו בחודשיים האחרונים הקרבנו מעמינו 4 זוגות אחים צעירים בפיגועים רצחניים ואסון טבע.
"וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: אחד מן האחין שמת ידאגו כל האחין כולן" (שבת קה, ב). עלינו להתעורר, עלינו להתקרב אל הקב"ה ולהשרות שכינתו בתוכנו.
ואיך נשרה שכינה בתוכנו? נהיה מאוחדים, כשנהיה כל עם ישראל יחדיו, נוכל לבקש השראת שכינה.
"שבשעה שנבנה הבית האחרון לא שרתה בו שכינה, שכך אמר הקדוש ברוך הוא: אם עולים ישראל כולם תשרה שכינה, ואם לאו, לא ישתמשו אלא בבת קול" (פסיקתא רבתי פרשה לה).
"אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ" (בראשית לז, טז) "כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ" (בראשית יג, ח).
הכותב: איש חינוך, המלווה את חיילי גדוד נצח יהודה מטעם עמותת נצח יהודה