א. הסערה התורנית
הארץ גועשת ורועשת על ביטול מיזם "שבת ישראלית" בו נפתחים "אתרי מורשת" לקהל הרחב, לכאורה בלי חילול שבת. לכאורה, כי אמנם המבקרים לא נדרשים לשלם, ובכך נמנע חילול שבת בעניין אחד.
אבל הישראלי האולטימטיבי כבר למד שעל הצעות שונות "בחינם" יש לשאול "כמה יעלה לי החינם הזה"? ובכן – כמה עולה לנו החינם הזה?
העובדים מחללים שבת בהגעה ברכב מביתם, בהדלקת החשמל והמכשירים השונים, ועוד. כך גם המבקרים שאנו מעודדים אותם להגיע ברכבם ולחלל שבת. כך דוכני המזון הנפתחים ומוכרים אוכל תוך חילול שבת בהכנתו ובמכירתו.
ובכן – החינם הזה עולה לנו ביוקר של חילול שבת המוני. השמירת שבת לכאורה, עולה לנו בחילול שבת חמור ונרחב.
אין לנו יומרה למנוע מאדם לבחור מה מעשיו בשבת, שלא כאלה שמפחידים בדחליל של "כפיה דתית". אך אל לנו לעודד חילול שבת, ועוד באופן המוני, "בפרהסיא". המיזם הזה חמור שבעתיים, כשמחתימים עליו חותמת של "הכשר", כביכול יש כאן פעילות שומרת שבת.
נוסף על כך – שוב נמצאנו גורמים למסורתיים המעוניינים לשמור שבת, לחלל את השבת שלא לרצונם מחמת אילוץ הפרנסה. "על הדרך" מצמצמים מקומות עבודה לדתיים, שיידרשו מראש להסכים לעבוד במשמרת שבת במוסדות אלה, גם אם לא במפורש לפחות מכללא, והמנהל לא ירצה מראש להסתבך ולכן יעדיף עובד חילוני.
ב. מנוחה וקדושה
אנו אומרים במנחה של שבת "יום מנוחה וקדושה לעמך נתת... מנוחת אהבה ונדבה מנוחת אמת ואמונה מנוחת שלום ושלווה... מנוחה שלמה שאתה רוצה בה, יכירו בניך וידעו כי מאיתך היא מנוחתם ועל מנוחתם יקדישו את שמך".
זו תכליתה של השבת. לא יום מנוחה אנושי בלבד ליגע ולעמל. אפילו לא יום משפחה. למרות שכל אלה חשובים. הם "תוצר הלוואי" של השבת עצמה. כפי שהיותנו אומה של מקבלי פרס נובל, השופעת ממציאים סופרים ומדענים, אינו עיקר ה"גניוס היהודי". אנו גם לא "סטארט אפ ניישן". כל אלה אינם עיקר מהותנו, אלא תוצר לוואי (ביי-פרודוקט, בלע"ז). לא לשם כך נבחרנו מכל העמים, הקמנו משכן ושני בתי מקדש [שפעלו ביחד למעלה מאלף ומאתים שנה!], העמדנו נביאים כפלים כעולי מצרים, ומסרנו נפשנו על קידוש ה' בגלות ארוכה ונוראה.
אנו בעיקר עם חכם ונבון אשר לו א-לוהים קרובים אליו בתורה ובתפילה.
לכן, העיקר שאותו יש תמיד לזכור – זו שבת קדש. כך הגדרתה. וכל מאמצי החילון שלה – לא יועילו לטשטש את האמת.
ג. מה זה "ישראלי"?
בשנים האחרונות נעשה המושג "ישראלי" שם נרדף לרפורמיות, לעתים במסווה, כמובן תוך ציטוט מקורות יהדות כדי לאחז את עיני המתבונן. כך "רבנות ישראלית", שאינה מחויבת לשולחן ערוך, כך "חופה ישראלית" שלא נעשית לפי כללי ההלכה, ועוד. הגדיל לעשות לאחרונה הנשיא שעבר, שהגדיר את העם ה"ישראלי", בתור מי שמורכב מארבעה שבטים כשאחד מהם ההוא הציבור הערבי. כשהוא משמש למעשה כלי בידי ארגונים בעלי אג'נדה פוסט ציונית, או בעלי אג'נדה א-יהודית.
זו לא פחות מגנבה. גנבת השם "ישראל", ובעצם התבוללות בקנה מידה לאומי.
ישראל הוא שמו של העם היוצא ממצרים ומקבל תורה בסיני. וזאת התורה לא תהא מוחלפת. גם לא העם. ממילא גם הניסיונות לשאת את שם השבת לשוא לא יצלחו. נעבור גם את זה.
המיזמים אותם יש לקדם ב"מורשת ישראל", כלומר התורה שנקראת "מורשה קהילת יעקב", שרוב הציבור משתוקק לה, הם מיזמי-אמת. סעודות שבת משותפות לדתיים וחילוניים הגרים באותה שכונה. קבלות שבת מוזיקליות טרם כניסת שבת. מסיבות מלווה מלכה בצאתה ועוד ועוד.
זו תהיה "שבת ישראלית" באמת, במנוחה שלמה שנותן השבת רוצה בה.