בנות מרכז הנוער 'מקום בלב' של OU ישראל קיימו היום (ב') מפגש 'זכרון בסלון' מרגש לקראת יום השואה שיחל הערב, ובו פגשו את טטיאנה דוקונין (83), ניצולת שואה מפולין אשר הייתה בת שנתיים עת פרצה המלחמה באירופה.
אביה היה חייל בצבא הפולני ונעדר מביתו ומשפחתו בשנות המלחמה. אמה שעבדה במפעל צבאי ואשר דאגה לשלומה ולחייה החליטה לשים אותה בגן המנזר הסמוך למגוריהם, שם שהתה במשך ימי השבוע עד היותה בת שש. אמה הייתה מגיעה בכל ראשון לראותה ולהוציא אותה מעט לטיול, כך סיפרה טטיאנה לבנות הנוער בעודה מדברת פולנית ומתורגמת ע"י חברתה של בתה.
היא סיפרה לבנות בין השאר על ההתמודדויות השונות שהיו לה במשך השנים, על המחסור באוכל שהיו מכינים מרקים מתפוחי אדמה ואת הקליפות לא היו זורקים אלא מכינים מהן דברים נוספים.
"טטיאנה סיפרה בהתרגשות וקול חנוק על סוף המלחמה ועל התקווה לשוב הביתה לחיים נורמליים", שיחזרה הודיה בן שושן, מדריכת הנוער במרכז 'מקום בלב'. "הם חזרו לביתם וגילו שהמקום נמצא תחת שליטת הפולנים והאוקראינים ושאין להם היכן להיות". לאחר שמצאו מחסה, הוסיפה טטיאנה וסיפרה על השלב בו הנאצים הצליחו להגיע, על אמה שהסתירה אותם תחת המיטות למשך מספר ימים בזמן הירי של הנאצים ברחובות ועל הפחד שאחז בהם עד שהנאצים יצאו לבסוף מהעיר.
"למרות שהמלחמה נגמרה, טטיאנה ומשפחתה לא יכלו לעלות ארצה עד שנת 1991", סיפרה בן שושן בכאב. "בסוף הם הצליחו לעלות, אבל הקשיים לא תמו בכך". בתה הגדולה של טטיאנה נפטרה בעודה בת 34 בלבד כאשר היא השאירה אחריה תינוק קטן. "לא היה מי שיטפל בו וטטיאנה סיפרה כמה היא נלחמה לבדה כדי לגדל אותו להעניק לו כל מה שהוא צריך. היא סיפרה בדמעות שהוא בן 25 היום וכמה היה חשוב לו להתגייס לצבא ולשרת את המדינה". כשנשאלה מה נתן לה את הכוחות במשך השנים היא סיפרה על הרצון העז לגדל את נכדה ולתת לו חיים טובים.
לאחר מכן העניקו חניכות מרכז הנוער תעודת הוקרה, בה נכתב: "תודה לך על הכוח להמשיך, להתקדם ולעלות הלאה! את מלמדת אותנו שגם כשקשה, לקום ולהחליט להתחיל מחדש, כי כדי להתחיל מחדש דרוש אומץ אדיר – אומץ לאהוב". טטיאנה קיבלה את תעודת ההוקרה וזר פרחים בדמעות ובכי מרגש והודתה לנערות הרבות שהגיעו לשמוע את סיפורה.
בתה, נינה, הודתה אף היא למרכז הנוער של OU ישראל ואמרה: "תודה לכם שנתתם כבוד לאמא שלי. מרגש כל כך לראות את הדור הצעיר במדינת ישראל מתקבץ יחד כדי לשמוע את הסיפור המשפחתי שלנו, את ההישרדות שאימי עברה ומעריך אותה על כך. הכאב האישי שלנו הפך ברגע להיות זכרון לאומי הרבה יותר גדול".
השוטר הקהילתי ויוזם השיחה לירון סמוכה מסר: "השואה היא כאב עצום שקשה לתפוס בממדים אנושיים. יום השואה מאפשר לנו להיחשף לאותם סיפורים על אצילות הנפש, על העוצמה לדבוק בחיים ועל הצמיחה למרות הקושי. המפגש בין הדור הצעיר לדור הניצולים הוא הכרחי כל עוד ניתן לממשו ושמח שלקחנו חלק במיזם החשוב 'זכרון בסלון'".