כבר הרבה זמן יש לי תחושה שאני בין הבודדים במדינה שעדיין אין להם דרכון של מדינה אחרת. עוד רגע המדינה שלנו בת יובל ורבע (מותר לי להגיד שהמדינה גם שלי, או שאני צריך לקבל אישור מטייסי חיל האוויר וראשי מערכת הביטחון?), מדינת ישראל היא סיפור הצלחה בקנה מידה היסטורי והיסטרי, הדרכון שלה הוא אחד המבוקשים בעולם (תנסו לקבוע תור במשרד הפנים לחידוש דרכון ותראו), ועדיין המוני אזרחים ישראלים יוצאים מגדרם כדי להשיג אזרחות של מדינות אחרות. רצוי כאלה שבעבר גירשו אותנו, רצחו אותנו, התעללו בנו או סתם תמיד מצביעות נגדנו באו"ם.
תראו, אני לא מדבר על אנשים שנולדו במדינה אחרת ועלו לישראל. אפילו לא על הילדים שלהם שמקבלים אוטומטית אזרחות זרה מכוח זה שלהורים שלהם יש אזרחות כזאת. גם אני הייתי יכול להיות אזרח של כמה מדינות כאלה, אילו הן לא היו משמידות את רוב המשפחה שלי וגורמות לסבים ולסבתות שלי לברוח מהן כל עוד נפשם בם ולקלל את האנטישמים הארורים עד יומם האחרון. אני מדבר על ישראלים טובים שנולדו פה, בארץ חמדת אבות, אבל עסוקים במאמצים קדחתניים לחשוף את שורשיהם הגלותיים כדי לקבל דרכון ספרדי, או ליטאי, או קוסוברי, כי קוסובו היא כוח עולה באירופה. עובדה שאפילו הנבחרת האימתנית שלנו בקושי הצליחה להוציא ממנה תיקו, ועוד בבית. גם דרכון פיני הוא סחורה חמה מאז שפינלנד הודיעה על הצטרפות לנאט"ו, וגם המניות של הדרכון האוקראיני מזנקות מתוך תקווה שהאיחוד האירופי יאמץ את אוקראינה אל חיקו כדי שפוטין לא יבלע אותה אל חכו.
כולם עסוקים בניסיון להוציא דרכון פורטוגלי, אוסטרלי, גואטמלי, סנגלי. רק אני כרגיל יצאתי אידיוט כשהתערבתי בשיחה ערה של כמה ציידי דרכונים כאלה, ושאלתי למה, בעצם, ישראלי צריך שתהיה לו עוד אזרחות.
"תעמוד פעם בתור לביקורת דרכונים בחו"ל ותבין", גיחך מישהו שהסבא החורג שלו ביקר פעם במרוקו ולכן יש לו אזרחות צרפתית. הבנתי על מה הוא מדבר. פעם עמדתי בתור לבידוק דרכונים בלתי נגמר במדינה אירופית אחת, בזמן שכל מיני מיוחסים עברו בלי תור בעמדת הבידוק הסמוכה עם דרכונים של האיחוד האירופי. הם היו ישראלים, כמובן.
"נו", אמרתי, "אז כדי לקצר את התור אתם רוצים להיות אזרחים של מדינה אחרת?"
"אל תשכח שדרכון זר חוסך את הצורך בוויזה לארצות הברית", הסבירה מישהי שיש לה אזרחות הולנדית, איסלנדית, תאילנדית וסווזילנדית, אם עדיין קיימת מדינה כזאת, ואזרחות כבוד של איזה אי באוקיינוס השקט שגם היא לא הצליחה להיזכר איך קוראים לו.
"גם עם דרכון ישראלי כנראה יהיה אפשר בקרוב להיכנס לארצות הברית בלי ויזה", התעקשתי.
"ואם לא?"
"אז לא. יש לנו מדינה משלנו, אנחנו לא צריכים טובות ממדינות אחרות".
אזרח של איטליה מנתניה
הם הסתכלו עליי רגע בשקט, ואז בתדהמה, ואז אחד מהם ניגש אליי והניח יד על כתפי.
"אתה רציני?" הוא שאל בדאגה, "אתה רוצה לומר שאין לך אזרחות?"
"בוודאי שיש לי".
"נו, אז מה אתה נואם פה שטויות. איזו אזרחות יש לך?"
"ישראלית".
"אני מתכוון לאזרחות אמיתית של מדינה רצינית. אין לך אזרחות של מדינה יותר מתקדמת? בריטניה? אלבניה? טנזניה?"
"הכול אפשר לסדר עם קצת כסף", אמר לי אחד, אזרח איטליה שמתגורר בנתניה, "אני מכיר עורך דין מצוין שתמורת תשלום הולם יוכיח שסבא שלך היה אציל שבדי ושסבתא שלך צאצאית של המלכה ויקטוריה".
"סבא וסבתא שלי ויתרו על האזרחות האירופית שלהם כדי שלנכדים שלהם יהיה ברור שמארץ ישראל לא זזים יותר לעולם", אמרתי.
"בסדר, גם אני עדיין לא זז", הוא אמר, "רק מכין מקלט בטוח ליום סגריר, אתה יודע".
"יהודי צריך שיהיו לו שני דברים בחיים: מזוודה ארוזה ודרכון זר. על כל צרה שלא תבוא", אמרה מישהי שהצליחה להשיג אזרחות רומנית בזכות העובדה שדודה רחוקה שלה יודעת לבשל צ'ורבה, למרות שהיא לא סובלת צ'ורבה וגם אין לה מושג מה זה.
"הרומנים זה רק לרזרבה", היא צחקה, "עד שיאשרו לי אזרחות גרמנית".
גרמניה, זה הלהיט היום. אחרי שספרד חילקה דרכונים ביד רחבה לכל יהודי שהוכיח שהוא אוכל קטניות בפסח, אחרי שפורטוגל העניקה דרכון לכל ישראלי שלא שונא את רונאלדו, היעד הבא הוא גרמניה. פעם הגרמנים היו נוקשים במדיניות הענקת האזרחות (שזה מפתיע, כי מה לגרמנים ולנוקשות), אבל היום כל ישראלי שמוכיח שהוא צאצא של יקים, או לחלופין שיש לו אופי מסודר וקפדן ואין לו חוש הומור, יכול לחזור להיות יהודי גרמני במדינה התרבותית והסובלנית שתמיד התייחסה אלינו כל כך יפה. באמת, מה כבר יכול להשתבש בדרך.
"אויש, תפסיק כבר עם הציניות", גערו בי ציידי הדרכונים, "גם להרצל היה דרכון אוסטרי וזה לא הפריע לו להיות ציוני".
"נראה לכם שאילו הרצל היה זוכה להיות בהקמת המדינה הוא היה שומר על האזרחות האוסטרית שלו?" התקוממתי, "הרי לא במקרה כל חבר כנסת שיש לו אזרחות זרה צריך לוותר עליה".
"נו", הם אמרו, "ובכל זאת חצי מחברי הכנסת נורבגים".
"אני לא הולך להוציא שום דרכון זר. ההורים שלנו לא באו הנה מחשכת הגלות כדי שאנחנו נכבה פה את האור".
"איזו דרמטיות! מי מדבר על כיבוי אורות?"
"כשאתם הופכים את העולם כדי להשיג עוד אזרחות, אתם משדרים שאין לכם ביטחון במדינה שלכם. אולי אתם באמת לא משוכנעים שהיא שלכם, לא ממש מרגישים שייכים אליה. יותר מדי שנים בגולה הכניסו לנו לראש שצריך כל הזמן לחפש, לזוז, לפזול למקומות אחרים. יותר מדי תרבות מערבית דחפה לנו את האמונה שאנחנו גלובליים, קוסמופוליטיים, אנשי העולם הגדול שיכולים להרגיש בבית בכל מקום בעולם, לא רק בישראל הקטנה, המאוימת והמיוזעת. אבל אני, אני נשאר פה, יהיה מה שיהיה. אני לא עוזב לברלין בגלל מילקי ובגלל שום דבר אחר. אני לא מאלה שמבעירים את המדינה בכל פעם שהיא לא עושה בדיוק את מה שבא להם, בידיעה שמקסימום אם האש תתפשט תמיד יהיה להם לאן לברוח כי יש להם דרכון זר. אני לא נוסע בעולם ומלכלך על המדינה שלי ואז צועק שהכלכלה קורסת וזה הכול בגלל הממשלה. וגם כשהמדינה שלי מכאיבה לי ומצערת אותי, ותאמינו לי שזה קורה לא מעט, אני לא מעלה בדעתי לעזוב ואני לא רוצה שלי או לילדים שלי יהיה אפילו בדל מחשבה כזאת. אז לא, אין לי דרכון אחר, כי אין לי מדינה אחרת. זו המדינה היחידה שלי, ואני אלחם עליה ולמענה, כדי שהע"ה שהיא חוגגת יהיה גימטרייה של 75, לא ראשי תיבות של עליה השלום".
הם הביטו בי פעורי פה. דממה ארוכה השתררה בחדר.
"וואו", אמר לבסוף אחד מהם, "איזה אידיוט".
לתגובות: dvirbe7@gmail.com
***