יום העצמאות כבר ממש מעבר לפינה, והתחושה הקולקטיבית היא שאנחנו מגיעים אל החג החשוב הזה באווירה מפולגת מאי פעם. יש שיאשימו את הפוליטיקאים בשסע המדובר, ומנגד יש את הפוליטיקאים עצמם.
מכל מקום החלטתי שאני לא יכול לתת לנו להיכנס ככה לחג הלאומי. וממש כמו שכינסתי את משפחתי המורחבת לפני ליל הסדר האחרון והפצרתי בהם לנסות להישאר מאוחדים לפחות עד כורך (ובאמת הם התאחדו סביב ההסכמה ש"יאיר חש את עצמו"), כך אני פונה אליכם קוראים נכבדים בבקשה לנסות להתאחד סביב המעט שעוד אפשר.
ואני יודע שזה לא קל, הרי באווירה הטעונה של ימינו אין נושא או אייטם שאינו מושלך אוטומטית לחסדי הפוזיציה ולחלוקת הימין-שמאל המאוסה. אז כדי לסייע במלאכת איחוד העם ריכזתי בשבילכם את מעט הדברים שעדיין אפשר להסכים עליהם, ובטוחני שאחרי שתקראו רשימה זו תרגישו מאוחדים יותר מאי פעם.
לעולם לא נעפיל למונדיאל
בואו נוריד מעצמנו את הלחץ הזה. נבחרת ישראל בכדורגל לעולם לא תעפיל למונדיאל או ליורו. יש יותר סיכוי שנעפיל לקופה אמריקה (זה היורו של דרום אמריקה ואנחנו בכלל ביבשת אחרת אז מצחיק). ולמה בכלל שנרצה לעלות לטורניר גדול, הא? כדי שהגולייתים של העולם יוכלו לחבוט בנו בפרהסיה ולהשפיל את קומתנו הלאומית? הרי את זה הם עושים כבר במוקדמות. חבל למשוך תשומת לב גלובלית לנחיתות הפיזיולוגית שלנו. הבה נמשיך להתמודד בהצלחה יחסית מאוד נגד נמושות כמו קוסובו, גיברלטר וליכטנשטיין. הרי זה כשלעצמו מספיק מאתגר.
מיני ישראל הוא חוויה מיותרת
הרי כל המדינה הזאת מלכתחילה במיני, אז למה צריך דגם מוקטן של הדגם המוקטן? לפחות נחיה באשליה של גודל! מה גם שמיני ישראל זה קונספט שרק מגביר חיכוכים. למה לקרב את תל אביב לירושלים עוד יותר? הרי גם ככה העסק מתוח. שלא לדבר על נוכחות בובות יהודים במיני הר הבית שעלולה להבעיר את כל המתחם. במו עיניי ראיתי בובה של שוטר מגרשת ממיני הר הבית בובה של יהודי שנתפס משתחווה בהר, כנראה במצוות מיני גדולי ישראל. למפרע התברר שהבובה התמימה פשוט נפלה מהרוח על הפרצוף אבל הבנתם את הנקודה. וכבר אמרה קורין אלאל בחוכמתה שאנחנו חצי סיכה על מפת העולם, אז לא צריך לכווץ אותנו עוד. הסכמנו? יופי!
אנחנו צריכים לתת עוד צ'אנס לדאנקן דונאטס
אי שם בשנות ה־90 העליזות יותר או פחות ניסו צדיקים שבדור לייבא ארצה את תופעת הדונאטס האמריקאית המבורכת. אבל אנחנו לא היינו בשלים. לא הבנו מה מציעים לנו בכלל. פלאפל, שווארמה, סמבוסק, אלו דברים שאנחנו מבינים! ופתאום הנחיתו עלינו בייגלים מעוטרים במתיקות ולא ידענו מה לעשות איתם ואיפה בדיוק מורחים את הטחינה למען השם. אבל מאז עברו לא מעט מים בירדן, והמשיכו ישר למדינת ירדן במסגרת הסכמים מפוקפקים, ואני חושב שכולנו יכולים להסכים שהגיע הזמן לנסות שוב. אין לדעת מה ביס מתוק על הבוקר יכול לעשות למזג הישראלי החם. מקסימום נסגור שוב ונפתח עוד סניף של אליאסי פיצוחים.
לעוץ לי גוץ לי הגיע לקחת את הילד
הרי מה היה? הגברת ההיא עם הנול מאוד רצתה להפוך קש לחוטי זהב, כי אבא שלה סיפר למלך שהיא מסוגלת לפלא הזה. ואז משום מקום הגיע הצדיק הזה עוץ לי גוץ לי והסכים לעזור לה תמורת ילד והגברת הסכימה. היא זו שהסכימה! לתת את הילד שלה! אבל את הרווחה לא ישלחו אליה, לאאא, את התלונות שומרים לעוץ לי המסכן שבסך הכול חזר אחרי שנה כדי לקבל את התשלום המוסכם ופתאום גילה שהוא המפלצת. איפה הצדק, רבותיי? ולמה לא אומרים מילה על האב המופקר שפשוט החליט לספר למלך שהבת שלו יודעת לטוות חוטי זהב מקש? מה הייתה התוכנית שלו בדיוק? אם ככה מטפלים בילדים במשפחה הזאת, אז עדיף באמת להעביר אותם לעוץ לי שבסך הכול רצה להיות אבא. אבל כנראה שלשדונים אין זכות להורות. איפה הטרלול הפרוגרסיבי כשצריך אותו?
אני מודה שהנקודה הזאת קצת פחות נוגעת בליבת הישראליות, אבל המצב כל כך קשה שאני חושב שראוי לאחוז בכל תקווה קלושה לאחדות.
השעון לא כזה בן חיל
אם כבר אנחנו נאחזים בקש אז הבה נסכים שקצת עפנו על השעון הזה. "איזה שעון בן חיל!" בואו. בסך הכול מכשיר שמבצע את תפקידו נאמנה. "ביום וגם בליל!" - כן בהחלט, הרי מדובר בשעון. זה כל הוורט שלו. אפשר להסכים שהסטנדרט ל"חיל" חייב להיות קצת יותר שאפתני. לא פלא שאנחנו מגדלים דורות שמסתפקים בבינוניות ולעולם לא יגיעו למונדיאל. מה השלב הבא? "שכוייח למיקסר המלך"? אגב, גם זה ש"האוטו שלנו נוסע רחוק" זה לא כזה גליק גדול. מה הציפייה, שהוא ייתקע בלטרון? קצת פרופורציות.
גם ביום העצמאות הבא נספר שאנחנו מפולגים יותר מאי פעם ואז נמשיך כרגיל.
כי בסופו של יום כל המדינה הזאת מיני, אין לנו מונדיאל באופק או דונאטס ב־99 סנט. נשאר רק לפצח גרעינים ביחד ולשבח את השעון על תפקוד תקין.
אבל גם זה משהו, בואו לא נהיה בררנים.
לתגובות: jacobi.y@gmail.com
***