הייתה זו הטיסה לטורקיה שהפכה את שמעון סהר מאזרח מן השורה שמנהל שגרת חיים שלווה כגנן, לאזרח שיוצא למלחמה על זכויותיו, ומוכן לעשות לילות כימים כדי לנצח בה. סהר, תושב כפר סבא, תכנן כבר לפני למעלה מחצי שנה לחגוג יום הולדת עם אשתו בטיול לטורקיה. התאריך נסגר, הכרטיסים הוזמנו, התשלומים הועברו, וכעת נותר רק לארוז מזוודות ולהגיע לנתב"ג. אלא שבהגיע היום המיוחל, התברר כי מי שקובע את לוח הזמנים ופולש גם לחייהם הפרטיים הוא אותו אח גדול שמנהל את המדינה כולה: יום השיבוש שהוכרז אז על ידי מתנגדי הרפורמה, ובו נעצרו כלל הטיסות בשל שביתת רשות שדות התעופה, גדע את חלום הטיול המשותף של בני הזוג, וגרם אכזבות, הפסדים ועוגמת נפש לרבבות אזרחים נוספים.
גם לפני היום ההוא לא הזדהה סהר עם הפגנות השמאל, אבל חציית הקו האדום של חדירה לחיים הפרטיים ושיבושם הקפיצה אותו מהאדישות הנינוחה על ספת הסלון הביתי. "כשראיתי שמשהו שאנחנו מחכים לו כבר חצי שנה מתבטל, הבנתי שצריך לעשות משהו". סהר פתח באותו יום קבוצת ווטסאפ והוסיף אליה 150 חברים טובים. "לא תכננתי שזה יהיה משהו המוני", הוא אומר, אבל עד הערב הצטרפו לקבוצה שהקים למעלה מאלף איש שרצו ליטול חלק בפעילות נגדית להפגנות השמאל. "המטרה הייתה לעשות הפגנה שתתמוך ברפורמה, והסיפור הזה התפשט כמו אש בשדה קוצים", הוא משחזר, עדיין מופתע.
סהר מעיד על עצמו כי אינו איש פוליטי, אינו אדם דתי, אפילו לא שומר שבת. הוא אדם מאמין, כהגדרתו, והתחושה שמשהו נגנב ממנו כאזרח שווה זכויות דרבנה אותו לצאת לרחובות. להפגנה הראשונה, שתוכננה ליד קניון ערים בכפר סבא יום אחרי אותה שביתה גדולה במשק, הוא לא האמין שבאמת יבואו אנשים. "דיברתי עם החברים שארגנו יחד את ההפגנה, אמרנו: אולי לא נלך? מי יבוא בכלל?" אבל ההפתעה שציפתה להם שם הייתה מעבר לכל דמיון. 300 תושבי כפר סבא הגיעו להפגנה בשעה שמונה בערב, ומילאו את הצומת ליד קניון ערים. "80 אחוז מהם בכלל לא הכרתי", אומר סהר, "אבל אנשים אמרו לי שם משפטים כמו 'עשית משהו גדול', 'הייתי חייב את זה', 'החזרת לי את התקווה', 'לא יכולתי כבר להתמודד עם המצב הזה'. ואלו דברים שאנחנו שומעים מאז בלי סוף".
ההפגנות שממשיכות להתקיים בכפר סבא באופן קבוע בשלושת השבועות שחלפו מאז הולכות וצוברות תאוצה. בכל פעם סהר רואה עוד ועוד כפר־סבאים חדשים שממלאים את שורות המפגינים, אנשים ששייכים למגוון פלחי האוכלוסייה. בהפגנה האחרונה השתתפו כבר 500 איש. "אנשים מתוסכלים מזה שהבחירה הדמוקרטית נלקחת להם מהידיים, הם בחרו במשהו ולא מצליחים לממש את זה".
ההפגנות בכפר סבא מתקיימות בקביעות פעם או פעמיים בשבוע, "ואנחנו לא מתכוונים לעצור עד שיעבירו את הרפורמה. לא נשב בבתים. אנחנו נעבוד קשה כדי להוציא אנשים נוספים מהבית, ואנחנו עושים גם עבודת הסברה". השמאל, שחלקו באוכלוסיית העיר אינו מבוטל כלל, לא רווה נחת מההפגנות המתגברות הללו, וסהר מתאר אלימות מילולית ומתקפות מצד אנשי שמאל שזועמים על המפגינים, כולל אפילו אירוע שהוא מתאר כ"ניסיון לדרוס". מאידך, נהגים רבים צופרים להזדהות, ואפילו המשטרה מאפשרת את ההפגנות, כולל הכלה של חסימת הכביש למשך כשעתיים. השר שלמה קרעי נטל חלק באחת ההפגנות, ובהפגנה שתתקיים היום (ה') ישתתפו חברי כנסת נוספים.
הפעילות הזו כולה מכוונת גם אל הפגנת המיליון שתתקיים ביום חמישי הבא בירושלים מול הכנסת, בדרישה לחוקק את הרפורמה במלואה במושב הקיץ הקרוב. סהר וחבריו עובדים כאחוזי אמוק בימים אלו כדי לתחזק את ההפגנות המקומיות, ובמקביל להכין תשתית של מפגינים שיגיעו להפגנת המיליון בירושלים. "אנחנו מזכירים בכל הפגנה את הפגנת המיליון, ומודיעים לאנשים שכולנו נהיה שם".
מתנערים מהתנומה האזרחית
גל המחאות המקומיות שהתפשט בשבועות האחרונים ברחבי הארץ נולד מאותה הפגנת ענק ספונטנית שהתארגנה בירושלים ביום שבו הודיע נתניהו על הקפאת הרפורמה. מאז התקיימה גם צעדה המונית בתל אביב תחת הקריאה לבצע את הרפורמה המשפטית, ומשם החלו להתארגן כאמור הפגנות בכל רחבי הארץ, בתדירות ממוצעת של פעם בשבוע: מבאר שבע ושדרות בדרום, דרך ערי המרכז – כפר סבא, רעננה, פתח תקווה ונתניה, והמשך צפונה בכרכור, קריית ביאליק, חיפה ויישובים רבים נוספים. ההפגנות כולן מכוונות את העשייה המקומית להתגייסות גם ליום הפקודה של הפגנת המיליון בשבוע הבא, שאמורה להיות מפגן הכוח החזק ביותר של הימין. במטה ההפגנה מתרחשת בימים אלה עבודה הכנה קדחתנית של ארגון הסעות מכל רחבי הארץ, גיוס אנשים מכלל האוכלוסיות – ממעוזי הליכוד ועד המעוזים החרדיים, כדי להגיע להפגנה. בהפגנה ייטלו חלק שורה ארוכה של חברי כנסת ושרים מכהנים, והציפייה היא שמסה אנושית משמעותית בהפגנה הזו תצליח לתת את הכוח הדרוש לממשלה כדי לקיים את התחייבויותיה.
רועי אמגר, תושב נתניה ופעיל חברתי ותורני בעיר, חזר מאותה הפגנת ענק בירושלים לפני מספר שבועות עם תובנות שהניעו אותו לפעולה. "הבנתי שצריך לפעול גם ברמה המקומית בנושא המחאות, כי יש רבים בנתניה למשל שלא יגיעו עד ירושלים כדי להפגין". ונתניה, מדגיש אמגר, היא דוגמה קיצונית לעניין ההפגנות: לדבריו, בעשרים השנים האחרונות אנשי הימין של נתניה לא יצאו מהבית כדי להפגין. "נולדתי וגדלתי פה, אני מכיר מקרוב את המציאות - אנשי ימין פשוט לא יצאו מהבית". הפעם - אפילו הוא עצמו עוד לא מבין איך - הימין הנתנייתי הלא מבוטל הפתיע ובגדול.
זה קרה במוצאי השבת שאחרי אותה הפגנה גדולה בירושלים. אמגר חבר לכמה פעילי שטח בנתניה, והללו הפיצו את ההודעה על הפגנה במוצאי שבת בצומת פולג – נקודה קבועה של הפגנות שמאל, שמולן ניצבו עד כה רק ימנים בודדים עם דגל. לאותה הפגנה לפני שבועיים הגיעו לא פחות מ־250 איש, שהתנערו מהתנומה האזרחית הממושכת ובחרו הפעם לצאת לרחובות. "זה היה אירוע דרמטי בקנה מידה של נתניה. קיבלנו אהדה גדולה מהנהגים – זה, אגב, לא מפתיע, לאור העובדה ש־65 אחוזים מתושבי נתניה הצביעו לימין", הוא מעיר.
ההצלחה הראשונה הניעה את אמגר וחבריו למטה לשדרג את ההפגנה הבאה, שעליה כבר פרשה חסות תנועת 'אם תרצו'. המטה פנה גם לפוליטיקאים, הוקמו קבוצות ווטסאפ ודף פייסבוק, והיום (ה') צפויה להתקיים הפגנה גדולה נוספת בכיכר העצמאות בנתניה, בהשתתפות שורה של חברי כנסת. המיקום ימשוך ככל הנראה גם את הקהילה הצרפתית הגדולה בעיר, נוסף על יוצאי אתיופיה וגם מגוון קהילות נוספות בעיר שנוטלות חלק בהפגנות. גם המטה של נתניה עובד במלוא המרץ על גיוס כללי להפגנת המיליון, וקהל היעד כולל רבים שאינם חובשי כיפה, אולם מחוברים לשורשיהם ודורשים את הדרישה הפשוטה: לעצור את שלטון האליטות ולקיים את ההסכם הבסיסי בין נבחרים לבוחריהם.
מעבר לגבולות
רמדאן? הצחקתם אותם. מתיחות ביטחונית? נו, שוין. בשעות הקטנות הללו של הלילה, ברחובות השוממים והחשוכים של כפר כיפל חארס בלב השומרון, הזוטות הללו לא מעניינות במיוחד את האלפים הרבים שנוהרים רק בכיוון אחד: השתטחות על ציון קברו של יהושע בן נון ביום ההילולה שלו, כ"ו בניסן.
המחזה שנגלה למי שהגיע לצומת אריאל בשעות שבין 23:00 ל־3:00 לפנות בוקר של יום ראשון השבוע, נע על הסקאלה שבין סוריאליסטי למרומם נפש: אווירת מיני־הילולת רשב"י שכזו, כולל דוכני מכירה, ספרים, חבורות לימוד, מהולות במוזיקת נ נח ועשן סיגריות. כל זה מתרחש באזור נפיץ ביטחונית, בחודש מוסלמי שבו מערכת הביטחון כולה אחוזת פיק ברכיים משתק. אבל את עם ישראל היפה, זה שלעולם לא תפגשו בקפלן או בהפסקות הקפה במגדלי ההייטק, הנתונים הללו אינם מרגשים במיוחד. הם אוהבים להתפלל, אוהבים להתחבר לדמויות הענק שהובילו את עם ישראל, ולא פחות מכך – אוהבים את ארץ ישראל כולה, בלי להכיר בגבולות מצוירים שהתוו פעם גנרלים ופוליטיקאים שעמדותיהם ידועות. רובם הגדול לא משתייך לקטגוריה 'מתנחלים'. הם מגיעים מכל הקשת של יהודים מאמינים, ומכל הגילים: מחסידים בלבוש מלא, ליטאים, חסידי ברסלב, רבנים עטויי פראק ועניבה, המשך בחובשי כיפות סרוגות וכלה ביהודים ויהודיות נטולי קיטלוג מגזרי ברור – אלה שבאים עם התהילים והאמונה התמימה, ומוכנים להפסיד לילה שלם של שינה ולהיטלטל שעות בדרכים כדי להתרפק על ציונו של יהושע בן נון. אחדות? כאן לא צריך מעגלי שיח ומפגשי טייסים-רבנים; המכנה המשותף האמיתי חובק את כולם מאליו.
ההסעות שהגיעו מכל רחבי הארץ פרקו את האלפים – שמספרם המדויק (ספור בידי כוחות צה"ל) הגיע ליותר מ־12 אלף בני אדם – בכיכר הכניסה לעיר אריאל, ומשם החלה צעדה רגלית באישון לילה אל תוככי הכפר כיפל חארס. רחובות הכפר, שתושביו לא בדיוק נוהגים לחבק יהודים עם הקהווה של שחרית, נמלאו בשטף בני אדם, צועדים קוממיות כאילו מדובר ברחוב רבי עקיבא בבני ברק. מדי פעם נאלצו החיילים שאבטחו את ציר הצעידה לרסן מי מתושבי הכפר שהאירוע לא נשא חן בעיניהם, אולם ככלל אווירת ההילולה כמעט ולא הופרעה. קרוב למחצית השעה של צעידה מסתיימת בכיכר גדולה ומוארת שהוכנה למתפללים על ידי מינהלת קבר יוסף, ובה ניצב המבנה הקטן של ציון יהושע בן נון. שם אווירת החגיגה כבר מגיעה לשיא, כאילו לא בניינים ערביים מקיפים את המקום מכל עבר, אלא בתי כנסיות ובתי מדרשות. מיני מזונות מחולקים חינם אין כסף, שתייה, ריקודים ברקע ותפילות בלי הפסקה.
הכניסות לציונו של יהושע בן נון מאורגנות קרוב לעשרים שנה על ידי מינהלת קבר יוסף, שמנהלת למעשה את כלל המקומות הקדושים בשומרון: קבר יוסף בשכם, קברי אלעזר ואיתמר ומערת שבעים הזקנים בגבעת פנחס בכפר עוורתא ליד איתמר, וציון יהושע בן נון (וגם כלב בן יפונה ונון אבי יהושע) בכיפל חארס. נתנאל שניר, העומד בראש המינהלת, מספר כי הכניסות לציון יהושע בן נון נבנו בתהליך איטי מול הצבא, עד לאירוע ההמוני שאליו הפכו בשנים האחרונות.
"באנו עם בקשות חוזרות ונשנות לחטיבות שומרון ואפרים, ביקשנו לאפשר כניסות מסודרות למקום הזה. בהתחלה אישרו רק פעמיים בשנה, לאט לאט זה התרחב והיום אנחנו מקיימים שמונה־תשע כניסות בשנה סביב תאריכים מיוחדים, למשל הדלקת נר חנוכה וקריאת מגילה בציון יהושע בן נון" - כמובן בשל הקשר של פורים לערים המוקפות חומה מימות יהושע. "בחמש השנים האחרונות האירוע צבר תאוצה. רק בשביל הפרופורציה: צעדת הענק באביתר מנתה 22 אלף איש - הכניסה הלילה הייתה לפי ספירה מדויקת של צה"ל 12 וחצי אלף איש. וזה כשמדובר בתנאים קשים יותר מכניסה רגילה: שעות מאוחרות בלילה, שנקבעו על ידי צה"ל בגלל המתיחות הביטחונית, ותקופה שאיננה חופשה רשמית לאנשים, כזו שמאפשרת יותר גמישות בנסיעה. בתנאים אחרים בוודאי היו מגיעים עוד אלפים", הוא משוכנע. האירועים הללו מתקיימים גם בסיועה הכספי והלוגיסטי של מועצת שומרון, שמעודדת את האחיזה במקומות הקדושים בשטחה.
המינהלת מארגנת מספר הסעות ממוקדים בירושלים ובמרכז הארץ, אבל רבות מההסעות מתארגנות על ידי רכזים מקומיים מכל רחבי הארץ, ורבים גם מגיעים ללא חשש ברכבם הפרטי עד אריאל. "יש היענות גדולה מהציבור לכניסות האלה. דווקא הפעם חששתי מאוד שבגלל המציאות הביטחונית יגיעו פחות אנשים, אבל התבדיתי לחלוטין. אנשים הגיעו כאילו המצב הביטחוני לא נוגע להם".
אולי לא במקרה כדי להגיע אל יהושע בן נון צריך לעבור קודם מסלול בן חצי שעה של כיבוש הארץ ברגליים, בדרכו של כובש הארץ הראשון. זו בעצם גם המטרה של אנשי מינהלת קבר יוסף: המקומות הקדושים צריכים לחזור לשליטה יהודית. "עם ישראל רוצה לא רק לפקוד את המקומות הקדושים, אלא לחזור ולשלוט עליהם", אומר שניר, "אבל כדי לחזור אליהם מתחילים בתהליך של לבוא למקום שוב ושוב עד שבסוף המדינה תחליט שהיא מחזירה את השליטה היהודית למקום. המקום הזה שייך לעם ישראל ואנחנו רוצים לחזור לשם".
לתגובות: Hagitr72@gmail.com
***