לא תופתעו לגלות שבזמן שאנו, הנתינים באוליגרכיה המשפטית ישראל, מתקוטטים זה עם זה בבריכת הכדורים החווייתית שנקראת כנסת או ממשלה, בית המשפט העליון ממשיך לנווט את הספינה בסוגיות העקרוניות ולעצב את דמותה של מדינת ישראל. הפעם מדובר בעתירה שיש בה טעימה מכמה סוגיות יסוד במדינת ישראל: ביטחון המדינה, אג'נדות שוויון ומגדר וזהותו היהודית של צבא ההגנה לישראל. ביום שני השבוע הוגשה תשובת המדינה לבג"ץ בעתירה לשילוב נשים בכל תפקידי הלחימה, והיא מלמדת הרבה על מדיניות צה"ל והרמטכ"ל החדש שלה.
העתירה שבה דן בג"ץ היא איחוד של עתירות שהגישו כמה מלש"ביות וחיילות בסדיר במהלך השנים 2021-2020. להן עצמן פסק הדין כבר לא ישנה – הן כבר אחרי שירותן הצבאי או לקראת סיומו – אך מלכתחילה הן היו רק כלי משחק בידי אחרים. ארגוני הנשים שליוו את הבנות הללו, ובג"ץ שהזמין אותן בקריצת עין, הם הבוסים הגדולים. בפניהם צריך רמטכ"ל מדינת ישראל להתייצב ולהפסיק תדיר ממלאכת ההגנה על גבולות ישראל כדי לתרץ בכפיפת קומה את צעדיו והחלטותיו. וזה לא שיש לו הרבה ברירה: הרמטכ"לים לדורותיהם יודעים בדיוק מה עליהם להשיב כדי לעמוד במבחן בג"ץ, והם אכן עושים זאת כמו חיילים ממושמעים.
זו הכותרת של תשובת הרמטכ"ל הנוכחי, הרצי הלוי, כמו גם זו של קודמו אביב כוכבי לעתירה. היעד המוצהר הוא פתיחה של 100 אחוזים מהתפקידים בצה"ל לשני המינים, והשאלה היחידה שנותרה היא שאלת הקצב. על זה מתנהל כביכול הוויכוח בין הצדדים, ועל כך התנצלותו המפורטת על פני 87 עמודים של הרמטכ"ל בפני בג"ץ. לפי טענתו, 90 אחוזים מהתפקידים כבר פתוחים כיום, ולגבי האחוזים הנותרים יש תוכניות ברורות. ובכל זאת, בפרטים יש שינוי די משמעותי בין מדיניותו של הרמטכ"ל הנוכחי ובין זו של קודמו, ולשם כך נצלול לפרטי התשובה שניתנה השבוע.
הטבלה לא משקרת
תקציר הפרקים הקודמים: בעקבות העתירה המדוברת כינס הרמטכ"ל הקודם כוכבי צוות מקצועי שימליץ על שילוב נשים בכל תפקידי הלחימה, כולל היחידות המובחרות, חטיבות החי"ר ויחידות השריון המתמרנות שהיו סגורות בפני נשים עד כה. הכיוון הכללי שתפס הצוות היה אפיון מקצועי של הסטנדרט הנדרש להתמודדות עם אתגרי הלוחמה וקביעת רף לגיוס. טבלת פרמטרים של נתונים פיזיולוגיים ונתוני כושר מותאמת לפי תפקיד הוגשה לרמטכ"ל הקודם, והוא אימץ אותה מול בית המשפט.
כל בר דעת שקרא את הטבלה הבין שרק יחידות סגולה, וגם זה בספק, עונות לקריטריונים. ובכל זאת, כדי לרצות את בית המשפט, הצליחו במטכ"ל למצוא מסלולים ספציפיים בתוך יחידות מובחרות וחטיבות חי"ר שדורשים יכולות פיזיות פחותות. מדובר במסלולים מסוימים, חסויים מידיעת הציבור, ביחידת החילוץ 669 וביחידת יהל"ם של חיל ההנדסה, ובמחלקות הניוד והמרגמות בחי"ר ובשריון. ביהל"ם כבר יצא לדרך במרץ האחרון מחזור ניסיוני של 12 לוחמות, וב־669 מתוכנן גיוס ראשון של לוחמות בנובמבר הקרוב.
אם ביחידות המיוחדות דעתנו הלא מסווגת אינה משגת, ביחידות החי"ר האבסורד החוגג בשם השוויון ברור לכול. כל לוחם בחטיבת חי"ר מכיר את המסלול: ארבעה חודשים של טירונות, עוד ארבעה של אימון מתקדם, בחלק מהחטיבות תקופה נוספת של פלוגת מסלול, ורק בתום כל אלה מתמיינים לפלוגות על פי מקצוע ספציפי. המתמיינים לפלוגה המסייעת, זו שמופקדת בין השאר על המרגמות והניוד, הם לוחמים לכל דבר ועניין שעברו מסלול זהה לחבריהם מהפלוגות המבצעיות. לא פעם, בצוק העיתים שמזמן הכאוס המלחמתי, הם מחליפים אותם במשימות תמרון. המשמעות של שילוב נשים בתפקידים אלו מבלי שיעברו קודם הכשרת לוחמים מלאה היא הורדת רמת המבצעיות של הפלוגות הללו, ושינוי ניכר במבנה ההכשרה והלחימה של חטיבות החי"ר. הכול למען השוויון הא־סימטרי.
גם המצב החדש לא סיפק את רעבונם של בג"ץ וארגוני הנשים. העצם שנזרקה להם, בדמות מסלולים ייעודיים בשתי יחידות מובחרות ובמחלקות ספציפיות בחי"ר ובשריון, לא הספיקה. הם רצו שוויון מוחלט - כל התפקידים פתוחים לכל הנשים. הצבת רף מוקדם של תנאים פיזיים לנשים, מה שלא היה קיים מעולם במיונים של גברים לחטיבות חי"ר ויחידות מיוחדות, עורר את חמתם. על המצע הזה נחת הרמטכ"ל החדש הרצי הלוי, ועל בסיסו הוא הגיע לבג"ץ עם דוקטרינה שונה מזו של קודמו.
הלוי גורס כך: הפרמטר היחיד הוא עמידה בדרישות מבצעיות, יהיה העומד בהן גבר או אישה. נתוני הפתיחה אינם חשובים, גם לא הכושר הפיזי טרם הגיוס, אלא אך ורק איכות הלוחם שתעמוד לרשות צה"ל בתום ההכשרה. אך כיצד ניתן לדעת מראש אם חייל יעמוד במטלות המבצעיות בלי להסתכן בקריסה של צה"ל בזמן אמת? המתאימות ביותר לצורך ניסוי מבוקר שכזה הן היחידות המיוחדות, שהגיוס אליהן הוא התנדבותי והמסלול המוביל לתפקיד לוחם הוא מסלול ממיין וארוך שאל סופו מגיעים רק מי שמתאימים למשימות.
ההתוויות החדשות שהציג לבג"ץ עוקבות אחר ההיגיון הזה. הלוי הודיע על ביטול הפרמטרים המוקדמים שהציגה הוועדה כתנאי לגיוס ליחידות המובחרות, ופתח אותן כליל לגיוס נשים. הטבלה תשמש מעתה כאמצעי עזר לבחינת התאמה במהלך הגיבוש וההכשרה, לנשים ולגברים כאחד. כך הושג השוויון המיוחל, תוך שמירת האפשרות לבחינת ההתאמה המבצעית של הנשים לתפקיד. בחטיבות החי"ר והשריון, לעומת זאת, דחה הלוי את השילוב במחלקות הניוד והמרגמות עד למועד בלתי ידוע, בכפוף לתוצאות הניסוי ביחידות המיוחדות. אם יוכיחו הנשים כשירות שם – תיפתח להן בהדרגה הדלת גם לחטיבות החי"ר והשריון המתמרן.
עוד הצדקה לרפורמה
זה, בתמצית, מה שמופיע בתשובה הארוכה והמפורטת של הרמטכ"ל. מה שעצוב ומטריד הוא מה שלא מופיע בה כלל. האג'נדה הפרוגרסיבית של העותרות היא הנחת יסוד המשותפת לכל הצדדים, ובאינספור מקומות מופיעה בתשובת המדינה התרפסות מוחלטת בפני הצורך הערכי שנשים ישרתו בכל מקום. שאלת המרקם האנושי בתוך היחידות, במהלך מצבי קצה פיזיים ורגשיים, מושתקת כלא הייתה. איש אינו מעז להעלות את השאלות הפשוטות והמעשיות שמולידות סיטואציות כמו מארבים בני 72 שעות בשטח אויב, שבוע לחימה רצוף בתוך טנק, סחיבת אחד על אחד לאורך קילומטרים ועוד כיד הדמיון. נתעלם בשם האג'נדה, ובני האנוש ישנו את טבעם.
גם נושא המשאבים המוגזמים שיידרשו לצה"ל כדי לספק את השאיפות המיליטריסטיות של מספר זעום של נשים שיעמדו בתנאים, מוסתר בשם האג'נדה. האם שתי הבנות שיעברו את המסלול, תיאורטית, יזכו למגורים נפרדים, שירותים נפרדים ושאר הצרכים שמספק הצבא רק כדי שהשוויון יישמר? ומה לגבי שירות המילואים, שבו הנכונות והיכולת בקרב נשים לשרת כבר יורדות פלאים? האם הצבא מוכן להשקיע משאבים אדירים בהכשרה של לוחמות שייעלמו מסדרי הכוחות אחרי שלוש או ארבע שנים?
מהדברים שנכתבו בשמו קשה לדעת מה באמת חושבים הרמטכ"ל הנוכחי, וגם קודמיו, לגבי השאלה הזאת. יש שידרשו לגנאי ויש לשבח. יש שיאמרו שכל מילות ההלל והתמיכה לאג'נדת השוויון המדומה הן אמת ויציב, והלוי חותר לשילוב של מאה אחוזים עד סוף כהונתו כפי שהתחייב. ויש שידרשו לשבח: הלוי הרחיק את השילוב בחטיבות הרגילות שהיה קורה מיידית ואוטומטית, ותלה את השילוב כולו בהצלחת הפיילוט ביחידות המיוחדות, מתוך הנחה ותקווה שלא ינחל הצלחה.
כך או כך, המציאות שבה היגיון פשוט ואינטואיטיבי, שהיה נחלת הכלל עד לא מזמן, הופך להיות דבר שהכול מבינים שיש להסתיר אותו ולהתבייש בו בפני בית המשפט – היא הזויה. הזוי עוד יותר הוא שרוב מוחלט בעם סבור כך, אך אין מי שישמיע את קולו בקרב שופטי בג"ץ. וזו עוד סיבה לכך שגיוון ומיתון של בית המשפט העליון הוא משימה ראשונה בחשיבותה, שאסור לנציגי הציבור שלנו לוותר עליה.
לתגובות: yoniro770@gmail.com
***