אם יש מקום שכל יהודי מכיר ואוהב, זהו כנראה הכותל המערבי. אבל בשנים האחרונות הכותל אינו רק מקום של תפילה ויהדות, של פסטורליה ושלום – רחבת הכותל המערבי הפכה גם למקום של פרובוקציות ומאבקים.
כיצד זה קרה, ולאן כל זה הולך? תחקיר מקיף של מרכז ליב"ה מוביל למסקנה הברורה: יש מי שמבקשים לשנות לחלוטין את ההתנהלות בכותל – ומבחינתם מדובר בצעד ראשון בדרך לשינוי קיצוני בזהותה של מדינת ישראל כולה.
'נשות הכותל' הוא כינויין של קבוצת נשים רפורמיות, אשר מזה כשלשה עשורים פוקדים את הכותל בראשי חודשים, ועורכים בו טקסים רפורמיים. מה לקבוצת נשים השייכות לזרם שמחק מהסידור את הגעגוע לציון ולבית המקדש – שהכותל המערבי הוא שרידו – ולטקסים דווקא במקום הזה? מדוע בשנים האחרונות הולכות ומתגברות הפרובוקציות שלהן? וכיצד משלבות נשות הכותל ידים עם שופטי בג"ץ בניסיון לשנות את הצביון של המדינה – דרך הכותל המערבי?
את התשובות לשאלות האלו סיפקו ארגוני הרפורמים בעצמם. בסרטון פנימי שנועד לגייס כספים לטובת המשך הפרובוקציות בכותל, הסבירו ראשי התנועה בעצמן כי המגמה האמיתית אינה הטקסים בכותל – אלא שינוי הצביון היהודי של המדינה בכל המערכות הציבוריות. בין היתר – נישואין וגירושין, תחבורה ציבורית בשבת, גיור ועוד – הכל, לשיטתן, יהיה בהישג יד לאחר שהכותל יפול בידיהן.
כך זה אמור לעבוד: בכותל המערבי תוקם 'רחבה רפורמית'. הדרישה של ארגוני הרפורמים היא שהרחבה לא תהיה נפרדת וצדדית, בדומה לרחבה הדרומית ('רחבת ישראל') – אלא שהיא תהיה במפלס אחד ובשווה לרחבות הגברים והנשים. זאת ועוד: הרפורמים דורשים שכל הנכנסים לכותל יעברו דרך 'צומת' אחת, שממנה אפשר יהיה להיכנס לרחבת הגברים, הנשים או המעורבת. זאת ועוד: את הרחבה הרפורמית אמורה לנהל מנהלת ציבורית, שרוב ככל חבריה הם נציגי ארגוני הרפורמים והקונסרווטיבים.
מדובר בלא פחות מאשר שינוי כיוון בזהות הלאומית, שאותו בדיוק מבקשים הרפרומים להשיג. יישום התוכנית הרפורמית תשיג שני ציפורים במכה: לראשונה בישראל יכיר החוק בארגוני הרפורמים כזרם שווה ליהדות (ולמעשה יהפוך את היהדות המסורתית ל'זרם אחד' מתוך כמה) – ובה בעת הציבור הרחב שאוהב ופוקד את הכותל ימצא את עצמו ברחבה הרפורמית ויראה את עצמו כרפורמי דה-פקטו.
קונספירציה? זה יכול אולי להישמע כך, אלא שארגוני הרפורמים עצמם הבהירו את התוכנית הזו באופן ברור מאוד, בסרטון שנועד לגייס כספים מהציבור הרפורמי. בציבור אומרת מנכ"לית התנועה הרפורמית את הדברים במפורש: "אי יישום מתווה הכותל מרחיק מכולנו גם את התחבורה הציבורית בשבת וגם את הנישואים האזרחיים. מה הקשר בין הדברים? המאבק על מתווה הכותל הוא מאבק סימבולי, כי הכותל – המקום הכי קדוש לעם היהודי".
עו"ד אורלי ארז-לחובסקי, מנהלת המרכז הרפורמי לדת ומדינה, מוסיפה: "אז למה עכשיו הכותל שוב בכותרות? כי עכשיו יש הזדמנות שלא תחזור. יש לנו ממשלה ללא המפלגות החרדיות (הסרטון התפרסם בתקופת ממשלת בנט)". והן מסכמות: "כמו שאתן לא מוכנות שהרבנות תיכנס לכן לצלחת, לרחם ולרכב – ככה אסור לתת לרבנות בעלות על הכותל".
אם היה מדובר במאמץ רפורמי בלבד, אפשר היה להישאר אולי רגועים. אלא שכצפוי, בעוד 'נשות הכותל' יוצרות כותרות ולחץ ציבורי 'מבחוץ', פועלים שופטי בג"ץ 'מבפנים'. מזה שנים דוחקים שופטי בג"ץ בממשלה ליישם את המתווה, אותו הכינו לא אחרים מאשר היועמ"ש לשעבר אביחי מנדלבליט, המשנה ליועמ"ש דינה זילבר, וצביקה האוזר – לימים סגן יו"ר הכנסת ויו"ר ועדת חוץ וביטחון בממשלת בנט-לפיד.
רק לפני כחודש התקיים דיון בבג"ץ, בעקבות עתירתן של תנועות הרפורמים בדרישה לכפות על המדינה לממש את מתווה הכותל. הדיון היה תיאטרון אבסורד, בו השופטים נהגו כמטיפים שסנטו שוב ושוב בנציגי הממשלה, ולחצו עליהם לקדם את מתווה הכותל. זאת בזמן שהממשלה החליטה להקפיא את המתווה ולא ליישמו. נתון שנחשף כאן לראשונה הוא שעצם קיום הדיון היה בגדר הפתעה – לאחר שהממשלה ביקשה לדחות אותו, ובאופן מסורתי שופטי בג"ץ מקבלים את הבקשה הזו. הפעם אסתר חיות סירבה בכל תוקף לדחיה, אפילו כשנציגי הממשלה חזרו וביקשו דחיה – הפעם לחודש בלבד. האם יש קשר לעקשנות של הנשיאה שלא לדחות את הדיון ולו ביום אחד – לעובדה שהיא חשפה בתחילת הדיון, שבנה של עורכת הדין המייצגת את נשות הכותל עתיד היה להתחיל להתמחות בלשכתה באותו שבוע, דבר שקרוב לודאי היה מחייב לפסול את חיות מלדון בעניין? אתם תחליטו.
הנה מספר ציטוטים שמציגים את האקטיביות המדהימה של שופטי בג"ץ באותו דיון. כך, לדוגמה, כשבא כוח עיריית ירושלים הסביר לשופטים כי תהליך אישור תוכניות הבניה של הרחבה שנועדה לתפילה הרפורמית הוא תהליך שלוקח זמן, השופטים במשך דקות ארוכות דחקו בו להתחייב ללוח זמנים, כאילו שהם מבקר המדינה. השופט פוגלמן אף צעק על עורך הדין ואמר לו שהוא 'מיתמם' כשהוא מסרב להתחייב ללו"ז מפורט ומקוצר.
במהלך הדיון נרשמו עוד רגעים מדהימים, כשבין היתר שופטת בג"ץ דפנה ברק ארז הציעה לנציגי הקרן למורשת הכותל לסגור לחלוטין את הכותל לתפילת כל מי שאינו חלק מנשות הכותל בזמן הטקס שהן מנהלות בכל ראש חודש, ונציגת הפרקליטות – זו שאמורה לייצג את עמדת הממשלה בדיון, כינתה את המתפללים בכותל כמנהג עם ישראל – "מפגינים". השופטת ברק ארז גם דחקה בנציגת הפרקליטות למנות ממונה – שאינו מטעם רב הכותל – לניהול הרחבה הדרומית של הכותל.
נתון שחשפה נציגת הפרקליטות בדיון, והוא מתפרסם כאן לראשונה, הוא לא פחות ממדהים: חישוב כספי של התקציב לתחזוקת רחבות הכותל השונות, בחישוב לפי מספר המתפללים הממוצע, מעלה כי המדינה משלמת בממוצע 3 ₪ בכל חודש למתפלל כדת משה וישראל – לעומת לא פחות מ-73 ₪ (!) למבקר רפורמי. כלומר: מדינת ישראל משקיע פי 24 יותר תקציב במבקר רפורמי בכותל, לעומת מתפלל כמסורת ישראל.
הכותל הוא ליבה של מדינת ישראל. הדבר כנראה נכון לא רק במובן הרוחני – אלא גם במובן הפוליטי: המאבקים על דמותה של מדינת ישראל מתנקזים באופן מעשי לכותל המערבי. כמו בבואה בזעיר אנפין של התהליכים הרחבים, מפעילים דווקא בכותל זרמים וארגונים את כל כוחם בניסיון להפוך את המקום הקדוש שמסמל בצורה הכי מובהקת את זהותה היהודית של עם ומדינת ישראל – לסמל ומופת למדינת כל אזרחיה. אליהם חוברים שופטי בג"ץ, הפרקליטות ופקידים ממערכות שונות של המדינה.
מולם, עומד ציבור רחב שאוהב את הכותל, את היהדות, את עם ישראל ואת המסורת. מרכז ליב"ה, שמוביל מזה כשבע שנים את המערכה על הכותל ואף עומד מאחורי המהלך הציבורי שהביא להקפאת מתווה הכותל, מודיע כי חרף בעיות תקציב הוא ימשיך ויעמוד על קדושת הכותל. לצורך כך, בימים אלה פונים בליב"ה אל הציבור הרחב וקוראים לקחת חלק במערכה.
לראשונה מזה שבע שנים, בראש חודש ניסן לא ערכנו תפילה ברחבת הכותל. מדובר בתפילות כמסורת ישראל, אליהם מגיעים מתפללים ובעיקר מתפללות מכל רחבי הארץ, שלא מתכתשים ולא מפגינים – אלא פשוט עומדים ומתפללים.
מבדיקה שערכנו עולה כי השינוי מאז שהחלו התפילות שליב"ה מארגנת ברחבת הכותל – חל שינוי עצום ברחבת הכותל בראש חודש. אם בעבר היה קולן של נשות הכותל נישא ברמה בעזרת מדונות ומגברים, המתפללים היו נוטשים את הרחבה והכותל היה נהפך לטמפל רפורמי, הרי שבשנים האחרונות התפילה ההמונית שנערכת במקום הפכה את הטקס הרפורמי לשולי וחסר משמעות כמעט.
לאורך השנים מגיעים נציגים מהפרקליטות ומערכות אחרות המעורבות במתווה הכותל אל התפילה, לבדוק האם השטח חי, והאם יש התנגדות למתווה הכותל ומתרשמים מתמונת המצב בה עם ישראל מתפלל בכותל כמסורת אבותינו.
עם ישראל אוהב את המסורת, אוהב את היהדות ואוהב את הכותל. מאז שהודענו שאנו זקוקים לעזרת הציבור כדי להמשיך ולארגן את התפילות בכותל אנו רואים היענות עצומה, והציבור ב"ה רואה בגיוס ההמונים שלנו הזדמנות להשתתף איתנו ולהביע את עמדתו. עם ישראל ב"ה רוצה זהות יהודית.