האקלים הישראלי הפנימי הנוכחי, שמשקף מחלוקת עמוקה שהחלה בגלל הרפורמה המשפטית והפכה למאבק להפלת הממשלה, הגיעה גם לשערי מערכת הביטחון, ונדמה שאף ערערה את החוסן הלאומי של העם היושב בציון.
יום העצמאות ה־75 למדינת ישראל הוא זמן טוב לנסות להבין את תמונת מצב הביטחון הלאומי שלנו: האיומים והאתגרים הביטחוניים העומדים לפתחה של המדינה, כמו גם נקודות החוזקה והכוח שהשיגה במהלך השנים מהקמתה ועד ימינו אנו.
האלוף (במיל') יעקב עמידרור, מי ששימש בתפקיד ראש המטה לביטחון לאומי והיועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה וכיהן בתפקידים בכירים בצה"ל, בהם ראש חטיבת המחקר באמ"ן, עוסק בסוגיות הביטחון של ישראל כבר שנים רבות. ביקשנו להבין יחד עימו היכן נמצאת ישראל בשנת 2023 מבחינה ביטחונית ומדינית.
"הבסיס שלנו הוא שמדינת ישראל חזקה מאוד מבחינה צבאית. יש לה יכולות צבאיות יוצאות דופן באיכותן, ובחלק מהמקרים גם בגודלן. לכן, באופן בסיסי, מצב הביטחון הלאומי שלנו הוא טוב", הוא קובע כבר בראשית דבריו.
האם אפשר להגיד שישראל מתמודדת היום עם איומים קיומיים בטווח הזמן המיידי, או שישנם רק האיומים הידועים שמרחפים מעלינו ואינם קיומיים ביומיום?
"יש היום שני איומים משמעותיים. הראשון הוא איראן: אם היא תפתח את הנשק הגרעיני שלה – והיא מתקדמת לקראת האפשרות הזו – אנחנו נצטרך למצוא את הזמן הנכון לעצור אותה.
"לאיראן אין כעת נשק גרעיני, היא צריכה זמן כדי להגיע אליו. גם כשיהיה לה נשק גרעיני, ברור שהיא לא תשתמש בו למחרת. המשטר באיראן ישאל את עצמו מה יקרה למדינה אם היא תשתמש בנשק כזה בפועל. ראשיה יודעים שבמצב כזה יש להם סיבה מוצקה מאוד לחשוש מהמשך קיומה של איראן. לכן לא מדובר במצב של סיכון לתקיפה מיידית. עצם העובדה שאיראן תשיג נשק גרעיני גרועה דיה, כיוון שתחת המטרייה הזו היא יכולה להגביר את האגרסיביות שלה.
"האיום השני הוא זה שנבנה במשך שנים רבות בלבנון וכולל כמות גדולה של רקטות וטילים, חלקם אפילו מדויקים, ואם הם יופעלו נגד מדינת ישראל - הנזק שייגרם לה יהיה גדול מאוד. צריך להתכונן למלחמה קונבנציונלית שתכליתה להרוס את היכולות הללו של חיזבאללה, וזה לא יהיה פשוט. חיזבאללה בונה את עצמו במשך שנים לקראת אפשרות של מלחמה כזו".
ומה עם הזירה העזתית? הרי גם משם נשקפים לנו איומים.
"מדובר באיום נוסף, שעוסק ביכולות של החמאס והג'יהאד האסלאמי בעזה, אבל הוא רחוק בסדרי גודל מהאיומים הגדולים. אין ספק שהוא יכול להציק לנו, אבל הוא מתגמד לעומת האיומים מאיראן ומחיזבאללה. גם קל לנו יותר להכיל אותו, כי יחסי הכוחות בינינו מבטיחים שגם אם תחול הסלמה, יש לנו דרך טובה לטפל בכך".
עמידרור מונה איום נוסף שהתחדד עוד יותר אחרי אירועי שומר החומות: "ישנו גם איום ההתחממות הפנימית. האיום הזה כולל את מרכיב ערביי יהודה ושומרון ואת מרכיב ערביי ישראל, וכמובן את הקשר ביניהם. אני חושב שמדובר באיום מציק שרחוק מלהיות קיומי, ואנחנו צריכים להיות מוכנים לקראתו על ידי הגדלה משמעותית מאוד של כוחות המשטרה – בין אם בהגדלת הכוח של משמר הגבול ובין אם בהקמת משמר לאומי – אבל הכול בסופו של דבר צריך להיות תחת פיקוד של המשטרה".
"העולם סביבנו משתנה"
לצד האיומים החיצוניים ואולי גם האיום של ההתחממות הפנימית, הקרע בעם שהחל סביב הרפורמה המשפטית, נגע בחוסן הלאומי. איומי הסרבנות ומעשי דה־לגיטימציה לממשלה הנבחרת סדקו את האחדות הישראלית שבמשך שנים היינו כה גאים בה, ומאיימים לחולל בה שבר גדול עוד יותר.
ציינת את האתגרים שעומדים בפני מדינת ישראל ואתגר משמעותי נוסף השנה – הקרע בעם והאיומים בסרבנות לשירות בצה"ל. האם הם פוגעים בביטחון הלאומי שלנו?
"במדינה קטנה כמו מדינת ישראל, אם אין חוסן לאומי ולגיטימציה פנימית לפעולות של מערכת הביטחון – קשה מאוד לבצע אותן. בדמוקרטיה בכלל, ובעיקר כשהיא קטנה, הלגיטימציה הציבורית חשובה מאוד. אין ספק שתנועת הסירוב, בעקבות הרפורמה המשפטית, פגעה בתחושה שיש לגיטימציה פנימית בישראל לפעולות מהסוג הזה.
"האיום בסרבנות היה חציית קו אדום באופן שפגע מאוד בצה"ל ויפגע בו מאוד גם בעתיד. זה אתגר פנימי גדול, וצריך לראות איך מצליחים לגייס את הלגיטימציה הפנימית על אף המחלוקות בינינו. זה לא יהיה פשוט, כי במהלך המחלוקת נחצו קווים אדומים שהיה מקובל לאורך השנים שלא לחצות אותם. הם נחצו, וברגע שזה קרה – כל צד יכול לחצות אותם ברגע שהוא מרגיש שעל הפרק עומדים דברים חיוניים מבחינתו. תנועת הסרבנות הוציאה שד מהבקבוק, וקשה לדעת לאן זה ילך ואם יהיה אפשר להחזיר את המצב לאחור".
הוויכוח הזה הפך את השיח בישראל למאוד שחור ולבן. מי שבעד הממשלה יאמר שהמדינה התחזקה, ומי שנגדה יאמר שהיא נחלשה.
"הכוח שלנו גדל אבסולוטית. מבחינת היכולות הצבאיות ישראל חזקה מאוד. העולם סביבנו השתנה, והוא לא דומה למה שהיה לפני עשר שנים. סין התחזקה מאוד, רוסיה שקעה במלחמה באוקראינה, איראן חתמה הסכמים עם מדינות ערביות, אבל גם אנחנו חתמנו הסכמים עם מדינות ערביות. העולם הפך מורכב יותר, ובקבלת ההחלטות כל פרמטר כזה משפיע. אין כאן השפעה ישירה על היכולת הצבאית שלנו, אלא השפעה שפירושה שבנושאים מסוימים נצטרך להיות רגישים יותר להתנהלות סביבנו במסגרת תהליך קבלת ההחלטות".
כשאתה מדבר על ההשפעה סביבנו עולה סוגיית יחסי החוץ של ישראל. מתנגדי הממשלה יאמרו שהם ירדו לשפל, ותומכיה יצביעו על כך שרק השבוע נחנכה שגרירות ישראלית בטורקמניסטן - מדינה מוסלמית הגובלת באיראן.
"העולם הוא אפור, אי אפשר לנתח אותו בשחור או לבן. בשנים האחרונות את היחסים שלנו עם כמה מדינות מוסלמיות, מה שלא קרה שנים רבות. המעמד שלנו באירופה היום שונה לגמרי בגלל שהמלחמה השפיעה שם גם על תפיסת העולם וגם על היכולת של ישראל לסייע למדינות לבנות יכולות צבאיות שהן מעוניינות בהן. מדינת ישראל שייכת היום לפיקוד המרכז של הצבא האמריקני, וזה מקל מאוד על היחסים עם מערכת הביטחון האמריקנית וגם על יחסים עם מדינות ערביות ששייכות לאותו פיקוד.
"בשורה התחתונה מדינת ישראל היא מדינה חזקה מאוד שהעולם שבו היא פועלת הפך להיות יותר מורכב, ולעיתים נצטרך להיות רגישים יותר לנקודות שבעבר התעלמנו מהן".
"נס בלתי רגיל"
אחת הסוגיות שמעסיקות את מערכת הביטחון ואת המערכת המדינית כבר שנים ארוכות וכנראה תעסיק אותן גם בשנים הבאות היא המצב ברשות הפלשתינית והחשש ממה שיקרה ביום שאחרי אבו מאזן. כמובן, מדובר בחשש ביטחוני לצד סוגיה שגם היא משסעת את החברה הישראלית – היחס לפלשתינים.
האלוף עמידרור מסביר כי "מבחינתנו, לרשות הפלשתינית יש חשיבות בשלושה ממדים. האחד, היא חוסכת לישראל את כל הטיפול בנושאים האזרחיים, כי אם הם היו תחת שליטתנו היינו צריכים לטפל בדברים הללו בגלל האחריות הפורמלית בחוק הבין־לאומי.
"הדבר השני הוא טיפול בחוק וסדר. ביהודה ושומרון, על אף כל הבעיות, אין מצב של כאוס (מלבד באזורים מתוחמים, למשל מחנה הפליטים בג'נין), לא יורים שם אחד על השני בכל יום ואין קרבות רחוב בין פלגים שונים, יש שמירה בסיסית על חוק וסדר. אם הבסיס הזה לא היה, ישראל הייתה צריכה לדאוג לו. הדבר השלישי הוא התרומה של הרשות ללחימה בטרור, שלדעתי היא מינימלית ביותר, ואנחנו רואים שגם כאשר אין תרומה כזו אנחנו יודעים להסתדר לבד".
יש תסריט שבו הרשות הפלשתינית מתפרקת?
"זה יכול לקרות, כי אין יורש טבעי לאבו מאזן, והרשות עצמה במצב קשה מבחינת הלגיטימציה החיצונית והפנימית שלה, אבל יש יותר מדי אנשים וגופים שיש להם אינטרס בהמשך קיומה, כחלק מהיכולת הכלכלית של ערביי יהודה ושומרון. אנחנו לא יכולים לדעת איזו צורה זה יקבל אחרי שאבו מאזן ייעלם מהעולם".
איך ישראל צריכה להמשיך להגיב לכל מיני צעדי דה־לגיטימציה מצד הפלשתינים בעולם? השנה הם הצליחו לראשונה להעביר החלטה באו"ם שבמקביל ליום העצמאות יציינו שם את מה שהם מגדירים "הנכבה".
"זה חלק ממערכת היחסים בינינו ובין הפלשתינים. מה שעבורנו הוא יום העצמאות, בשבילם הוא יום הנכבה. הרי אף אחד לא מצפה שיחגגו. אי אפשר להפוך את מערכת היחסים לכזו שמתנהלת בין שני קנטונים בשווייץ. ברור שהם עוינים אותנו והם רוצים שנעוף מהשטח. השאלה היא איך מנהלים את המצב הזה, וזו שאלה שמתמודדים איתה וימשיכו להתמודד איתה גם בעתיד".
ולמרות כל האתגרים, התמונה שעולה מהשיחה עם עמידרור היא אופטימית, תמונה של מדינה שקמה בניסים של ממש ומתקדמת קדימה, לעיתים בצעדים מדודים ובזמנים אחרים בצעדי ענק. גם התקופה הזו – חרף אתגריה הפנימיים – משאירה מקום לאופטימיות, שהחברה הישראלית תעבור את המשבר הנוכחי ותמשיך את הביחד והשותפות באופן שיחזק את החוסן הלאומי, ומתוך כך את ביטחונה של ישראל.
עמידרור מבקש לסיים את השיחה עימנו בהדגשת הפן יוצא הדופן בעצם היותה של ישראל בת 75, למרות כל הקשיים והמהמורות שהיו בדרך. "מדינת ישראל ביום הולדתה ה־75 היא נס בלתי רגיל. מספר היהודים בה גדל פי עשרה מאז הקמתה, והיא מממשת רשימה של יחסים במזרח התיכון שיכולנו רק לחלום עליהם בעבר. אנחנו מדינה עם כוח מרתיע כלפי חלק ניכר מאויבינו. ועדיין, כמובן, יש לנו בעיות שצריך להתמודד איתן ואתגרים שצריך לתת להם מענה. ההישגים אינם שוללים את האתגרים ולהפך.
"אנחנו מקדמים את היכולות שלנו גם בתחום הצבאי, גם בתחום המדיני וגם בתחום הכלכלי. הצירוף של שלושת הדברים הללו הופך את מדינת ישראל למדינת חזקה, אבל בה בעת אנחנו לא יכולים ולא מנסים לעצום עיניים מול האתגרים שנכונו לנו בשלושת התחומים הללו. בסופו של דבר אתה תמיד נאבק כדי לשפר את מעמדך ולהתגבר על בעיות שמולן אתה עומד, ואנחנו עושים זאת היטב", הוא מסכם.