אומרים שהתקשורת מסקרת אירועים ולא תהליכים. היא מראה נקודות, אבל לא מחברת אותן לקווים. אז הנה הזדמנות לראות תהליך: זהו קצב גידול האוכלוסייה בעוטף עזה.
ביום-יום אנחנו מראיינים את תושבי האיזור בעיקר כשהם רצים לממ"ד, או עומדים ליד מקום נפילת הרקטה, או ליד כיפת ברזל.
אבל למחרת עוד זוג צעיר עובר לגור בשדרות, ועוד משפחה מגיעה לגור בפרויקט הרחבה של קיבוץ בעוטף. אני זוכרת כמה התחלות בנייה ראיתי בביקור האחרון שלי בשדרות, כמה גני ילדים, כמה מגרשי ספורט.
לפעמים כל מה שצריך זה לעזוב את המיידי והדחוף, לעשות זום-אאוט ולהסתכל על הדברים ממעוף הציפור. ואז רואים קודם כל את קצב גידול האוכלוסייה המדהים בישראל כולה, ואת האיזור שדווקא בו הוא גבוה במיוחד - עוטף עזה. או כפי שהרבה פעמים מבקשים ממני לקרוא לו: עוטף ישראל.
אפשר לחבר את הדברים האלה ליום העצמאות המתקרב, או למצב הרוח הלאומי, או לכך שגם בחמאס עזה מוזמנים להסתכל על המספרים האלה ולהתעצבן. אותי, השקף הזה ריגש.
