מדי שנה, לקראת יום העצמאות עולה סוגיית הזיקוקים וההתמודדות של הלומי קרב, אלו הסובלים מפוסט טראומה ואנשים עם מוגבלויות שונות.
בכל שנה ישנם קריאות שונות בנוגע לכך, אם בהשתקת מופע הזיקוקים ועד לביטול המופע כליל. עיריות רבות יצאו בהודעה ובה הצהירו כי יקיימו מופעי זיקוקי די-נור שקטים, זאת מתוך התחשבות באוכלוסיות מיוחדות ובעלי החיים.
כמי שראה מקרוב לא מעט פגועי נפש והלומי קרב במסגרת המלחמות בעברנו במהלך שנות קיומנו ומשמש במילואים כרב פלוגה המטפלת בנפגעים מכל הסוגים, בהחלט ראוי לברך על כך שלא מבטלים את מופעי הזיקוקים, אלא מחליפים אותם בזיקוקים מסוג אחר. לא מוסרי ולא ניתן לזלזל ולהתעלם ממצוקתם של אותם חיילים שסיכנו עצמם ונפגעו למען עם ישראל, למעננו. יחד עם זאת, דרישה הקובעת כי אסור להפעיל זיקוקים רגילים לכלל הציבור אינה מתקבלת על הדעת.
הכפפת כל הציבור לקשיי היחיד, מאפיינת את העולם המערבי, שרואה בכך מעלה מוסרית והתחשבות נדרשת, אך בניגוד לכך - מבחינת התורה מדובר באנטי מוסריות. וכי בגלל שיש אנשים הזקוקים לישון בשעות מוקדמות, נדרוש מכלל הציבור להיות בשקט בשעה 20:00 לדוגמא? הגישה כי זכויות הפרט והיחיד עומדות מעל הקולקטיב וכי הרוב מתבטל למול צרכי המיעוט היא עיוות מוסרי ממעלה ראשונה. "אנחנו נדאג לזכויות הפרט", מכריזים בכירי מערכת המשפט בימים אלה. אולם מי ידאג לזכויות הכלל?
יתירה מזו, השתקת מופעי זיקוקים בשל התחשבות בפגועי נפש, תוך התעלמות מהזיקוקים הנמצאים בידי אויבינו הנורים בין היתר בכינון ישיר כלפי כוחות הבטחון, כלפי יהודים הגרים בסמיכות לאויבינו בערים המעורבות, או בכפרים שונים לאחר פיגוע רצחני כנגד יהודים, זהו חוכא ואיטלולא.
אמנם, בהחלט אין שום הלכה בשולחן ערוך הדורשת לקיים מופע זיקוקים ביום העצמאות. במדינות רבות בעולם נהגו לחגוג אירועים מסוג אלו במופעי זיקוקים, אך איננו חייבים לאמץ זאת. כל אדם מן השורה ידע לומר שאין צורך לבזבז כספים מבלי שמביאים עמם איזושהי תועלת או תמורה. כמו כן, אין צורך להשקיע סכומי עתק בדברים שאינם משרתים שום מטרה, ומעלים את הנטל הכלכלי על הציבור בזמנים קשים גם ככה. תמיד ניתן לתעל את הכספים הרבים לדברים קונסטרוקטיביים יותר, ולא רק על עלויות ארנונה שמתפוגגות להן באוויר ע"י הזמנת אמנים במחירים מופקעים, מטס חיל האוויר, מופע זיקוקים ועוד.
אך יש להבהיר, הבקשה להשתיק את הזיקוקים בעומקה איננה נובעת מתוך התחשבות במסכנים, כי אם כפייה של אנשים, נאורים בעיני עצמם, המעוניינים לבטל כל ממד שנתפס בעיניהם כסמן לאומי מיליטריסטי. את מטס חיל האוויר אין צורך לבטל מבחינתם, שהרי זו השאיפה: שהמטוסים יעשו מופעי ראווה, ולא ילחמו באויב. השמחה בתקומת המדינה ונפילת מבקשי רעתנו אינה הסיבה, שהרי איננו שואפים לפגוע באויב. את האויב יש להכיל. מסיבה זו, אותם אנשים לא מהססים לשים על אותו מישור את הלומי הקרב ובעלי החיים. יש להתחשב בהם במידה שווה לדעתם.
השתקת הזיקוקים מוצגת לציבור כמעשה הבא מתוך מחשבה לשרת מטרה נעלה והתחשבות בזולת, ואינה אלא מתוך ערכים מערביים אוניברסליים, המחלישים את העוצמה והחוסן הלאומיים שלנו.
הכותב הוא ראש המכון התורני אור וישועה