בפרשת השבוע, פרשת תזריע מצורע, יש עיסוק באיסור לשון הרע. העונש של המדבר לשון הרע על פי התורה – היא צרעת.
אומר הרב דרוקמן, חז"ל אומרים דברים חריפים על המספר לשון הרע: "כל המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר.... אומר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם...ומגידין עוונו כנגד שלוש עבירות עבודת כוכבים, גילוי עריות, ושפיכות דמים..."במה חמור כל כך חטא לשון הרע שהקב"ה אומר על חטא זה דברים כל כך חמורים?
מסביר הרב, בראש וראשונה חומרת לשון הרע מצד הנפגע "כל המלבין חברו כאילו שופך דמים..." חז"ל מדמים את לשון הרע כמו חץ שנורה למרחק ולא ניתן לעוצרו והוא בסוף הורג אדם, כמו חץ שלא ניתן להחזירו כך גם לשון הרע, אי אפשר לעצור אותו.
מוסיף חידוד של רבי ישראל מסלנט, על דרך החידוד: פרשתנו סמוכה לפרשת שמיני העוסקת במאכלות אסורות, ללמדנו שגם את האדם אסור "לאכול". כמו שישנן הלכות על מה אדם מכניס לפיו כך ישנן הלכות על מה אדם מוציא מפיו.
הנזק של לשון הרע חמור בפני עצמו בשל הפגיעה היסודית במהות האדם. ייחודו של האדם הוא בכושר הדיבור, באמצעותו הוא מבטא את נפשו, עצמיותו, שכלו, רגשותיו, ומחשבותיו. כאשר יש דופי בדיבורו של האדם יש דופי באדם עצמו, הדיבור אינו חיצוני לאדם אלא מבטא את פנימיותו. הקב"ה ייחד את האדם בכוח הדיבור על מנת שישתמש בו לתועלת האדם וכשהוא מנצל כוח זה לרעה, זהו דבר חמור ביותר.
דרך תיקון עבירת לשון הרע - כמו עשיית העבירה. היות והפגם הוא נפשי רוחני, כך התיקון הינו רוחני. בימי בית המקדש על ידי הקרבת קורבן ייחודי שיש בו סימנים לתיקוני הלשון, כגון: הקרבת שתי ציפורים המסמלות את הציפצוף הדיבורי ההולך למרחק. בימינו אומרים חז"ל התיקון על ידי לימוד תורה ועבודת המידות.
פרשת תזריע מצורע נקראת לעיתים לפני פסח ולעיתים לפני יום העצמאות. הקשר לפסח מלשון "פה – סח". הקשר ליום העצמאות מסמל את עצמאותה של העם, עם ישראל שנאלץ לשתוק כל ימי הגלות, מניף עצמאותו על מנת להשמיע את יחודו ומוסריותו לכל העולם.
מו"ר הרב דרוקמן בהיותו ראש ישיבה, עסק מבוקר עד ערב בהעברת שיעורים ובשיחות תלמידים ובוגרים, ובעשייתו הציבורית תמיד עסק בדיבור ובהידברות להשמיע כל קולה של הדרך האמונית.
פיני אפרתי הוא מנכ"ל בית הציונות הדתית