חתן פרס ישראל הזמר יהורם גאון לא מקבל את טענות המפגינים הזועקים על "חורבן הבית" המתקרב.
בתוכניתו בגלי צה"ל סיפר גאון שבכל הדורות נשמעו אזהרות על חורבן הבית, וגם היום "׳לאן שאתה הולך אתה שומע 'מה יהיה?', 'זה ממש נורא', 'מה קורה לנו', 'איזה מדינה', 'אנחנו הולכים ונגמרים', דיקטטורה, שְפָחות, 'הכל אבוד, 'חורבן בית שלישי׳".
גאון בן ה-83 מבטיח "באחריות היסטורית של איש לא צעיר'' כי לא יהיה חורבן בית שלישי. ''תרשמו, המדינה הזאת רק תמשיך ותשגשג ותפרח בקו עולה והפוך לנביאי החורבן החיים בקרבה מיום היבראה.
''הזיכרון הראשון שלי בכלל עוד כ'פלסטיני' (כי עוד לא היתה לנו מדינה), הוא ריצה שלי עם אבי למחנה יהודה בירושלים, הייתי בן ארבע לערך ורצנו מבית הכרם העירה, כדי להשתתף בהתכנסות המונים שכותרתה הזועקת בקולות רבים לשמיים היתה 'אנא השם הושיעה נא', כי כוחות הציר מאירופה הכבושה והבוערת כבר החלו סוגרים מן הצפון, כדי לפגוש כאן בירושלים, בתנועת מלקחיים, את כוחות השריון הגרמנים הבאים בסערה מן המדבר, ובארץ התכונן המופתי לסיים את מה שהחל אדונו בגרמניה, הישוב בנה ביצורים בהרי הכרמל והתכונן למצדה שניה, וזה באמת נראָה אז, סוף וחורבן הבית השלישי, אבל לא, הבית לא נחרב''.
במלחמת השחרור, הזכיר יהורם גאון, שבע מדינות פלשו והכוח המצרי הגיע לאשדוד, לרמת רחל שבירושלים, ולבית שמש שבהר טוב, ''העיראקים הגיעו למשמר הירדן, והסורים לדגניה, בירושלים היה מצור ורעב קשה ושיירות פרצו לעיר, להביא אוכל לנצורים ואני ביניהם (עכשיו כבר ישראלי ולא פלסטיני).
''ובלטרון נהרגו כמאתיים לוחמים ויותר ביום אחד, שהובאו ישר מן האונייה לאחר שניצלו מן המשרפות של היטלר, הישוב מנה אז שש מאות אלף איש, ונהרגו במלחמה הזאת ששת אלפים, אחוז מכלל האוכלוסייה.
''גם אז אמרו שזה סופי, 'לא נצליח', 'חורבן הבית', שרק החל להבנות מתוך האפר, אבל יצאנו עם הרבה אֶרֶץ , הרבה יותר ממה שהעניקו לנו המעצמות בתכנית החלוקה''.
גאון מספר כי כמה שנים אחר כך הכריז המנהיג המצרי נאצר בבסיס חיל האוויר בביר גפגפה על סגירת מיצרי טיראן באומרו "אם היהודים מאיימים במלחמה, אנו אומרים להם: 'אהלן וסהלן'".
גאון מתאר: ''אני זוכר אותנו צופים בתהלוכות הראווה המצמררות שבקהיר, זוכר את ימי ההמתנה, זוכר את אשכול מדבר ברדיו בחוסר ביטחון וזוכר שחשבנו שבאמת זה הולך להיות, אולי לא חורבן ממש, אבל, לא בדיוק ניצחון. איך זה הסתיים אתם יודעים''.
"חורבן הבית השלישי" הבא בתור היה במלחמת יום הכיפורים, שבה התכוננו וכמעט הצליחו הסורים לפגוש את המצרים בתל אביב, ובצפון כמעט הגיעו לטבריה.
במלחמה הזו, מזכיר גאון, "'חורבן הבית' לא נאמר הפעם ברמז, אלא בצורה נחרצת. איש מאוד חשוב, מצביא וגיבור הודיע לשרים שזה 'חורבן הבית השלישי' ושיש להיערך לכך עם כוחות של יום הדין, לא פחות, והייתה מלחמה נוראה וניצחון עוד יותר גדול מששת הימים, כי המהפך שחל במלחמה הזאת מההפתעה הראשונית לכוחותינו שהיגיעו אחר כך לדמשק וקהיר, היה ניצחון גדול. ושוב הבית לא נהרס, ממש לא''.
''מה יהיה עם הבית האהוב הזה שלנו, שכולם מנבאים לו כל הזמן את חורבנו ושהוא מתעקש לא להיחרב, אלא רק להתעצם כל העת מחורבן שווא אחד לחורבן שיקרי נוסף, לבית הנפלא הזה, נוספות כל העת קומות ומרפסות ופרחים, וצבא הכי חזק שיש ומדע והייטק, ורפואה ותשתיות, וככל שהוא 'נחרב' בפיהם של תושביו הדואגים תמיד, כך הוא נבנֶה יותר ויסודותיו מתחזקים יותר''.
גאון שנמצא בעשור השמיני לחייו לא נבהל מהרפורמה המשפטית: ''מאחר ואני כבר לא צעיר, הנני להודיע שלא יהיה חורבן בית וגם את הרפורמה נעבור, תראו והיא תהיה זיכרון לא נעים ועגום עד אימה בקורותינו, מרגעים קשים בהם נחצה כל גבול אפשרי ונשחטו כל הפרות הקדושות ביחד, ואפילו שכך לא יהיה חורבן בית'. כי הבית הזה הוא כמו העץ, שתקומתו וקיומו אינם בענפיו ובעליו ובפירותיו אלא בשורשיו, שהם מחוזקים במקום אשר הרוחות והסערות לא תגענה אליו.
"העץ הזה מתחזק על תרבות משותפת עתיקת יומין שהיא מקור מים חיים הבאים לו משורשיו ובזמן שהסערות תופסות אותו, מנענעות אותו מכופפות אותו, הוא לא נע ולא זע ממקומו, אדרבא - רק מחליף כוח במאבק.
''וכל זמן שאנו נצמדים לשורשים הרוחניים - שלנו, שום רוח לא תעקור אותנו ממקומנו. והבית הזה עומד ויעמוד על תילו עם סוד לא מפוענח, של אימפריות ששלטו בו וקרסו והתאדו מן ההיסטוריה, של שואה שכילתה את חציו והוא בכוח תמיר ונעלם ממשיך ללכת לאורך ההיסטוריה עם רוח קודש אצורה בפנימיותו, שמלווה אותו לאורך הדורות. לא יהיה חורבן בית, אש התמיד לא כבתה מעולם, גם לא תכבה לעולם. אפשר להירגע''.