עשרות חולים מאלה המאושפזים בבית החולים הפסיכיאטרי "אברבנל", בני משפחותיהם ואנשי הסגל הרפואי, יצאו ביום שני בבוקר להפגנה יוצאת דופן בכביש מול שערי בית החולים בבת ים, במחאה על התכניות המתגבשות באוצר שפורסמו בכלי התקשורת, לסגור את שערי "אברבנל", שבו 500 מיטות אשפוז, ולפזר את החולים בין בתי חולים אחרים.
"אין לנו לאן ללכת. זה הבית שלנו, זו המשפחה שלנו, אין לנו בית אחר", זעקה
שלומית, אחת המטופלות בבית החולים. "להרבה מהחולים כאן אין בכלל משפחה שבאה לבקר. 6 שנים אני באברבנל. הידרדרתי אחרי שהתמכרתי לסמים. אני פוחדת שיזרקו אותנו ולאן נלך? לבתי חולים בחדרה? בבאר שבע?"
אסתר, אמא של חולה המאושפז 19 שנים במוסד אמרה שאם "אברבנל" ייסגר "זה יהיה אסון" עבור החולים וגם עבור בני משפחותיהם. "6 שנים הבן שלי היה מאושפז במחלקה סגורה, כיום הוא בא לכאן לטיפולי יום ומקבל תרופות. יש לו מסגרת עד השעה 17:00. לאן הוא יילך אם יסגרו? בית החולים נתן לנו אויר לנשום ואיפשר לנו, בני משפחתו, וגם לו מסגרת כלשהי של חיים. מה, אני אסגור אותו בבית כמו בכלא? אם ישלחו אותו רחוק למקום אחר, איך אני ארוץ בגילי בלי רכב"?
יו"ר ועד העובדים ב"אברבנל" משה דויטש, עובד בבית החולים 20 שנה: "משמעות החלטה על סגירת בית החולים היא יותר הומלסים מתגוללים ברחובות במקום לקבל טיפול, יותר מקבצי נדבות בצמתים, יותר עבריינות. צריך לסגור את בתי החולים הפסיכיאטריים הפרטיים שמתוקצבים על ידי המדינה.
אותם החליטו להשאיר, משום שעלות החזקת חולה למדינה שם נמוכה, אך כך גם הטיפול: החולים שם מקבלים את הטיפול הכי נחות שאפשר, טיפול שלא ראוי כלל לבני אדם". דויטש אמר כי העובדים שכרו את שירותיו של עו"ד יעקב נאמן במאבק נגד סגירת השערים.
"הדבר הקל ביותר הוא לפגוע באנשים החלשים ביותר בחברה", אמר אלי יריב, יו"ר ההסתדרות במרחב בת ים. "זו אוכלוסיה שלא יכולה לדבר, לא יכולה להילחם ולהתבטא. משרד הבריאות אמנם אומר לנו שהוא נגד סגירת בית החולים, אך התכניות מתגלגלות ובינתיים לא שמענו על כל פתרונות חלופיים ריאליים לחולים. אי אפשר לסגור בית חולים מהיום למחר".
(א"ב)
"אין לנו לאן ללכת. זה הבית שלנו, זו המשפחה שלנו, אין לנו בית אחר", זעקה
שלומית, אחת המטופלות בבית החולים. "להרבה מהחולים כאן אין בכלל משפחה שבאה לבקר. 6 שנים אני באברבנל. הידרדרתי אחרי שהתמכרתי לסמים. אני פוחדת שיזרקו אותנו ולאן נלך? לבתי חולים בחדרה? בבאר שבע?"
אסתר, אמא של חולה המאושפז 19 שנים במוסד אמרה שאם "אברבנל" ייסגר "זה יהיה אסון" עבור החולים וגם עבור בני משפחותיהם. "6 שנים הבן שלי היה מאושפז במחלקה סגורה, כיום הוא בא לכאן לטיפולי יום ומקבל תרופות. יש לו מסגרת עד השעה 17:00. לאן הוא יילך אם יסגרו? בית החולים נתן לנו אויר לנשום ואיפשר לנו, בני משפחתו, וגם לו מסגרת כלשהי של חיים. מה, אני אסגור אותו בבית כמו בכלא? אם ישלחו אותו רחוק למקום אחר, איך אני ארוץ בגילי בלי רכב"?
יו"ר ועד העובדים ב"אברבנל" משה דויטש, עובד בבית החולים 20 שנה: "משמעות החלטה על סגירת בית החולים היא יותר הומלסים מתגוללים ברחובות במקום לקבל טיפול, יותר מקבצי נדבות בצמתים, יותר עבריינות. צריך לסגור את בתי החולים הפסיכיאטריים הפרטיים שמתוקצבים על ידי המדינה.
אותם החליטו להשאיר, משום שעלות החזקת חולה למדינה שם נמוכה, אך כך גם הטיפול: החולים שם מקבלים את הטיפול הכי נחות שאפשר, טיפול שלא ראוי כלל לבני אדם". דויטש אמר כי העובדים שכרו את שירותיו של עו"ד יעקב נאמן במאבק נגד סגירת השערים.
"הדבר הקל ביותר הוא לפגוע באנשים החלשים ביותר בחברה", אמר אלי יריב, יו"ר ההסתדרות במרחב בת ים. "זו אוכלוסיה שלא יכולה לדבר, לא יכולה להילחם ולהתבטא. משרד הבריאות אמנם אומר לנו שהוא נגד סגירת בית החולים, אך התכניות מתגלגלות ובינתיים לא שמענו על כל פתרונות חלופיים ריאליים לחולים. אי אפשר לסגור בית חולים מהיום למחר".
(א"ב)