שבנו אל הארץ, ארצנו האהובה, לאחר שטעמנו טעמה של גלות ארוכה וכואבת עד למאוד של אלפיים שנה.
ראשית היה צורך לבנות את הבית. לבנות מדינה וצבא, חקלאות וכלכלה. במיוחד היה הדבר אתגר כיוון שהיו ועודם ישנם אויבים, שלא הניחו לנו לבנות את הבית בקלות, ונלחמו ונלחמים בנו שוב ושוב. ואנו יכולנו להם, בעזרת ה', החזרנו מלחמה שערה, והמשכנו לבנות.
עברו שבעים וחמש שנים. והבית כבר הרבה יותר יציב וחזק ואיתן. אך אנו מרגישים ויודעים, שחסרה רוח. וכאשר אין רוח גם הבית עצמו מתחיל להתערער. כמאמר החכם באדם: "בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם".
אמת, אנחנו בארץ ישראל, בה יש לרובד הפיזי והגשמי חשיבות גדולה. מצווה של ממש - מצוות ישוב ארץ ישראל. חיבור עמוק ושלם והרמוני בין רוח וגשם, בין נשמה וגוף. אך כל זה נזכור ונבין - למען ייעוד, למען הרוח, רק בגלל הרוח.
כלים הם כלים לאורות. כלים ללא אורות, הם חסרים. ריקים. במקום להיות קומה ונדבך אל רוח גדולה שתשרה בתוכם, הם עלולים לעמוד כביכול לצורך עצמם. סוג של התברגנות, שעלולה להשאיר אותנו ריקים, חלולים, חסרים.
יום הולדת הוא זמן של שמחה והודיה, אך הוא גם זמן של חשבון נפש. בשנים האחרונות אני חש שהתחדשות הרוח והחזון בעם ישראל היא כבר לא רק דבר מאוד חשוב, היא כבר לא רק המטרה והייעוד שלמענם חזרנו על הארץ, היא הפכה להיות פיקוח נפש.
פיקוח נפש מפני שחסרון הרוח גורם לעם ישראל לקרעים ומחלוקות עזות, שמסכנות את הבית. פיקוח נפש מפני שאויבנו שמסביב, ואויבנו הגרים בתוכנו, מרגישים את החולשה, את העייפות, ומרימים ראש בעזות של טומאה, ומסכנים את הבית. כל מי שעיניו בראשו רואה זאת יום אחר יום, שבוע אחר שבוע.
אומר הנביא יחזקאל (יחזקאל לז, ח-ט): וְרָאִיתִי וְהִנֵּה עֲלֵיהֶם גִּדִים וּבָשָׂר עָלָה וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה וְרוּחַ אֵין בָּהֶם: וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ הִנָּבֵא בֶן אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל הָרוּחַ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ.
ההתחדשות מתחילה מכל אחד ואחת, מהפרט. לאחר שבעים וחמש שנה אנו מבינים היטב שאין תודעה לאומית אמיתית ללא עבודת ה' פשוטה שמתחילה מהפרט, מהאדם.
ומתוך כך יבנה עם, עם עִם רוח חדשה. המושגים והחיים של קרבת ה', של תפילה ותורה יהפכו להיות השיח הציבורי. בתי מדרש תוססים ומתחדשים של עוד ועוד חוזרים בתשובה מאהבה, ותורת ארץ ישראל שמתחדשת והולכת, בנגלה ובנסתר, קולות שמחה של תפילה ושירה, והכל למען שמו באהבה.
יש שיאמרו הוזה אתה, אבל כבר אמר ההוזה, הלא הוא החוזה – אם תרצו אין זו אגדה.
וכפי שאמרנו, אין לנו עתה שום ברירה אחרת. זה כבר עניין של פיקוח נפש. השבת הרוח, הנשמה, נהפכת להיות כיום להצלת הנפש.
עלינו לעבור מעצמאות לעצמיות. מתוך הכלי והיסוד החשוב של העצמאות, נשוב אל העצמיות, אל עוצמתנו. עוצמתנו הרוחנית, ועוצמתנו הנשמתית. נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ (ישעיה מב, ה).
לא נסתפק עוד ב: להיות עם חופשי בארצנו. אלא: להיות עם חופשי בארצנו - ארץ ציון וירושלים".
מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ. וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ (יחזקאל ג, יב).