על ההתמודדות הקשה עם האבדן והשכול מספרת טלי די, ששכלה בפיגוע הרצחני בבקעה את אמה ושתי אחיותיה הי"ד, בשיחה עם ערוץ 7 ימים אחדים אחרי תום השבעה אחרי שהשקט בבית מותיר את המשפחה לבדה באבלה.
"בהתחלה זה היה קשה אחרי שכל כך הרבה אנשים מסביב ונשארים עם הריק של הבית. החוסר הרבה יותר נוכח, אבל עדיין, אף אחד לא עוזב אותנו. יש לנו הרבה תמיכה מכל החברים והקהילה. אנחנו לא מרגישים בודדים בכלל", היא אומרת ועם זאת מציינת שבעיקר בלילות החסר מורגש יותר "כשנשארים עם המחשבות לבד, אבל גם שם תמיד יש מישהו להתקשר אליו ואל מי לפנות".
משפחת די קמה מאבלה ומיד פנתה למסלול של עשייה והגברת טוב לאורן ולזכרן של האם והבנות. "מאוד חשוב לנו שיזכרו", אומרת טלי. "לזכר אימא שלי אנחנו מקימים אולם שמחות מעל בית הכנסת החדש שמקימים. היא אהבה את הקהילתיות והשמחות. לזכר רינה מקימים מבנה סניף חדש. היא הייתה חלק מהסניף שהקימו השנה ועוד לא היה לו מבנה. לזכר מאיה אנחנו מקימים מעיין כי היא אהבה לצאת ולטייל בטבע עם חברות".
את ההתגייסות של אביה, הרב ליאו, בקריאה מתוך עומק השכול והאבל לאחדות ישראל, רואה טלי כצעד חשוב. "זה מה שהעם שלנו הכי צריך עכשיו ואם יש לנו את הבמה בגלל האסון והאבל שלנו, חייבים להשתמש בזה כדי לקדם את הערכים הכי חשובים, אחדות העם".
בהתייחס למעבר החד מהאבל הפרטי ליום הזיכרון הלאומי לזכרם של נרצחי פעולות האיבה וחללי מערכות ישראל, היא אומרת כי אין לה דרך של ממש להיערך ליום שכזה. "אין לי איך להכין את עצמי. אני יכולה לדבר עם עוד אנשים ממשפחת השכול, אבל נצטרך לחכות ולראות".
את הכוונה למחות בבתי העלמין נגד הממשלה וכוונותיה היא רואה בשלילה מוחלטת, "מדובר באבל של המדינה על החללים ועל חיילים, זה לא הזמן להראות כעס כלפי הממשלה".
את דבריה היא חותמת במה שהייתה רוצה שהעם יזכור מאמה ואחיותיה הי"ד, "אימא שלי הייתה איכפתית, תמיד עזרה לכולם ועשתה הכול בזריזות. תמיד יכולתי לסמוך עליה. מאיה אהבה ללמוד תורה ולהפיץ תורה, להגיד דברי תורה בשולחן שבת, ורינה חשבה תמיד על אחרים לפני שחשבה על עצמה. תמיד נתנה את עצמה לכולם והשקיעה בכל דבר", היא אומרת ומספרת על תחושת האחריות הגדולה להפיץ את אורן הלאה, מה שיכול עם שלם לעשות ואולי קשה לה לקחת על כתפיה שלה.