על רקע המחאה נגד הרפורמה המשפטית, בגיליון 'אתנחתא' האחרון הובאה כתבה בנושא גלגולי הנוסח של מגילת העצמאות. המסר המרכזי בכתבה היה שמגילת העצמאות לא נוסחה כמסמך מכונן אלא כהצהרה מדינית, ושהמילה דמוקרטיה הושמטה ממנה בגלל שלמייסדי המדינה היה יותר חשוב לציין את הערכים היהודיים שלה.
יותר מדי אנשים בימין מקבלים את הנרטיב הזה, כאילו המאבק סביב הרפורמה המשפטית נסוב סביב השאלה האם אנחנו יותר מדינה יהודית או יותר מדינה דמוקרטית. לכן, כשמתנגדי הרפורמה תולים מיצגים של מגילת העצמאות, תומכי הרפורמה צוהלים ושמחים לאיד, שהרי המילה דמוקרטיה אינה מוזכרת במגילה ולו פעם אחת.
לעניות דעתי, זהו חוסר הבנה מוחלט של המאבק שמתרחש כאן. נכון שכתוצאה מהרפורמה המשפטית תתחזק היהדות של המדינה, אבל הרפורמה כשלעצמה אינה עוסקת בזה כלל. הרפורמה המשפטית באה בראש ובראשונה לחזק את הדמוקרטיה.
הרי מהי דמוקרטיה? דמוס־קרטיה, שלטון העם. מטרת הרפורמה היא להחזיר את הכוח לנבחרי הציבור. כל הבלבול המושגי הזה מבית מדרשו של אהרן ברק כאילו זכויות אדם הן הן הדמוקרטיה ("דמוקרטיה מהותית") הוא פשוט לא נכון. זכויות אדם הן עיקרון חשוב, אבל לרוב הזכויות כמעט אין קשר לדמוקרטיה אלא לליברליזם. למשל, בשמאל חוששים שהרפורמה תגרום לעריצות הרוב, ושבעקבותיה הממשלה תוכל לאסור על נשים לצאת מהבית בלי כיסוי ראש. אפילו אם החשש המופרך הזה היה נכון, זה אינו תיאור של פגיעה בדמוקרטיה אלא של פגיעה בליברליזם.
לעומת זאת, המצב הנוכחי הוא הפגיעה האמיתית בדמוקרטיה. לא רק אני אומר את זה. השופט לנדוי הגדיר את הגישה של אהרן ברק כ"דיקטטורה שיפוטית", פרופסור אמנון רובינשטיין הגדיר את בג"ץ כמעין "ממשלה אלטרנטיבית", ודינה זילבר כתבה שבהצבעה בקלפי "גלומה אשליה". את המצב הזה חייבים לתקן.
אין זה סוד שלמרות מעלותיו הרבות, בן גוריון לא היה דמוקרט גדול. בשנת 1951 אנשיו של בן גוריון השתילו מכשיר הקלטה במשרדו של מתנגדו הפוליטי מאיר יערי, מתוך חשש שמפלגת מפ"ם תנסה לתפוס את השלטון בכוח. זהו מעשה שמתאים למשטר הק.ג.ב יותר מאשר למנהיג דמוקרטי. זכור לרעה גם ניסיונו לסגור את הביטאון 'קול העם' של מק"י, רק בגלל שהועברה עליו שם ביקורת. ועוד לא דיברנו על פרשת ילדי טהרן, כשהוא ניסה לחנך אותם מחדש ולהנחיל להם את ערכיו.
לדעתי, כל ההתנהלות הזאת לא הייתה מקרית, אלא נבעה מתוך אידאולוגיה סדורה. בספרו 'ישראל השלישית' מביא הרב שי פירון מחקר מעניין של ניר קידר, ובו הוא טוען שבן גוריון העתיק את המושג "ממלכתיות" מן האימפריה הרוסית. לדעת קידר, בן גוריון חשב שהתהליכים שמתרחשים ברוסיה, אשר מאגדת זהויות אתניות רבות, דומים לתהליכים שמתרחשים במדינה העומדת לקום. כמו שברוסיה חיים גם איכרים נבערים וגם אינטלקטואלים ומשכילים, כך מדינת ישראל תכלול גם יהודים בורים וגם את יהודי מזרח אירופה, שלדעת בן גוריון עומדים "בראש העם היהודי גם מבחינת הכמות וגם מבחינת האיכות". על פי ההסבר הזה, בן גוריון סבר שלא כל היהודים ראויים להכריע בשאלות הנוגעות לעתיד המדינה, ולכן הוא ניסה לשלול מכל מתנגדיו הפוליטיים יכולת השפעה. את הנגיעות המונרכיות הללו הוא כינה "ממלכתיות".
כאשר אנשי המחאה תולים את מגילת העצמאות תחת כל עץ רענן, הם בסך הכול ממשיכים את דרכו של בן גוריון. לשיטתם, לא כולם ראויים להצביע בקלפי. יש אזרחים סוג א', "הציבור הנאור", ויש אזרחים סוג ב'. לדעתם, חייבים לשלב נגיעות מונרכיות בצורת שלטון בית המשפט העליון, כדי להציל את המדינה מההמון הנבער. אם כך, אין פלא שהם מניפים את מגילת העצמאות, למרות שאין בה שום אזכור לדמוקרטיה. הם לעולם לא יודו בכך, אבל בסתר ליבם הם אולי אפילו מעדיפים שכך.
***