יואל צור, ששכל את רעייתו איטה ובנו אפרים הי"ד בפיגוע ירי בבנימין, מתארח באולפן ערוץ 7 לשיחה על ההתמודדות עם השכול הכפול לנוכח האירועים האחרונים שהותירו משפחות לאחר נפילת ורצח שניים או שלושה מיקיריהן.
בהתייחס למשפחתן של לוסי, מאיה ורינה די הי"ד מציין צור כי עדיין לא הגיע לנחם בבית המשפחה, אך כאשר יגיע יעבור מסרים שייתכן והם קשים לעיכול בימים הראשונים שלאחר הרצח. הוא מספר על ניסיונו שלו בימים שלאחר רצח אשתו ובנו, ימים בהם תחושותיו הקשות הובילו אותו לשאלה המתבקשת, לאן ואיך יוכל להתקדם הלאה.
"בחרתי לצאת מזה מחוזק, עם כוחות חזקים יותר, וכמו ששמעתי את האבא (ליאו די), הוא אדם חזק מאוד שמבין שבכי ונהי וצלילה לתוך השכול לא ייתנו שום דבר, אלא רק את ההיפך. קרה אסון, בוא נרכז סביבנו את משפחתנו הקרובה ונצא לדרך חדשה", אומר צור המספר כי המסר אותו הוא מעביר למשפחות שכולות אחרי אירוע טראגי הוא ש"אחרי החיים של העולם הזה יש עוד חיים, חיים בעולמות העליונים, והחיים האמיתיים הם שמי שנשאר ימשיך לחיות חיים נורמאליים, מסודרים. יש הרבה שמחה אחר כך, נישואי הילדים, הולדת נכדים ונינים. להסתכל על חצי הכוס המלאה".
על הכאב המלווה את הזיכרונות אומר צור כי כאב זה מלווה את השלבים הראשונים, אך יש להביט לטווחים ארוכים יותר. "נכון שכשאני נוסע בישוב אני נזכר, בעיקר כשאני רואה את החברים של אפרים, שהיום הם בני 36, נשואים עם עבודה, ואתה שואל מה היה קורה עם אפרים. זה מעלה חיוך כשחושבים על איך הוא היה מתפתח, ואיך האישה, איטה ז"ל, איך הייתה מגיבה כשיש לה 42 נכדים. זו התחבטות פנימית ואני לוקח את זה למחשבה שהם היו בשמחה ומאמין שהם בשמחה על מה שיש לנו היום".
יואל צור מזכיר את דברי חז"ל על הגזירה שמוטלת על המת שישכח, והמשמעות היא שעם השנים הכאב מיטשטש מעט. "אם היינו קמים כל בוקר כאילו אתמול היה הפיגוע לא היינו יכולים לתפקד, ולכן חז"ל גזרו שסופו של המת להשתכח, יש הליך של עמעום ושיכחה שמאפשר להמשיך את החיים בשמחות. בחרתי במסלול הזה של קבלת גזרות הקב"ה".
"בשלב הראשון זה לא חצי כוס מלאה אלא פחות מחצי, אבל זה הולך ומתמלא, ועכשיו הכוס מלאה עם קצת אוויר למעלה", אומר צור הסבור כי בליבו של כל אדם יש אמונה המסייעת להתמודדותו עם מציאות קשה כל כך, אך למי שהאמונה אינה מדריכה את צעדיו הוא פונה ושואל במה יועיל שיבוש חייו שלו ליקירו שאיננו. "לא תחזיר אותם לעולם לחיים, ועכשיו יש בפניך הברירה איך אתה בוחר לחיות, להיות בבכי ובשכול ובקשת רחמים? אני בוחר להיות אדם שמח ומלא אמונה".
בדבריו מזכיר צור את אסון המסוקים שאירע מספר חודשים לאחר הירצח רעייתו ובנו. לאחריו ביקש שר הביטחון דאז, יצחק מרדכי, מיואל להגיע ולבקר את אחת המשפחות השכולות. הוא התיישב בין המנחמים ושם שמע את העצות המייאשות המוכרות על כך שהחיים קרסו לאחר נפילת הבן הטוב ביותר וכו'. אביו של החלל פנה ליואל ושאל מה יש לו לומר לו כעצה.
"אמרתי לו שאחרי השבעה תלכו לבית הקברות, תתפללו ואחר כך תחזרו הביתה, תשמרו על החדר של הבן. למחרת מה תעשו? תגיעו שוב לבית הקברות כדי לשתול פרחים, יום אחרי זה תקנו מעדר או צינור מים כדי לטפל בפרחים, ומה הלאה ביום השלישי, הרביעי והחמישי? אם הייתי יודע שבעקבות המעשה הזה הילד יקום לתחיה, אני אתכם עד הסוף, אבל זה לא יקרה. לכן אני מציע ללכת בדרך שונה שהיא לא תמיד מקובלת. כשתחזור לעבודה יורידו את הראש ולא ירצו להסתכל עליך כי לא יודעים מה להגיד לך ולא איך לנחם אותך, אז אתה תיזום את זה, תלך, תלחץ ידיים, תגיד לכולם שנכון, עברת אירוע קשה, וכעת אתה רוצה לחזור לחיים".
ובאשר לו עצמו ולשאלות האמוניות בנוסח 'למה זה קרה דווקא לי', אומר צור כי אינו חש את עצמו כמי שיכול לנהל שיחות עם הקב"ה, וברור לו שהקב"ה אינו מחויב לתת לו ולאחרים דין וחשבון. "הקב"ה עוזר למי שעוזר לעצמו. כמו שאדם ישב בבית ויגיד 'פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון' ויחכה שיתפרנס מאליו. זה לא עובד ככה. הקב"ה עוזר למי שקם בבוקר לעבודה ונותן ברכה. אם אתה לא קם בבוקר אין על מה להחיל את הברכה. לכן לא אוכל לומר שאין שאלות והרהורים, אבל זה מגיע מיצר הרע שמזנב בכך, ואם אתה אדם מאמין בקב"ה כמנהיג העולם, גם אם אתה לא מבין כל דבר, הרבה יותר קל להתמודד".
ובהתייחס לפולמוס סביב נוכחות פוליטיקאים, שרים וחברי כנסת, בבתי העלמין הצבאיים, אומר צור כי הוא מרחם על המשפחות שמכניסות פוליטיקה ליום הקדוש הזה. "אני לא חושב שלמשפחה שכולה יש את הזכות לומר מי ידבר ומי לא. זה אירוע ממלכתי והמדינה מתנהלת בסדר מסוים שהא קבעה, ואם לא מוצא חן בעיני הורים מסוימים ששר כלשהו יגיע, שיבואו ביום אחר. ביום הזה אנחנו צריכים לכבד אחד את השני, ההורים השכולים את נציגי הממשלה, הממשלה את ההורים השכולים, בלי להכניס פוליטיקה. זה יום כל כך קדוש, שאין מקום להכניס בו פוליטיקה לשום חריץ".
"בשמחה רבה הייתי מקבל את שר השיכון אליי, הייתי מקבל בשמחה רבה את איתמר בן גביר שהוא בעיניי אדם נפלא, ובוודאי בצלאל סמוטריץ', כל מי שהממשלה תחליט שיגיע, גם אם זו מירב מיכאלי, אקבל אותה בכבוד".
ומיום הזיכרון ליום העצמאות ומשמעותו, ויואל צור מתייחס למעבר שבין שני הימים, מיום קדוש של זיכרון ל"יום לא פחות קדוש, על הנס הגדול שהקב"ה יצר לנו לפני 75 שנה. אני מתבונן על זה בהשתאות גדולה", הוא אומר ומציין כי בחיי אומה 75 שנה הם כלום, כהגדרתו. מדינת ישראל היא תינוקת, כלשונו, ועם זאת אין אח ורע להישגים שאליהם הגיעה המדינה הצעירה הזו.
"נס גלוי הוא שינוי סדרי בראשית, כמו יהושע בעמק איילון, שם הוא אומר ''שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון', והמציאות משתנה. כך גם קריעת ים סוף ועשרת המכות במצרים. נס נסתר הוא נס בתוך הטבע והמהר"ל מרחיב על כך. לדעתי מה שקרה במדינת ישראל הוא נס גלוי ונסתר שמשולבים יחד. לחשוב שיצאנו מהגלות ומהשואה, ושהיהודים היקרים שהגיעו ממדינות ערב, ומזל שלנו שהם הגיעו לכאן והצילו את המדינה, וכל הדבר הזה התכנס ובכוחות משותפים נבנתה כאן אימפריה לכל דבר ועניין, מעצמה שהיא אחת מארבע המדינות בעולם עם לוויין ריגול, מקום ראשון בעולם בהתפלת מי ים. לאיזה מדינה יש כיפת ברזל? הכול נמצא כאן. מציון תצא תורה זה גם בסייבר ובהייטק ובפיתוחים צבאיים, בטיפול שאנחנו מעבירים למערכות המטוסים שמגיעים מארה"ב. אנחנו צריכים להודות לקב"ה על הדבר הזה ולא להיות כפויי טובה".
"אני לא מתרגש מהמחאות. בשנים שקדמו למלחמת ששת הימים ירדו מהארץ, המצב הכלכלי היה קשה, כולם שאלו מי יכבה את השלטר בנתב"ג אחרי שכולם יעזבו, והנה הגיעה מלחמת ששת הימים ובשלוש שעות השתנה הכול. חיל האוויר חיסל את חילות האוויר הערביים, חילות היבשה והטנקים שעטו, חטיבת הצנחנים 55 תכננה להגיע לשארם א-שייח' ופתאום הגיעו לירושלים וראינו שקיבלנו את מערת המכפלה, קבר רחל, הכותל המערבי, בית אל, שכם וכל המקומות שבהם היו אבותינו, וכעת ההתיישבות ביהודה ושומרון מתפתחת והגענו לחצי מיליון ובעוד עשר שנים נהיה עם עוד חצי מיליון תושבים. אם היינו אנשי אמת היינו צריכים לרקוד 24 7 מתוך הודאה לקב"ה על הנס הגדול והחיים הנפלאים שיש כאן. אנחנו חיים בעולם הזה בגן עדן, כאן ועכשיו".