הצפירה נשמעה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל החל ובשעת ההתייחדות הזאת ניצבים כאן בקרית ארבע - חברון, בני משפחות שכולות, עטופים בתחושת הזדהות ואחווה מכל עבר.
עם שלם ניצב עימם, לב אחד, בדומיית תוגה. כולנו, כאחד, מאוחדים היום בכאב ובהכרת תודה שאין לה שיעור.
טורי האבן של החללים, ארוכים ונמשכים, עדות של מסירות נפש, גבורה, הקרבה ואהבת ישראל עצומה.
מחר נחגוג את יום העצמאות אבל לא היינו מגיעים לרגע הזה אלמלא היקרים שלכם שמסרו נפשם על קדושת השם, שמסרו נפשם כדי שנוכל לחיות כאן, שהחברה בישראל חייבת להם, חייבת לכם חוב ערכי, חוב מוסרי.
בגמרא מסופר שבשעה שמשה רבנו עולה למרום, מוצא את הקב"ה יושב וכותר כתרים ואותיות, אמר מה רבנו לקדוש ברוך הוא, למי אתה קושר כתרים אלו? אמר לו, עתיד אדם להיות בסוף כמה דורות ושמו רבי עקיבא בן יוסף.
משה רבנו היה ראש וראשון. ממשה עד משה לא קם כמשה. אבל מעלתו של רבי עקיבא הייתה עוד יותר גדולה, כי במקום שהרוגי מלכות עומדים, אין בריה יכולה לעמוד במחיצתם.
רבי עקיבא שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל, רבי עקיבא שעונה ונרצח. לכאורה הפסיד, אבל ניצח בגדול. בזכות מסירות הנפש שלו, בזכות האופטימיות שלו, בזכות העקשנות שלו, בזכות ההקרבה שלו, אנחנו כאן.
מוריי ורבותיי. מה שנאמר על רבי עקיבא נאמר על בני המשפחות שלכם, על היקירים שלכם. הם קדושים, הם גיבורים, אין בריה יכולה לעמוד במחיצתם. ובזכות מסירות הנפש שלהם יש לנו בית.
בזכות מסירות הנפש שלהם, אנחנו מתהלכים כאן בין קברי אבות, בשדות ובשבילים בהם צעדו האבות והאימהות ומלכנו דוד.
ביום הלאומי הזה שכבר נקבע לו מעמד מקודש בלוח השנה הישראלי, אנו מצדיעים בהערכה, בהוקרת אין קץ, לגיבורים ולגיבורות, ללוחמי צה"ל, המשטרה, משמר הגבול, שירות בתי הסוהר, לוחמי האש ולצידם חללי פעולות האיבה, גברים נשים וטף, נערים ונערות, פעוטים ופעוטות.
אנחנו שולחים לכם בני המשפחות היקרים יד אחים מחבקת, ביום הזה - ומתוכו, ומכוחו - אל השנה כולה.
לא בכדי נסמך יום הזיכרון ליום העצמאות, אלא כדי לבטא את עוצמתם המטלטלת והשזורה של החיים והשכול. של התוגה והשמחה.
כאמירתו המכופלת של הנביא יחזקאל: ואומר לך בדמייך חיי. ואומר לך בדמך חיי.
יהי זכרם של הנופלים במערכות ישראל ובפעולות האיבה, ברוך וצרור עימנו לעד.