אלי מזרחי, כאן בשדרות נווה יעקב, ששמע יריות מהבית ורץ למטה אל האש, רץ לעזור לאחיו ואחריו בדבקות מצמררת רעייתו נטלי. ה' יקום דמם.

לילדים עם כזה אופי אנחנו קוראים: הילד של כולנו. כי הם גילו לנו במותם, שהם לא רק אנשים פרטיים. שהם בניה ובנותיה של האומה, שהם מסורים ללא כלות, להגנתה ולשחרור ארצה-ארצנו. שיש להם אופי של גיבורים, עוד טרם החל הקרב.

הגבורה בהחלטה להקריב את הפרטיות על מזבח הציבור, למסור את הנפש על חיי העם והמדינה. 24,213 ילדים כאלו היו לנו, איתם נפלו 4,255 ילדים נוספים בפעולות האיבה. נפלו באותה מלחמה. מלחמת העצמאות, שכנראה טרם הסתיימה.

לכל יחיד שנפל, יש גם יום זיכרון אישי, אבל הערב הזה, הוא יום של זיכרון לאומי, הערב אנחנו לא משתתפים ב'שבעה' של משפחה מסוימת הערב אנחנו מתייחדים עם נופלינו, כשליחי ציבור. קדושים שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם, כיון שהם כבר לא בדרגת בריה יחידה, בודדת. הם עלו דרגה. התעלו לדרגת הכלל, שקולים כנגד כל ישראל.

כמו רבי עקיבא ורועי קליין, שבשמע ישראל יצאה נשמתם, כמו חנה ושבעת בניה וחנה סנש, שלהבה בערה בלבבם וכמוהם כל נופלינו, במלחמות ובאימונים, במבצעים ובטרור הרצחני - כולם נשבעו לציון, ציון תמתי, ציון חמדתי: "תשכח ימיני אם אשכחך יפתי, עד תאטר בור קברי עלי פיה". שבועה עד הקבר ועד בכלל. וכולם קיימו את שבועתם.

הם לא עשו זאת כחיילים במיליציה, הם שירתו בצבא ההגנה לישראל. לכן טעות מרה תהיה אם נפגע בעיצומו של יום, אם נחלל את המהות הממלכתית של טכסי הזיכרון. אני כאן הערב. כחבר בכנסת ישראל. לא כאדם פרטי, אלא כשליח ציבור, מצדיע לנופלים, שהיו שליחי ציבור. אני כאן כמייצג את המדינה, כלפי אלו שנפלו לשם בנין המדינה.

זהו עומק הכאב, אבל גם שורש הנחמה, נחמה בבניין מדינתנו, מדינת ישראל. נחמה בבניין ציון וירושלים. נחמה בתחיית האומה שלנו, שקמה מאפר הגלות והשעבוד – לעצמאות, לריבונות ולשגשוג. נחמה בחיי נצח ישראל. נחמה בחיים בעלי ערך מקודש.

והיתה נחמה כזו. נחמה ישראלי מקיבוץ דברת, אם ששכלה את שני בניה אפי ודדי במלחמת יום הכיפורים: והיא אמרה: "אם אין ערך לתת את החיים עבורו, אין ערך גם לחיים עצמם".

ןאתם בנותינו ובנינו, לימדתם אותנו שיש ערך. לימדתם אותנו את טעם החיים, טעם החירות. וגם אם הדרך בה נפלתם הדרך לחירות עוד ארוכה, אנחנו לא מפחדים. אנחנו צועדים נחושים. לעיתים נושכים שפתיים, לעיתים מדממים, אבל מי שטעם את טעם החירות, לא יוותר עליה לעולם. ואנחנו כמוכם, נשבעים לא לוותר.

נשמתכם צרורה בצרור החיים. יהי זיכרונכם זה נצור בליבנו, ובבניין מדינת ישראל ננוחם.