עם ד"ר רפי לואיס, איש המכללה האקדמית אשקלון ואוניברסיטת חיפה, מחושפי המצפן ותרמילי המקלע שהיו שייכים ללוחמי פלוגת הל"ה, שוחחנו על הגילוי והמחקר שהוביל אליו.
"המחקר ישב לי בראש כבר בשנת 2006 כשהתחלתי לעשות את הדוקטורט שלי על שדות קרב", מספר ד"ר לואיס. באותם ימי הדוקטורט סבר שנכון לבחון לא רק ארכיאולוגיה קרבית רחוקה אלא גם כזו הקרובה יותר לזמנינו, אם כי לתחושתו הוא עצמו לא חש שהוא די בשל ובוגר כדי לנהל מחקר שכזה הנוגע לקרביה של התרבות הישראלית.
בהמשך דרכו, לאחר שלמד את התחום, לפני כשנתיים הגיע למסקנה שחקר גבעת הקרב עליה נפלו לוחמי הל"ה נצרך מהר ככל הניתן, שכן בעוד מספר שנים כבר לא ניתן יהיה לבצע מחקר שכזה ממספר טעמים, פיתוח אזורי מודרני, בניית גדר ההפרדה, צמיחה, אנשים שעולים למצוא מזכרות, תופעה שמסתבר שקיימת מזה שנים בגבעת הקרב, "כבר בשנות השבעים אנשים עלו לגבעת הקרב כחלק מטיול, ומדי פעם היו מוצאים תרמיל או רסיס רימון ולקחו הביתה. אנשים עושים את זה מסיבה חינוכית טובה כדי להראות למשפחה, אבל כארכיאולוג, זה פוגע בהצגת התמונה הכוללת", אומר ד"ר לואיס ומציין כי מדובר בקושי שקיים בכל אתר ארכיאולוגי, גם כאשר מדבור באתר מהתקופה הצלבנית או מתקופת חורבנה של ירושלים. "הפריטים לא מחכים לנו".
צעד משמעותי לקידום רעיון חקר גבעת הקרב נעשה כאשר נפגש ד"ר לואיס בשירות המילואים שלו עם אייל מרקו, חוקר ברשות העתיקות. יחד שירתו השניים ביחידה לאיתור נערים 'אית"ן'. "התחלנו ליישם מתודות של חקר קרב כדי לנסות ולאתר את מי שמקום קבורתם לא נודע. לקחנו מספר תיקים של חללים מתש"ח כדי להבין איפה הם וראינו שאנחנו מגיעים לתוצאות, חלקן פורסמו וחלקן לא, ואז אמרנו שניתן אולי לקחת את השיטות הללו ולנסות ליישם אותן על אחד ממקרי המבחן המסקרנים ביותר", הקרב בגבעת הקרב שם "התמונה די חדה לגבי מה שקרה באירוע".
לואיס מציין כי העדויות ההיסטוריות שקיימות על קורות הקרב מגיעות מהלוחמים הערבים ומהקצין הבריטי שאסף את הגופות ובעדותו נתן מספר עוגנים לחקר המקום והאירוע לפרטיו. "הוא מספר על המקום שבו האנשים רוכזו. רוב הגופות והפצועים כונסו לשקע קרקע בראש הגבעה. יצאנו מהנקודה הזו כנקודת סוף הקרב, סרקנו מסביב ותיעדנו את המקום. מצאנו בור מים במרחק עשרים מטרים מהנקודה שבה השכיבו את הפצועים והגופות, וחשבנו שלא ניתן לחקור בלי לסרוק את בור המים. הגיעו מתנדבים ויחידות צבאיות לסריקה, ומצאנו שם נפץ חשמלי של מטען מסוג שיצא משימוש צה"לי כבר בשנות החמישים, כזה שהשתמשו בו בתש"ח. זה היה גילוי שאימת חלק מהעדויות על כך שהם לקחו איתם חומר נפץ", הוא אומר ומציין כי על פי ההערכות יתכן ולקראת תום הקרב השליכו לוחמי המחלקה את חומר הנפץ לבור על מנת שהוא לא ייפול לידי האויב, אם כי אין לכך הוכחה מדעית.
"מסביב לבור ולאזור בו היו הפצועים מצאנו עוד ועוד תרמילים וקליעים שמקיפים את המקומות שבהם שכבו לוחמים מאחורי מסתור. מצאנו ממצאים אישיים כמו כפתור של מכנסים ממדים בריטיים, תרמילים ממקלע ברן", אומר ד"ר לואיס ומגדיר את הממצאים ככאלה המלמדים על מה שהוא מגדיר כ'ארכיאולוגיה של רעות', שכן ניתן לראות בצורה מובהקת כיצד הלוחמים ריכזו את הפצועים וההרוגים במרכז בעוד הם מקיפים אותם בעמדות סביבם על מנת להגן עליהם בגופם.
בנוסף ניתן ללמוד מהזירה עצמה על המיקום האסטרטגי שנבחר לרגעיו האחרונים של הקרב, שם השכיבו הלוחמים את חבריהם והשוכבים בנקודה זו אינם חשופים לאש ישירה מהגבעות שמסביב.
"כמות האויב שהתמודדו מולה הייתה בלתי נתפסת. 35 איש מול מאות ואלפים של לוחמים שכיתרו אותם מכל עבר", אומר לואיס ומתאר מציאות חסרת סיכוי עבור לוחמי המחלקה. "היום אנחנו עולים לגבעת הקרב בשעות שונות ובעונות שונות. כשארכיאולוג מגיע הוא יוצר מודל דיגיטאלי שמבוסס על מדידות מדויקות וצילומי רחפנים, וכך עשינו. על גבי מודל הגבעה יכולנו להלביש תצלומי אוויר של המקום מ-48'. מחלקת המדידות של הצבא הבריטי צילמה בכל הארץ ודרך הצילומים הללו אנחנו יכולים ללמוד על הצמחייה שהייתה אז ואפשר לדעת מה היה גובה שיח האלה, ואם הוא היה יכול להסתיר אדם או לא".
לואיס מספר על ממצא אחד שהצליח לרגש אותו אף יותר מהמצפן שנמצא לפני מספר חודשים. הייתה זו ניצרה של רימון שיוצר בידי ההגנה וניתן לשייך אותו בוודאות לאירוע. כאשר הוא מחזיק בנצרה זו הוא מהרהר על היד שאחזה בו ויידתה אותו לעבר האויב המסתער ולאחר מכן, ככל הנראה, לאחר שתמו אמצעי הלחימה, יידתה היד הזו גם אבן לעבר הפורעים, כפי שהעיד אחד מהם ותיאר את אחד הלוחמים, בחור חזק ושחור שיער שזרק רימון ורסיסיו פגעו באחד התוקפים שאושפז בבאר שבע, ולאחר מכן השליך גם אבן לעברם.
בדבריו מציין לואיס כי בניגוד לחקר קרבות מהעבר הרחוק, חקר גבעת הקב כרוך בהיכרות כמעט אישית עם הלוחמים עצמם, שמותיהם, פניהם ובני משפחותיהם שתמיד נמצאות מאחורי האירוע ומעודכנות בהתקדמות המחקר.
על איתור המצפן הוא מספר: "באחד מימי החפירה הרבים שהיו שם סביב אותו בור מים, סקרנו עם גלאי מתכות ואחת המתנדבות מצאה מאחורי אחד הבולדרים מספר תרמילים של מקלע ברל ואת החפץ הזה. היאהראתה אותו ואמרה שמצאה את השעון הישן הזה. החזקתי את הממצא ביד, וזה באמת היה נראה כמו שעון כיס, אבל מאחורה לא היו שנתות של שעון אלא אזימוטים וקפיץ קטן שנועד לעצור את חוגת המצפן. אמרתי לה 'את קולטת מה מצאת? זה לא שעון כיס. זה מצפן', והתחיל מחקר סביב הממצא".
המצפן שהתגלה באוגוסט הוצג בפני המשפחות באזכרה האחרונה שהתקיימה בהר הרצל. "הייתה לי תקווה שמישהו מבני המשפחות יגיד שהוא זוכר שסבא שלו סיפר שאחד מהם קיבל את המצפן. זה לא קרה, אבל הייתה התרגשות", הוא אומר.
"אפשר למצוא ממצא מהסוג הזה ולומר שאחד המטיילים איבד את המצפן שלו בגבעת הקרב וכדי להגיד בצורה חד משמעית שזה שייך לל"ה היינו צריכים לבצע מחקר. עירבנו בכך את המז"פ של משטרת ישראל. עברנו ממעבדה למעבדה. ניסינו לזהות שרידי חומר נפץ ואבק שריפה בחוסר הצלחה, עברנו למעבדת DNA וחיפשנו כתמי דם או כל חומר שניתן להוציא ממנו נתונים ולא הצלחנו. בסופו של דבר במעבדת זיהוי סימנים בחור בשם ניר הכניס את המצפן מתחת למיקרוסקופ והראה סימני פגיעה של כדור, גוף גלילי שחדר את מסגרת המצפן וסדק את הזגוגית, וניתן לשחזר את מסלול הקליע. זו הייתה הוכחה שזה חלק מהאירוע".
"מעבר לכך ערכנו השוואות למצפנים אחרים דרך אספנים ומומחים, אנשים שכתבו ספרים על ההיסטוריה של המצפנים. קיבלנו אימות לכך שמדובר במצפן שיוצר בין שתי מלחמות העולם בצורה סדרתית באירופה, בצרפת או בגרמניה. ההערכה היא שהמצפן היה או אצל דני מס או אצל אחד הסיירים, יצחק הלוי או יצחק זבולוני. באותם ימים היו כבר מצפנים משוכללים יותר בשימוש הפלמ"ח וההגנה, אבל יש כאן עדויות על האירוע שקרה. לא לכל מפקד בתקופה הזו היה את המצפן הכי מתקדם והשתמשו במה שהיה".
לואיס מספר על תחושת החיבור האישי שלו עם יצחק הלוי שהיה בעצמו ארכיאולוג והתמחה בתחום הפרה היסטוריה. "יצחק זבולוני הובא במיוחד למבצע כמי שהכיר את השטח, סייר בו והיה איש שדה מעולה".
האם בגילויים הללו ניתן לקבוע שתם חקר גבעת הקרב וממצאים נוספים בסדר גודל שכזה לא צפויים להתגלות עוד? ד"ר לואיס משיב בשלילה מוחלטת וקובע כי "זו רק ההתחלה". בדבריו הוא מדגיש כי אחת ממטרות המחקר היא הוכחה שהמקום חשוב לשימור כאתר היסטורי, על אף שהממצאים שבו אינם נופלים בהגדרה הרגילה של המונח ארכיאולוגיה. עם זאת עלינו להבין את ערכה של ארכיאולוגיה מהתקופה הקרובה. במציאות שבה הולכות ונבנות עוד ועוד שכונות לא ניתן למנוע את ההתפתחות, אך יש לבצעה באופן מושכל ותוך שמירה והגנה על ערכי המקום, דברי ד"ר לואיס.