שלמה גלבר חוזר בשיחה עם ערוץ 7 לרגע בו קיבל את הבשורה שחברו הכי טוב, החייל יוסף כהן הי"ד, נרצח בפיגוע בגבעת אסף לפני ארבע וחצי שנים.
בשיחה מיוחדת ליום הזיכרון הוא מספר על התחושות הקשות. "עבר זמן. ארבע שנים וחצי זו בהחלט תקופה שכבר הנפש באיזשהו מקום מצליחה להסתגל לסיטואציה ולהתקדם ולהמשיך בחיים. אבל כן, זה היה בשבילי מאוד טראומטי הדבר הזה. בסוף, אדם שנורא אהבתי והיה חלק מאוד חשוב מהחיים שלי פשוט נעלם ביום בהיר".
הוא מספר על ההיכרות שלהם מאז ימי הישיבה ב'כפר זיתים' לפני עשור שם ניגנו הרבה ביחד ואף הקימו להקה בשם 'להקת הכפר' והיו מנגנים שירים ומלחינים ביחד. "משם נוצר חיבור".
בשירות הצבאי יוסף הלך לקרבי ואילו שלמה שירת כצלם ב'נצח יהודה' אך הקשר ביניהם המשיך: "יוסף היה בן אדם מיוחד ממש, מלא בנתינה ולב גדול, תמיד נמצא בשביל מי שצריך. ידע להקשיב ולתת. זה דמות שמסתכלים בהערצה שהייתי חבר שלו ושמח שהייתה לי זכות להיות חלק מהחברות הזאת. בגדוד הוא היה מיוחד, בישיבה וגם בחיים שלי הוא היה מיוחד".
כשסיפרו לו על הפיגוע הוא סירב להאמין: "הוא הלך לעשות שמירה בצומת גבעת אסף, החליף חבר, זו לא היתה אמורה להיות השמירה שלו".
מי שסיפר לשלמה על הפיגוע היה חבר משותף שהכיר את הקשר הקרוב ביניהם. "הוא אמר לי שהוא יודע שיוסף מת ונרצח עם עוד חבר. הייתי בשוק. לא עיכלתי את זה, אלו לא דברים שהכרתי. הייתי בן 20, זאת הייתה סיטואציה קשה. סירבתי להאמין, אמרתי לא יכול להיות. אמרתי לאמא שלי שיוסף מת והיא הסתכלה ואמרה אין מצב, הלב מסרב להאמין".
"מצאתי את עצמי בתקופה שאני מבין שהוא נרצח וכבר לא יהיה בחיים שלי. זה היה ממש שוק", משחזר שלמה בשיחה.
"הייתי בהלוויה, ראיתי את המשפחה בוכה בכי תמרורים, כולם שבורים, אני מסתכל על הרכב של ההלוויה ואני רואה אותו מתרחק לאט לאט והעיניים שלי מלאות דמעות ואני לא מצליח לראות כלום מרוב דמעות. אני זוכר שאני רואה את הרכב מתרחק ואני אומר ליוסף, שמור עלי מלמעלה".
על השאלה האם חסרונו של יוסף נוכח אצלו כעבור מספר שנים: "בטח שזה נוכח, זה נוכח בטירוף. אני מרגיש שהוא מלווה אותי מאז האירוע, שאנחנו עדיין החברים הכי טובים, כך זה מרגיש. אני משתדל לקחת ממנו את הדברים שהוא היה חזק בהם וללמוד דרכו את המידות הטובות".
הפעם האחרונה שהשניים נפגשו היתה לפני החזרה לבסיס מספר ימים טרם הפיגוע. "שוחחנו, הכל הרגיש די טבעי, לא העליתי על הדעת שמשהו כזה הולך לקרות בקרוב", הוא מספר.
בשונה משלמה שקיבל את תמיכת משפחתו, הוא מספר על עשרות חיילים חרדים שלא זכו לתמיכה משפחתית מאחר והתגייסו לצה"ל ומי שחיזק ותמך באותם חיילים הם הרבנים של עמותת 'נצח יהודה'. "הרבנים נמצאים שם בשביל החיילים בסיטואציות כאלה לחייל שאין לו אוזן קשבת. זה היה חזק לראות את האוזן הקשבת לחיילים, זאת הייתה תקופה קשה לגדוד והיה שם את המקום הזה לחיילים".
הוא מספר כי עד היום, ארבע שנים וחצי אחרי אותו פיגוע מדי פעם הוא וחברים משותפים של יוסף הי"ד עורכים מפגשים ושרים לזכרו ונזכרים בו ותוהים: "איפה יוסף, אם הוא היה פה עכשיו מה היה קורה'".
הוא מספר כי החלום הגדול של יוסף היה לעשות טיול גדול אחרי הצבא. את הטיול הוא תכנן יחד איתו לתאילנד או הודו. כשקולו משתנק מבכי הוא מספר על התוכנית של הטיול הגדול שכבר לא תצא לפועל ביחד עם יוסף.
את דרישת השלום מיוסף הוא קיבל באחד הימים כעבור שנה מהפיגוע כשהוא עובר במסגרת עיסוקו כצלם על מאגר התמונות שלו ושם הוא מוצא לפתע תמונה של יוסף בים המלח עם טלית בתפילה.
"אני מסתכל ואומר וואו. התמונה מקבלת אמירה אחרת. לפני הפיגוע הייתי אומר שזו תמונה נהדרת ולא מעבר. פתאום זה מעורר רגשות וגורמת לבכות ולהתחזק. זה היה רגע חזק להסתכל על התמונה, ראיתי את יוסף עם הטלית מול הזריחה. זה נתן לי כוחות פתאום, נזכרתי בו ובאור שלו. התמונה מתחברת למי שהוא היה ולדמות שלו".
לסיום הוא אומר כי בכל צילום שלו התמונה ההיא מלווה אותו. "אני מבקש לספר סיפור דרך התמונה, לרגש אנשים ולעורר השראה. תמונה אחת שווה אלף מילים".