כטייס צעיר, בכל פעם שנפל בחלקה של הטייסת שלי לקחת חלק במטס יום העצמאות, הייתי מסתכל בערגה על לוח הטיסות בתקווה להיות חלק מן המבנה שטס במטס. ידעתי שלעולם לא אזכה לכך, זו היתה מנת חלקם של המילואימנקים הבכירים ושל מפקד הטייסת.
לטוס לגיחה מבצעית כבר הופך חלק משגרה אותה ממלאים כל לוחמי הטייסת, אבל להיות זה שטס ביום העצמאות, אלו פרפרים אחרים לגמרי בבטן, זוהי פסגת שאיפות שונה לחלוטין - מתן תחושת ביטחון לעם ישראל. שאנחנו נהיה שם תמיד להגן עליו.
בשבועות האחרונים לבי נשבר בקרבי כאשר שמעתי קולות האומרים שהשנה לא יצפו במטס. "מסתבר שלהיות טייס זו לא מציאה גדולה. הכבוד, ההערכה וההערצה שהיו בי לטייסים כבר אינם", אמר לי חבר. "הם חושבים שהקול שלהם שווה יותר משלי", הוסיף אחר.
אחרי מסע היח"צ של קבוצת מיעוט צעקנית אני בהחלט יכול להבין את מחרימי המטס, אך לא להסכים איתם. אני מכיר מקרוב את הטייסים הנפלאים שלנו, הם מלח הארץ במלוא מובן המילה. אינני יודע אם אי פעם אוכל לסלוח לאלה שפגעו בשמו הטוב של חיל האוויר, והותירו בי באופן אישי כאב כה עמוק.
אני חושב שהחרמת המטס היא פרס לאותם ביריונים, הם הצליחו במזימתם לטעון שהם מייצגי חיל האוויר. עבור מיעוט זה, המדינה הינה מכשיר לקיום האג׳נדות הפוליטיות שלהם. לפיכך, אין לו כל בעיה להכריז על סרבנות, לעורר הפיכה צבאית ולבזות את יום הזיכרון. אך במעשיהם הם למעשה מבזים את ערכינו הלאומיים. משתמשים בדגל ובמגילת העצמאות כדי לקדם את סדר היום שלהם.
לדעת רוב העם, ישנו ערך עצמי למדינה ולצבא - היות גוף ריבוני המגן על עם ישראל בארצו, בין אם לצורך מקלט בטוח בין אם לטובת הגשמת יעודנו לעולם.
אותו מיעוט ניסה ליצור דמורליזציה בעם, לכן השתמש דווקא במיתוס של חיל האוויר על מנת לשבור את רוח העם.
אי צפיה במטס, כמוה ככניעה לאותו קמפיין. אסור לנו לזלזל בצה"ל ובתוכו בחיל האוויר - זו העוצמה בעזרתה (ובעזרת ה') אנו מגינים על עמנו. לא פחות ממה שהלוחמים הגיבורים שומרים עלינו, אנחנו צריכים לשמור עליהם. הם זקוקים לגיבוי האזרחי מאיתנו. הם רוצים לדעת שהעם באמון רב שולח אותם למשימותיהם. אם נבוז להם, בזנו לעצמנו, לבשר מבשרנו. שומה עלינו לכבד את המדינה, ומצד שני להילחם נגד אלו המנכסים אותה לעצמם.
קיומנו במדינה אינו מובן מאליו. חלפו אלפיים שנה עד שיצאנו מן הגלות ותחושת התלישות שהייתה לנו שם. לא ניתן לשום פלג קיצוני להרוס לנו את מגן הארץ ואת תחושת הפאר והכבוד הכל כך נדרשים ביום הזה. חיל האוויר והמטס אינם שייכים לקבוצת מיעוט המוכנה לשרוף את המדינה.
הצפיה במטס משקפת את עוצמתה של המדינה, את ההבנה שלוחמינו גיבורי התהילה הם שליחי העם ולא שליחי אג'נדה פוליטית. אם נבוז לחיל האוויר ולא נצפה במטס, הכתרנו את הניצחון לקבוצות המיעוט הפריבילגיות - זה בדיוק מה שהם רצו להשיג. כשם שאם יבזו את הדגל, לא נאמר שלא נתלה את הדגל חלילה, שהרי יהא זה ניצחונם, כך עלינו לצפות במטס
כבר כעשור שאינני טייס מבצעי, אך עדין חולם בלילות להיות זה שטס במטס. היום אני גם מבין מדוע, ביום הקדוש הזה מתעוררים רגשות לאומיים בריאים הדרושים לכל עם. אנחנו צריכים לתת לרגשות ולתודעה הזו להתפשט כמה שיותר ולמלא את חלל ליבנו, כי בעם ישראל ישנה תופעה מיוחדת במינה, ככל שאנחנו יותר לאומיים, כך אנחנו יותר אנושיים ויותר מוסריים.
נרים ראשנו, נישא עינינו למרומים לא רק לצפות במטס, שהוא תפארתנו ועליו גאוותנו, אלא כדי לחזק בכל ליבנו את טייסינו הגיבורים, אשר בדריכות לילות כימים שומרים על ביטחוננו כל העת.
הכותב: טייס קרב לשעבר, יו"ר פורום טייסים לטוב