שמי א', אני משרת במילואים כאיש צוות אוויר (ועל כן שמי חסוי) שנים רבות. אני חלק ממחאת המילואים ומהמאבק ברפורמה המשפטית.
אנחנו יודעים שנחצה קו אדום. השתמשנו בנשק יום הדין. פגיעה בצבא, במילואים ובאחוות האחים היא פגיעה בקודש הקודשים של המדינה היהודית היחידה, והנמצאת תחת איום קיומי.
כשאני כותב את הדברים האלו, אני יודע שהכאב של הציבור הדתי עדיין טרי. מחיתם, הפגנתם ונשארתם ממלכתיים גם כשגררו אתכם מבית הכנסת בגוש קטיף ומהישובים המשגשגים שנאחזו בקרקע בגבורה. התגייסתם למילואים, ולא הייתם אלימים. הפגנתם יומם ולילה, ודבר לא עזר. הממשלה החליטה, הכנסת אישרה, בית המשפט לא מנע (בצדק לדעתי, כי זו החלטה שלטונית מדינית) והגירוש התממש. פצעי הגירוש עדיין טריים ומדממים וחלק מנפגעיו עוד לא השתקמו.
אבל זכרו שממשלות הימין גם אזרחו את היאחזויות הנח"ל ויישבו את גוש קטיף, למורת רוחם של רבים בעם. אנשי שמאל שמרו על נצרים, נסעו בכלי רכב ממוגנים על ציר כיסופים ונהרגו על הגנת הגוש למרות שהדבר היה מנוגד לחלוטין לתפיסת עולמם. הם לא סירבו ולא השתמטו. אחוות האחים נשמרה והקווים האדומים לא נפרצו.
אם כן, מה השתנה עכשיו?
ישראל היא דמוקרטיה צעירה. אין לנו חוקה, יש לנו רשות מחוקקת חלשה מאד ורשות מבצעת עם כוח עצום ביחס לעולם. אין לנו מערכת מפותחת של איזונים ובלמים. הגורם היחיד שיכול למנוע מהרוב לפגוע בחופש הביטוי או בייצוג של מיעוטים בכנסת היא הרשות השופטת. בכל דמוקרטיה בעולם יש בין 1-4 מערכות של איזונים ובלמים לרשות המבצעת. בישראל יש רק אחת וכעת גם היא בסכנה.
אני מכיר את הטענות על כוחו הלא מוגבל של בג"צ. אבל ההיסטוריה מלמדת שבתי משפט מעולם לא ביצעו רצח עם, לא הוציאו להורג ללא משפט ולא פגעו בחופש הביטוי. לעומת זאת, ברוב המקומות בהם נפגעו זכויות אדם, היו אלו ממשלות שהיו אחראיות לכך. לכן, כל המדינות הדמוקרטיות מגבילות את כוחן.
הרפורמה המקורית הייתה הופכת את הוועדה למינוי שופטים לפוליטית, פיסקת ההתגברות הייתה מונעת ביקורת אפקטיבית, הפיכת היועמ"שים למשרות אמון הייתה מכשירה שחיתות ואם באמת היה צורך לחוקק חוק גזעני או מפלה, הוא היה נחקק כחוק יסוד שאינו שפיט. תוצאת כל המהלכים יחד היא שהממשלה והכנסת יכולות היו לחוקק כל חוק העולה על רוחן, ומשם הדרך לעריצות הרוב קצרה.
האם אני מגזים? תשאלו את עצמכם, מה היה מונע מהכנסת לחוקק חוק שיפסול את המפלגות הערביות? מה ימנע חקיקת 'חוק נאמנות כלי תקשורת', שהיה מאפשר לסגור כלי תקשורת ביקורתיים? דרך אגב, הניסיון מפולין מוכיח שאין צורך בחוקים כאלו. פשוט מייבשים כלכלית ורגולטורית את כלי התקשורת האופוזיציוניים עד שהם נסגרים מאליהם. יתכן והדברים האלו קוסמים לחלק מהקוראים, וזו המדינה בה הם רוצים לחיות. אבל מבחינתנו, דמוקרטיה ליברלית, תוססת, עם חופש ביטוי, חופש ייצוג וזכויות מיעוטים היא הדרך היחידה בה אנחנו יכולים להתקיים.
הציפיות שלנו ריאליות, אנחנו יודעים שישראל אינה דנמרק. ישראל היא מדינה שמרנית ודתית באופייה ואנחנו חיים עם זה בשלום. עם זאת, אנחנו מעוניינים במגוון דעות ושמירה קפדנית על זכויות אדם. אנחנו רוצים שאזרחי ישראל הערבים יוכלו לומר בגלוי את דעתם, מתריסה ככל שתהיה. אנחנו לא רוצים מצעד גאווה בבית אל ולא רוצים לכפות חילול שבת. אבל אנחנו רוצים שלהט"בים יוכלו לקיים אורח חיים מלא וחופשי ואיש לא יוכל להצר את צעדיהם.
המערכת המשפטית שהפכה לשק חבטות, מאפשרת את הקיום העדין של מדינה שומרת חוק והוגנת. בהיעדר יועצים משפטיים חזקים ובית משפט עצמאי, מה ימנע משר בריאות להקצות את מירב התקציבים לציבור שלו? מה ימנע משר תחבורה להשקיע את מירב הכסף בפרויקטים שמיטיבים רק עם קהל בוחרים ספציפי? מי יעצור מינויים פוליטיים בבתי החולים ובשב"כ? גם אם לדעת רבים המערכות האלו שמאלניות, האם לא עדיפה הטיה פוליטית שניתן לשנות אותה בהדרגה (כפי שעשה הציבור הדתי בצבא לאורך השנים) על פני שחיתות ממוסדת של מקורבים?
הרפורמה אינה חזרה לימים של טרום אהרן ברק. ישראל דאז הייתה שונה וכללי המשחק היו שונים. הרפורמה היא חיסול הבלם היחיד לרשויות האחרות בעידן של קיטוב, שנאה ופירוק כל מה שמחבר בינינו. גם בית המשפט של היום שונה. הוא שמרן וזהיר יותר. בית המשפט של ברק עלול היה לשלוח את חוק הלאום לתיקונים, ולהערכת רבים, בית המשפט של היום היה כנראה מכשיר את חוק המסתננים.
ידענו שאם הרפורמה תעבור ככתבה וכלשונה, השינוי יהיה בלתי הפיך ועלול היה להתבטא כבר בבחירות הקרובות. לדוגמה, הצעת חוק אחת מיני רבות, מעבירה את המינוי של יו"ר וועדת הבחירות ליו"ר הכנסת. הצעת חוק אחרת מוצאת עילות רבות לפסילת מפלגות ערביות. זה עלול היה להיות מותו של הליך בחירות שוויוני ותקין, וניצחון הימין היה מובטח לנצח.
מטרת ההפגנות אינה לערער על תוצאות הבחירות. יתרה מזו, אנחנו מעוניינים שאמון הציבור במערכת המשפטית יגדל ושבית המשפט ייצג נאמנה את כל חלקי העם ויהיו בו שמרנים וליברליים כאחד. אנחנו בעד רפורמה בהסכמה רחבה (כפי שמקובל לעשות תיקון חוקתי בכל מקום בעולם), ובלבד שבית המשפט יישאר עצמאי ממעורבות פוליטית, ויוכל להגן באופן אפקטיבי על זכויות אדם ומיעוטים.
קיבלתם רוב בבחירות האחרונות. קולכם שווה לקולו של כל אחד אחר. אתם יכולים לעשות ככל העולה על רוחכם. תוכלו לפנות את חאן אל אחמר, לצאת למלחמה, לעשות שלום עם סעודיה, לבצע רפורמות כלכליות או להעביר תקציבים למטרותיכם. בג"צ אינו מונע זאת, והאופוזיציה בוודאי שאינה מסוגלת למנוע זאת. אם מסתכלים על העובדות בעיניים אובייקטיביות, 'דיקטטורת בג"צ' היא הגזמה והרשות החזקה היא הרשות המבצעת. בארה"ב הנשיא חייב את אישור הקונגרס כדי לצאת למלחמה. בישראל, מחליטים על כך ראש הממשלה וקומץ אנשים.
הדמוגרפיה משחקת לרעתנו, ובכל זאת, אנחנו בוחרים לגור בישראל. ככל שיחלפו השנים ישראל תהפוך דתית, שמרנית ולאומית יותר. איש לא יוכל למנוע זאת, גם לא בית המשפט. מה שיגרום לנו להרגיש בטוחים ולגדל את ילדינו במקום הלא פשוט הזה, היא הידיעה שיש מי ששומר על זכויותינו ועל טוהר המערכת. אינכם נרדפים ומובסים. ניצחתם את המערכה מזמן, וכל מערכת בחירות בעתיד רק תדגיש זאת. בית משפט עצמאי היא הדרך שלכם לומר לנו – אחים אנחנו, אתם לא תלויים בחסדינו או ברצונם הטוב של שר או ממשל זה או אחר. אורח חייכם מוגן לתמיד.