"בין שנת ה'תרס"ח לשנת ה'תע"ר החל להתנוצץ רעיון הציונות בארצות המערב. והגיע הדבר לעיר פאס יע"א (- יגן עליה אלהים) אשר שם נוסדה חברה בשם חיבת ציון... אשר רצו את אבניה ואת עפרה יחוננו...", כך מתחיל לתאר הישמ"ח עובדיה ע"ה את הפרק הציוני בחייו כחלק מתיאור חייו בכלל בקונטרס הנקרא "צבא ימי" הפותח את ספרו תורה וחיים.
מי היה הישמ"ח עובדיה?
הרב ישועה שמעון חיים עובדיה (המכונה ישמ"ח עובדיה, עובדיה שם משפחה) נולד כ"ז באייר ה'תרל"ב ונפטר בו' באלול ה'תשי"ב. היה רבה של העיר צפרו, מרוקו (מגדולות הקהילות שבמרוקו, ממנה יצאו חכמים רבים). חיבר כמה ספרים ובניהם השו"ת ישמח לבב, תורה וחיים ועוד.
בקונטרס שכתב הנושא את השם "צבא ימיי", סקר את תולדות חייו המשולב עם סיפורי הקהילה ומהווים מסמך נדיר וחשוב.
בתוך כך מספר הרב על בניית הסניף המקומי בראשותו של האגודה הציונית. (לצערנו את החלק הזה השמיטו המוציאים לאור במהדורה החדשה). השורות הפותחות את הטור הזה הן הפותחות את החלק העוסק בהיבט הציוני שבחייו.
כאמור, בעיר פאס, העיר הגדולה והמרכזית בזמנו בקרב הקהילה היהודית במרוקו (ואחת מהקהילות היהודיות המרכזיות בכלל בגלות עמנו מארצו) , הוקם הסניף הראשון של התנועה הציונית בכותרת "חברת חיבת ציון". הרב מבקש להקים סניף כזה בעירו, צפרו, אחרי ש"ואז נתעורר הרגש הנפלא הנפלא הזה בלב אנשי עירנו הצעירה", והוא פונה במכתב אל ראשי החברה בפאס וכך הוא כותב להם:
"שלומי אמוני ישראל, כנסיה שהוא לשם שמים, חובבי ציון וירושלים, ה"ה החברה הקדושה, אבן הראשה, חברת 'חיבת ציון' תכב"ץ... מעיר המהוללה פאס יע"א... באזנינו שמענו כי רבת מבני עמנו הנפוצים בקצווי ארץ, עטו כמעיל קנאת ה' צבאות, ויקרבו עצם אל עצמו, קמו ויתעודדו להתנער מתרדמת הגלות המרה אשר הורידה קרן ישראל עד עפר. ויכוננו חברות חדשים לבקרים בכל ערי ישראל, ומגמת פניהם היא לעורר אהבת ציון בלב עמוסי התלאות ולהחיות זכרם מערמות עפר הנשיה"
ולאחר עוד כמה משפטי הערכה לחברות הללו, הוא ממשיך ואומר:
"המפעל היקר הזה הוא לנו כראי מלוטש לראות ממנו אותות הגאולה אשר האירו ברקים תבל ותהילתם מלאה הארץ. כל זה הוא עד ממהר ומופת חותך כי פקד ה' את עמו ויעל זכרם לפני כסא כבודו. האח! מי שמע כזאת ולא ישליך נפשו מנגד. מי שמע כזאת ולא ישים על צווארו עבותות האהבה היקרה הזאת אשר היא תפארת עדת ישורון מלפנים"
ומפה ממשיך הרב בפנייתו לחבורת חיבת ציון בפאס ומבקש בשם כל "אנחנו צעירי הצאן" להצטרף לאגודה הזו ולשם כך גם לשלם את הנדרש מבחינה כספית "ככל אשר יושת עלינו אם מעט אם הרבה".
ולאחר עוד מספר משפטים של קבלת תנאי החבורה וכו' הוא חותם ואומר:
"ולי'ה עינינו, יקבץ נידחנו, אל עיר קדשנו ותפארתנו, ותחזור העטרה ליושנה כקדם וכימי עולם, ושבו בנים לגבולם, אכי"ר".
בהמשך מתקבלת תשובה מפראנקפורט, מהלשכה המרכזית של הפדרציה הציונית "מזרחי" (כלשון הכותב עצמו):
"... לכבוד אחינו ראשי האגודה הציונית המזרחית בעיר צפרו יע"א.... בואכם לשלום! חזקו והתחזקו. אמצו והתאמצו והייתם לברכה בתוך הסתדרותנו!..."
וכמובן כל סדרי ההצטרפות המעשית של הקבוצה מהעיר צפרו, אחרי אשר כבר קמו קבוצות כאלו במרוקו, בעיר פאס כאמור, ובעיר מקנס.
הרב ישמ"ח ממשיך ומתאר את התרגשותו ואת התרגשות כל הקבוצה עם ההצטרפות לתנועה הציונות, ולמזרחי.
ומתאר את הפעילות שלהם:
"והיינו מתוועדים בבתי החברים פעם בשבוע בשמחה רבה, כולנו כאיש אחד, אין די באר"
עד שהפעילות הזו נאסרה על ידי השלטונות והם נאלצו לסגור את הקבוצה באופן רשמי.
אך הרעיון לא תם. והרגש הבריא והחם כלפי ציון והציונות היה מנת חלקם של יהודי מרוקו בכל מקום.
רעיונות רבים וחכמים שונים דיברו בכך.
אציין לדוגמה את תרומתו ואת דיברותיו של רבי יצחק אבוחצירא ע"ה ("בבא חאקי") שהיה רבם של הערים לוד ורמלה וחבר מועצת הרבנות הראשית, אחיו הגדול של רבי ישראל אבוחצירא ע"ה ("בבא סאלי") בדבר המפעל הציוני וערכה של המדינה.
כחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל קרא לתקן ביום זה תפילות מיוחדות ואף קריאה בתורה והפטרה. ואמר על יום זה: "אין יום גדול בעולם כמו יום זה!" (מציע לקרוא את דבריו בהרחבה בעבודה הנהדרת שעשה הרב יצחק דדון הי"ו, בספרו "אתחלתא היא").
נדמה לי שיש להאיר עוד ועוד מתורות אלו וסיפורי עובדות כמו זו המצויינת פה כערך רוחני וחינוכי גדול, משני היבטים:
א. כתיקון עבורנו, עבור מערכת החינוך שלנו ובתי המדרש שלנו. ללמוד ולהכיר מורשת חכמים אלו בכלל. ולאו דווקא בסוגיה הציונית.
ב. בשנים האחרונות, בעולם התורה הספרדי שאט אט מאמץ לו את הנרטיב החרדי ומנסה לבנות סיפור אחר בדבר היחס לתנועה הציוניות ולמדינה – חשוב לומר את האמת. לדייק ולתת מקום לעובדות ולטקסטים הללו. כאנקודטה עצובה אציין, שכשהוציאו את כתבי הכמ"ה (רבי כלפון משה הכהן ע"ה) שהיה רב ומנהיג חשוב ביותר בצפון אפריקה בכלל ובאי ג'רבא בפרט, ציינו שבתמימותו האמין לציונים.... וזה מוביל אותי לנקודה השלישית המחוברת מהשתיים הקודמות.
ג. ציינתי בתחילת הרשימה, שבמהדורה החדשה של הספר, חלק זה הושמט. לא משהו שלא קורה לצערנו. אך לא בכדי. חכמים אלו, בבואם ארצה, ואיני רוצה לגעת בעובדות כואבות, אך חלק גדול מהם לא קיבל הכרה. ויש תיאורים כואבים על אירועים אלו ואחרים, לעיתים אותם חכמים תיארו בעצמם את הדברים. מה שלטעמי היה חלק מהניתוק של חכמים ותלמידיהם מבתי המדרש של הציונות הדתית וברמה הפוליטית מהמזרחי ההיסטורי ומפלגתו בהמשך בדמות המפד"ל.
פנינו לתיקון, להארת תורתם ודמותם. להכרה ולחיבור בין כל החלקים לעשות עולם עשיר ושלם.
הכותב הוא הרב נעם הכהן, רב אולפנת אמי"ת אוריה באר שבע