זהו. עברנו את הימים המרגשים, הכואבים, השמחים והמקודשים של יום הזיכרון ויום העצמאות.
לקחתי רגע עם עצמי. לחשוב ולעשות סדר בראש מה עבר עלי בימים אלו.
היו לי כמה מפגשים עם ילדים, נוער ומבוגרים בהם סיפרתי על אחי הראל שרם הי"ד. הראל היה תלמיד ישיבת ההסדר 'הגולן' וקצין בחיל השריון. הוא נהרג בחנוכה 1993 ברצועת דרום לבנון. מבחינתי זו ההנצחה הכי טובה שיכולה להיות. להנציח את המת בחיים. לספר על אישיותו המיוחדת ולהעביר את הערכים שהוא האמין בהם והלך לאורם לאנשים אחרים. אם אדם אחד אימץ לחייו דבר אחד מהראל, דייני. אני רואה בשליחות זו כזכות גדולה. בבוקר יום הזיכרון השתתפנו בטקס המרכזי בבית הקברות. שני בני החיילים עמדו לבושי מדים ליד קבר דודם שנפל. בשעת הצפירה הסתכלתי עליהם. הבכור שהוא קצין הצדיע לדוד שלו ולכל חללי צה"ל. לא היתה אמא יותר גאה בילדיה בדקות אלו של הצפירה. זו היתה אחת מהחוויות המרגשות בחיי. היה זה יום גדוש ומלא משמעות. שמחתי להיות חלק מהשליחים של מפיצי האור והטוב ביום הזה.
בערב יום הזיכרון שלחו לי סרטון מרשים ביותר. אמרו לי שיזם ואולי אף יצר אותו בפועל אח שכול. הוא צילם קברים של חללי צה"ל בזוויות צילום מדהימות ומרגשות. תמונה אחת זכורה לי מאוד. רואים את קברי החללים ודגלי מדינת ישראל בזווית צילום כזו שלרגע נראה כאילו החללים עצמם עומדים שם ועושים 'הכתף שק' עם הדגלים. המוזיקה המתנגנת בסרטון בכלל הכניסה לאווירה, כאילו מתרחש ברגעים אלו ממש, ערב יום הזיכרון אירוע מכריע, צו השעה, וזה הזמן לצאת לקרב גם מתוך הקבר. מי שיצר את הסרטון הוא אדם יצירתי ומוכשר מאוד.
הרשים אותי במיוחד כשאמרו לי שהאח השכול שיצר את הסרטון, שאל את רשותם של משפחות הנופלים, שהקבר של יקירם מופיע בסרטון, אם הם מסכימים שהקבר יופיע בסרטון הפוליטי שהוא מכין. מדהים בעיני שהוא הצליח לאתר ולשאול את רשותם של כ 186 משפחות של חללים שקבריהם מופיעים בצילום אחד, ועוד הצליח לשאול את רשותם של כפול משפחות של כפול קברים שמופיעים בצילום אוויר אחר. זו משימה לא קלה בכלל, אבל לפי מה שאמרו לי הוא כנראה הצליח. גם אם יש לי ספק גדול בביצוע משימה זו, לצורך הדיון, אני יוצאת מנקודת הנחה שהוא אכן שאל את כולם.
ואז מופיעה כתובית בסרטון "במותם ציוו לנו דמוקרטיה" ולאחר מכן כתובית נוספת "חללי צהל מצטרפים למחאה".
עכשיו בכלל התרשמתי! איך הוא הצליח לבקש רשות מכ - 24,000 אלף משפחות החללים לצרף את יקירם שנפל למחאה?
רק שאז פתאום צצה לה בעיה. הכתוביות הללו דיברו גם בשם אחי הראל. אז איך זה שלא קיבלתי שום טלפון המבקש את רשותי לצרף את הראל למחאה?? ואם לא קיבלתי טלפון (ונראה לי שעוד כמה משפחות לא קיבלו טלפון...), אז איך כתבו באופן גורף שכל חללי צה"ל הם נגד הרפורמה??
ובכלל תהיתי, איך מישהו יודע מה דעתו של חלל צה"ל כזה או אחר על נושא הרפורמה או על כל נושא שעולה שנים לאחר נפילתו?
במפגשים כשאני מספרת על הראל אני מדברת על מי שהוא היה, על הערכים שלאורם הוא הלך כמו חברות, דאגה לאחר, ציונות, מיצוי כל שלב בחיים, חשיבות השירות משמעותי בצה"ל ועוד. כל מה שהראל היה והאמין בו. אין בדברי מילה על אירועים שקרו לאחר נפילתו. אני יכולה לנסות להעריך מה הוא היה חושב על מצב כזה או אחר, אבל אין טעם בזה כי אני אף פעם לא אקלע באמת עד הסוף לדעתו. מה גם שזה מאוד יומרני ומתנשא כלפי הראל שאני אדבר בשמו על מה הוא היה חושב באירוע מסוים שהוא בכלל לא נמצא בו. בחייו לא הייתי מעיזה לדבר בשמו ללא הסכמתו ובטח שלא אעשה את זה לאחר מותו.
כשהודיעו לנו שהראל נהרג כל חיי התהפכו, התחילו חיים חדשים כאובים ועצובים. עד היום יש געגועים וצער אבל, אגלה לכם סוד, באותו רגע מר ונמהר לא ירדה בינה יתרה משמים ונחתה עלי. זה שאני אחות שכולה זה לא עושה אותי לחכמה יותר מכולם או בעלת זכויות יתר מכל אזרח אחר במדינה. כן משפחת השכול נושאת על גבה את גורלו של העם היהודי מימים ימימה וזה גורל באמת לא פשוט לשאת. ועם כל הקושי, אנחנו בוחרים לקום כל בוקר מחדש במיוחד בימים, בשבועות ובשנים הראשונות ולהיכנס לשגרה ולבנות את חיינו. זה לא קל בלשון המעטה, אבל מכאן לבוא ולהגיד שאני יודעת מה חללי צה"ל הקדושים היו חושבים, זו סתם יומרנות שחצנית שלא במקומה.
ויותר גרוע מזה, סרטון כזה בעיני הוא זילות בזכרם של הנופלים. חללי צה"ל הם קדושים. כשמכניסים את זכרם בוויכוח פוליטי מפלג ומתלהם, זה מוריד את זכרם לרמה הנמוכה ביותר. עצוב וכואב מאוד שדבר כזה נעשה.
תארו לכם מלך שכולו הדרת מלכות והאצילות בא להתווכח באיזו הפגנה, צועק ומתלהם שם. אף נתין שלו לא יכבד ויריע לו אחר כך באותה הערכה שהיתה לו לפני שהמלך הגיע להפגנה. חללי צה"ל הם הרוגי מלכות, שליחותם היא אצילית ואת זכר הנופלים מארמון המלוכה הסרטון הוריד לרחוב...
עוד לא ראיתי חייל צה"ל בכל דורות צה"ל שאמר שהוא נלחם רק בשביל ימנים או רק בשביל שמאלנים. רק בשביל דתיים או רק בשביל חילונים ועל הצד השני הוא לא מגן. חיילנו לאורך כל הדורות נלחמו עבור כולנו, וחללי צהל אף הקריבו את חייהם בשביל כל אחד מאתנו. כולם גם קבורים אחד ליד השני. דתי ליד חילוני ליד שמאלני ליד ימני. הם כולם יחד. כאילו הם ממשיכים לומר לנו משהו לחיינו שלנו. זה כל כך סמלי בעייני. מרגיש לי שבימים אלו אנחנו כל כך, אבל כל כך לא ראויים להם....
אז כאחות שכולה לא קיבלתי בינה יתרה יותר מכל אזרח אחר... אז מה כן?
אני חושבת שבניגוד לסרטון האומלל, חובה עלינו המשפחות השכולות ללכת בדרכם של יקירנו שנפלו. אנחנו צריכים לשאת בגאון את השליחות שלהם שהיתה עבור כל אחד מעם ישראל ולחבר בין הקצוות. הם נלחמו עבור כולם ואנחנו צריכים לחבר בין כולם. לא לקיים שיח וחיבור רק ביום הזיכרון ובערב תשעה באב אלא כל השנה.
תחשבו איזה כוח עצום זה. כל נופל השאיר אחריו כמה בני משפחה, זה כוח שמכפיל ומשלש את עצמו ואף יותר. יצטרפו אלינו עוד אנשים מתוך העם שמאמינים בשליחות הזו והנה יש לנו כוח סוחף ומנצח. כי אנחנו מאמינים ש: אנחנו – זה כולנו!
מי שרוצה להצטרף לדרך, מוזמן לשלוח מייל: anachnu.z.k@gmail.com
הכותבת היא האחות השכולה של סגן הראל שרם ז"ל שנהרג בפעילות בלבנון ב-1993