עם רופאת הנשים, ד"ר חנה קטן, שוחחנו על סוגיית שמירת ההיריון והנשים הזכאיות לשמירה בעיני הרשויות בישראל.
ד"ר קטן מציינת כי לצד המקרים החד משמעיים בהם אישה זקוקה לשמירת הריון, ישנם מקרים לא ברורים שבהם יש להכריע והדברים תלויים בלא מעט נסיבות.
באשר למקרים הברורים היא מציינת כדוגמת אישה עם יתר לחץ דם והשכיבה חשובה לה ולעובר, אישה עם ירידת מים, מקרים של היפרדות שיליה, הריון מרובה עוברים ועוד. בכל מקרה נקבע גם משך זמן השמירה, אם מראשית ההיריון או משלבים מאוחרים יותר.
"הבעיה היא בתחומים האפורים שבהם האישה מרגישה לא טוב ולא ברור לנו לאיזו רובריקה נכון להכניס כל מקרה", אומרת ד"ר קטן ומציינת תחושות חולשה וסחרחורות שלא ניתן לזהות את מקורן וגורמות לירידה בלחץ דם וקושי בתפקוד. כך גם נשים עם ורידים ובצקות ברגליים". מקרים שכאלה, גם אם הם קשורים להיריון, לא בהכרח ניתן לכלול אותם תחת הגדרה ברורה המצדיקה שמירת היריון, על כל המשתמע מכך.
"יש כאן ריקוד בין שמירת זכויות המטופל לבין שמירת זכויות המעסיק וקופת המדינה", היא אומרת ומוסיפה כי להערכתה בציבור הדתי לאומי קיים רצון משמעותי של הנשים לצאת ולעבוד לצד הקמת המשפחה הגדולה וההתנגשות בין הדברים מובילה לסחיטת כוחות מצידה של האישה. "צריכה להיות גמישות והרחבת קריטריון בנושא הזה ואם אישה מדווחת על מצב בריאותי שכזה, אם לא נמצאה חלופה לתעסוקה המקצועית שלה, יכול להיות שנכון להגמיש את הדברים".
האישור לשמירת היריון ניתן אך ורק על ידי רופא נשים בקופת החולים בעקבות מעקב סדור של האישה ודיווח על הביקורים הסדירים שלה בקופה. "התיק מגיע לביטוח לאומי ומגיע לוועדה ולאחר מכן הזוג יקבל את הזכויות", אומרת קטן המציינת כי היא מבינה את הצורך בפרוצדורה מורכבת שתמנע "קומבינות", כהגדרתה. "הרבה פעמים נשים פונות והיינו רוצים לעזור להן, אבל זה לא הולך".
למנסים ללחוץ על הרופא שיאשר את הבקשה, אולי לפנים משורת הדין, מזכירה ד"ר קטן כי הרשויות בודקות את הרופאים על מנת לוודא שלא ניתנים אישורים שלא כחוק.
לטעמה נכון בהחלט להגמיש מעט את התנאים, בין השאר גם מתוך הידיעה שנשים אינן מבקשות אישורים סתם כך, בין השאר גם מחשש שכאשר יבקשו לשוב לעבודה הן עלולות לגלות שהמעסיק הסתדר בלעדיהן והמציאות השתנתה בתקופה בה שהו בשמירת ההיריון.
"גם לגבי חופשת לידה, אנחנו מדברים על שנות הפריון מגיל עשרים עד ארבעים וגיל הפנסיה עולה כך ששנות העבודה תהיינה רבות, והתקופה הזו שבה היא מוטרפת בין העיסוק במשפחה והרצון לצאת לעבודה קשה מאד. וחשוב ונכון שתחזור לעבודה רק אחרי שברור שיש לה את הכוחות לכך. לכן לטעמה של ד"ר קטן נכון לשנות את אורך התקופה של חופשת הלידה מכמעט ארבעה חודשים לשישה. "צריך לשאוף למקום הזה, אבל בלי שהאישה תיענש. אנחנו רוצים שלמות של משפחה בריאה ותפקודית וזה אחד הצעדים שנכון לחשוב עליהם".