"אני חושב שאת השכול באמת הצלחתי להבין כמה חודשים לאחר מותו של קובי אחי", משתף בכאב רועי צמח, אח שכול לקובי שנפטר בגיל 23 לפני כעשור, לאחר שמונה שנים של לחימה בסרטן.
"פתאום אחרי כל הטקסים והעטיפה הקהילתית והתקשורתית כולם חזרו למסלול, לחיים שלהם, השמש המשיכה לזרוח בשמיים, חברים של אחי התחתנו, נולדו להם ילדים, והבנתי שזהו... החלל הזה כאן כדי להשאר. הוא כבר לא יחזור ושום דבר לא יהיה כפי שהיה. בערך שנה לאחר מכן הבנתי שאף אחד בסביבתי לא יצליח להבין אותי".
לתרומה לקרן קובי מנדל לחצו כאן >>>
"חבר של אבא סיפר לי על קרן קובי מנדל ולמעשה כאן נולדו החיים השניים שלי, אלו שלאחר המוות של קובי. קיבלתי משפחה חדשה, קבוצת שווים ותמיכה אינסופית שרק כאן אני לא מרגיש חריג, לא מסתכלים עליי במבט מרחם, אלה מצליחים להבין אותי ממקום אחר, אני מרגיש בנח להיות נוכח עם כל המכאובים שלי ולא להעמיד פנים שהכל טוב."
רועי הוא אחד מיני רבים, חניכי, מדריכי ומשפחות המשתתפות בפעילויות של קרן מנדל, שכולם מתארים את אותה הרגשה- שייכות. אותה הרגשה של 'כאן מצאתי מקום'.
עמותת "קרן קובי מנדל" הפועלת לרווחת משפחות שכולות ומהווה בית חם ופתוח לשכול הישראלי על כל גווניו, הוקמה בשנת 2002 על ידי סט ושרי מנדל, מתוך הכאב האישי והעמוק של המשפחה, לזכר בנם יעקב (קובי) מנדל הי"ד, שנסקל למוות יחד עם חברו יוסף איש רן הי"ד בזמן שטיילו בנחל תקוע הסמוך לביתם, והם בני 13 בלבד. כשלושה חודשים לפני שנרצח, בעת נכח בהלוויה של אב לשישה שנרצח בידי מחבלים, אמר קובי בשיחה עם חברו לכיתה: "אני מצטער עבור האנשים שנרצחו, אבל אני מצטער יותר על מי שנשאר מאחור".
משפט זה קיבל משמעות נוספת בעקבות הפיגוע והוא הפך להיות עבורנו צוואה של ממש: לא להשאיר אף אחד מאחור ולהעניק מרחב בטוח ובית, קבוצת שווים וליווי אישי ומסור ליתומים, אלמנות, הורים ומשפחות בעלי גורל משותף. להיות מזור עבור מי שהשכול הגיע אליהם הביתה ולהישאר גם אחרי שהאורות כבים ומתחילים החיים עצמם.
"אם יש משהו שלמדנו לאורך השנים זה ששכול הוא שכול, לא משנה באיזו צורה או נסיבות הוא מגיע, והוא מביא איתו התמודדויות לא פשוטות, שלא תמיד קל להבין ולדעת איך אפשר להתגבר עליהן." משתפת אליענה ברנר, מנכ"לית קרן קובי מנדל ואחותו של קובי ז"ל, "לשם כך אנו מפעילים קבוצות תמיכה שונות, במגוון מעגלים, אזורים ותחומים, כדי לאפשר לכל אחד לקבל את התמיכה המתאימה לו, זו שהוא זקוק לה כדי להצליח להתמודד. בין אם זה במעגל שיח, או מפגשי פסיכודרמה, ובין אם זה פשוט מפגש פסיפס חוויתי שמאפשר לדבר בין אבן לאבן על האבן שבלב – אנו רואים כי לתמיכה יש מקום חשוב ומשמעותי ביותר בתהליך הריפוי.".
עוד מספרת אליענה על האפשרות ליצור מתוך הכאב ולתת לו ביטוי: "השכול מביא איתו למעט הצער והכאב כמובן, גם עולמות תוכן שונים, תחומי עניין מגוונים ולעיתים אף תשוקה גדולה ליצור, תשוקה לחיים עצמם. יש לנו בקרן מגוון רחב של מענים יצירתיים לחניכים, לבוגרים ולהורים כמו מקהלה, תיאטרון יוצר, כתיבה יוצרת, קונדיטוריה, אומנות בעץ ועוד. כל זאת כדי לאפשר לחיים עצמם לקרות, לצמוח, להתפתח, להשתנות, להתבגר ולחיות לצד הכאב, איתו ולעיתים גם בזכותו".
מאות אחים והורים שכולים, יתומים ואלמנות מוצאים בפעילות השוטפת ובאירועים המיוחדים של העמותה אי של שפיות, אוזן קשבת ומקום בלב, מדי שנה ושנה. אנו מאמינים כי אובדן הוא אובדן, כאב הוא כאב ותחושת הביחד והשייכות היא מזור של ממש לנפש המאפשרת צמיחה וגדילה גם לצד המציאות המורכבת.
כעת, אנו זקוקים לכם כדי שנוכל להמשיך להצליח לגדול ביחד, לתת מענה, ללוות ולהעניק מערך תמיכה מקיף בפעילויות העמותה השונות, כך שאף אחד לא יישאר מאחור.
לתרומה לקרן קובי מנדל לחצו כאן >>>
ליאל כהן, אחת המדריכות בקרן קובי מנדל שאביה אלעד נפטר מסרטן לפני שש שנים, משתפת: "אבא שלי היה החבר הכי טוב שלי. היינו מאוד קרובים. אחרי שהוא נפטר הרגשתי בור בלב והזמן לא הקל על העניין... הקרן בשבילי היא אור ענק. לפני שהתחלתי להדריך בקרן, הייתי מישהי אחרת. פה מצאתי את עצמי ואני יכולה להיות שוב אני במאה אחוז. החיבור, העזרה והתמיכה אחד של השני- אני מרגישה שאני בתוך מעטפת אחת גדולה. גם אם עבר עליי יום קשה או שאני בתקופה לא קלה, אני מגיעה למפגש של החבר'ה ויוצאת עם אנרגיה אחרת. זה שאני מדריכה בקרן ונמצאת במקום של נתינה, זה נותן לי כח וכלים להתמודד עם האובדן. אני מגלה על עצמי דברים רבים. השבר כואב אך בסופו של דבר גדלתי וצמחתי פה".
"זו השנה העשרים בה קרן קובי מנדל פועלת בוואקום בו נמצאות משפחות השכול המתמודדות עם הכאב והבדידות באופן יומיומי. אנחנו כאן כדי להקל במעט על הכאב ולהוות קבוצת תמיכה רחבה ועוטפת למשפחת השכול וקוראים לכם להיות שותפים איתנו במטרה החשובה" סיכמה אליענה.
לתרומה לקרן קובי מנדל לחצו כאן >>>