העיתון אל-ח’בר האלג’יראי ערך לאחרונה "ראיון בכתב" עם מנהיג החזית העממית אחמד סעדאת, המרצה עונש מאסר עולם בגין מעורבותו ברצח השר רחבעם זאבי ב-2001 וביצוע פיגועי טרור נגד ישראלים.
סעדאת ציין, כי "מהותית לא השתנו תנאי האסירים (הביטחוניים) לאחר שממשלת נתניהו קיבלה את השלטון, ואולם המצב נותר עדיין טעון במתח למרות הפסקת ההתקפה הציונית (המגבלות שהוטלו על האסירים הביטחוניים), ולכן אצבעות תנועת האסירים על ההדק".
לדבריו, האסירים הביטחוניים מאזינים לרדיו, צופים בערוצי הטלוויזיה הישראליים, ערוץ הטלוויזיה הפלסטיני הרשמי, ערוץ RT הרוסי, והערוץ MBC ו-MTV, וכן קוראים עיתונים וספרים.
בשאלת התנהלות הארגון אמר כי הוא נותר מנהיג החזית העממית גם בתקופת ריצוי עונשו בכלא, אבל מי שמנהל את הארגון בפעול הוא ג’מיל מוזהר, סגן המזכיר הכללי, והלשכה המדינית של הארגון.
סעדאת לא הביע חרטה כלשהי על דרך המאבק המזוין. "השתרשו עוד יותר תפיסתי ואמונתי בוודאות ניצחון עמנו (הפלסטיני) במערכה הפטריוטית והלאומית נגד המפעל הציוני, וכן התחזקו אמונתי ותפיסתי בנכונות של חזון החזית המדינית על היבטיה האסטרטגיים והטקטיים", אמר.
עוד אמר כי "המציאות הפלסטינית אינה מאפשרת לעמנו (הפלסטיני) אלא את דרך המאבק הכולל, והמשתנה בה הוא הגדרת דפוס הפעולה העיקרי של המאבק ממנו נגזרות כל שיטות הפעולה של המאבק בכל שלב".
לדבריו, "ניתן לומר שקיימת התקדמות איכותית בדפוסי הפעולה של המאבק הפלסטיני העממי והמזוין, ואולם ההתקדמות הזו לא הגיעה לשלב של פריצת דרך מהותית במאזן הכוחות הדומיננטי במשוואת הסכסוך עם הכיבוש".
בהקשר זה אמר כי "באדמה הכבושה קיים הר געש המאיים להתפוצץ בכל רגע, והעימותים שאתם רואים היום הם ההקדמה לאותו פיצוץ גדול, שכן המצב הפלסטיני כיום דומה למצב שקדם לאינתיפאדה הראשונה ב-1987 ולאינתיפאדה השנייה ב-2000".
עוד אמר כי "המצב בשטחים הכבושים כיום מהווה הקדמה לפרוץ האינתיפאדה השלישית שתהיה מקיפה, חזקה ומשפיעה יותר בהשוואה לאינתיפאדה הראשונה והשנייה, והדבר דורש לספק את התנאי הפלסטיני הפנימי, והוא סיום הפילוג והשגת אחדות לאומית דמוקרטית, ובניית גופי הנהגת המאבק על יסוד אסטרטגיה לאומית מאוחדת, הנשענת על דרך המאבק ונטישת אשליות ההסדרים, שכן פתרונות הפשרה עם הישות הציונית אינם אפשריים בפועל".
בהיבט הערבי אמר כי "הנורמליזציה עם הישות הציונית היא סכין בגב העם הפלסטיני ולב האומה הערבית, שכן הישות הציונית אינה מהווה רק איום העם הפלסטיני לבדו, אלא על כל עמי האומה הערבית והעמים האפריקניים ומדיניות אזור המזרח התיכון, ומטרת הקמתה הייתה לסכל כל ניסיון להתעוררות ערבית לאומית פרוגרסיבית, ולהשתמש בה כאמצעי אימפריאלי הולם לשמור על האינטרסים של האימפריאליזם העולמי באזורים הערביים".
על השאלה "האם אתה מסכים עם הדעה שהישות הציונית החלה להישחק והולכת לקראת התפוררות?" השיב, "אבחנה זו מדויקת, שכן כל ניסיונות הקולוניאליזם ההתנחלותי לא הצליחו למגר ולהשמיד את האוכלוסייה הילידית במדינה או למחות את זהותה".
לדבריו, "המציאות הפלסטינית אינה יוצאת דופן, אם כי יש לה נסיבות משלה הנבדלות מהניסיון של זימבבווה ודרום אפריקה בהיבט של הקונצנזוס של העולם המערבי, בראשות ארה”ב, בתמיכה בישות הציונית ובהתייחסות לפגיעה בה כקו אדום שאסור לחצות אותו".
את הדרך לחיסולה של ישראל רואה סעדאת באמצעות "הגדלת המאמצים במישור הלאומי והבינלאומי לבידוד הישות (הציונית) הזו, להסרת הלגיטימיות מהמפעל (הציוני) שלה ומישותה (הציונית) הנתעבת, והדבר יביא להתעצמות המשבר המבני הפנימי של הישות הציונית ולשחיקה של יכולת ההתרעה שלה".
ועוד בנושא זה אמר כי על הפלסטינים "לנצל את השסע בישות הציונית, מאבק הזהויות, והמאבק המעמדי, במסגרת הרחבת המגמה היהודית האנטי-ציונית וחיזוק הקשר עימה ככל שהיא תיחלש במצב הנוכחי".
בנוסף, נסמך בדבריו על החולשה הישראלית, על נאומו של הנשיא לשעבר ראובן ריבלין בכנסת בשנת 2015, בהם ציין שישראל נחלקת לארבעה שבטים: חרדי, ציוני, חילוני וערבי.
הוא ציין, כי עמודי התווך של הנרטיב הציוני שנשענו על התורה קרסו לאור המחקר הארכאולוגי והנרטיב של "האליטה האקדמית" ש"אינה עוד מדברת על מיתוסי התורה, אלא על אופייה הקולוניאלי של המדינה הציונית”.
"כל זה בנוסף לחשיפת טבעה של הישות הציונית, תפקידו האימפריאלי, והרחבת התמיכה במאבק הלאומי הפלסטיני לרמה הגלובלית יובילו למעשה לפירוקה ולמותה של הישות האימפריאליסטית הגזענית".