התחלה// לפני 38 שנה באוקראינה. הבכורה בארבעה ילדים. בגיל שש וחצי עלתה לארץ.
אבא// זאב (67), במקצועו מהנדס בניין. כיום נהג אוטובוס. "הוא גדל במשפחה שמנותקת מהיהדות, וכששמע על ישראל והיהדות הוא התלהב ממש כמו אברהם אבינו ומיד התחיל ללמוד ולהתקדם. יש לו משיכה טבעית למה שטוב וישר".
אמא// אורית (63), מתכנתת מחשבים ובשנים האחרונות מתמקצעת בתחום האימון. "כשאני צריכה אימון אני באה אליה. היא ממש אלופה. היא הכול, היא חום והיא בית. כל החיים היא בעבודה על המידות. כל הזמן בתהליך. היא השראה מטורפת בשבילי".
אוקראינה// "גרנו בעיר גדולה של מפעלים. גרו שם יהודים, אבל לא הייתה לזה שום משמעות כי באותן שנים היהדות הייתה אסורה על פי חוק". למרות זאת, בתור ילדה קטנה חוותה על בשרה גילויי אנטישמיות. "ילדים הרביצו לי בגן בגיבוי של הגננות. היה לי ברור שאני משהו אחר".
לפרטים והרשמה לקורסים של עומק הקשר לחצו כאן
גן מוגן// בעקבות האלימות בגן החליטו הוריה לשלוח אותה למסגרת מגוננת יותר. "למרות שאני מחוננת, בגן חובה ההורים שלי טענו שאני מתקשה להגות את האות ר' ולחצו לשלוח אותי לגן שפתי. שם כולם קיבלו אותי יפה ובאמת היה לי מדהים".
הסוד// בסוף אותה שנה גילו לה הוריה בסודי סודות שהם מתכוננים לעלות לארץ. "הם אמרו לי שאסור לגלות את הסוד לאף אחד וסיפרו שבישראל יש תפוזים. זה נורא הלהיב אותי. ואז יום בהיר אחד קמנו ונסענו לישראל".
הביתה// בשנת 1991, אחרי שבוע של נדודים, המשפחה נחתה בישראל. "כילדה זה היה נורא מרגש. הרבה אנשים שרו לנו 'הבאנו שלום עליכם' ונופפו בדגלים". משדה התעופה נסעה המשפחה היישר לדירה של קרובי משפחה, דוד מישה וסבתא מרי, בקריית יובל בירושלים. "גרנו אצלם חודש וחצי. משם עברנו למרכז קליטה ברחביה".
נקלטים// במרכז הקליטה הם התגוררו שנה. "הייתי בת יחידה עם ההורים וגרנו בחדר אחד שהיו בו גם מטבחון קטן ושירותים, אבל לא הרגשנו את הצפיפות. הייתה אווירה של התרגשות ושל משהו חדש באוויר".
מסירות נפש// "אני כל כך מעריכה את מסירות הנפש של ההורים שלי. באוקראינה הם היו אנשים בעלי השכלה גבוהה ותארים מכובדים, ולמען הגשמת החלום הם השאירו הכול מאחור. הם עלו ארצה עם מזוודה אחת, התחילו כאן הכול מאפס ועבדו בעבודות ניקיון".
מכונן// באותה שנה למדה בממ"ד הרובע. "אבא אמר לי 'תלכי ללמוד בבית ספר דתי ותלמדי אותנו כל מה שתלמדי'. זה היה משפט מכונן מבחינתי. לקחתי את זה כתפקיד שלי לדאוג שהבית יהיה בדרך התורה. הרגשתי שאני צריכה ללמוד המון בשביל זה ולשאול שאלות על אמונה והלכה. הרגשתי שיש לי שליחות ותפקיד. זה מאוד בנה אותי".
לקריה// אחרי שנה במרכז הקליטה קיבלה המשפחה דירת עמידר בקריית ארבע. "זה היה שינוי גדול. בשנה הראשונה עוד היינו עולים חדשים ועטופים באהבה, ופתאום הפכנו לתושבים רגילים שאמורים להסתדר לבד".
מתמודדת// "בתור ילדה התמודדתי עם המקום החברתי. הרגשתי לבד ומאוד שונה. ניסיתי לחקות בנות מקובלות. מאוד חיפשתי את עצמי מול כולן". בהמשך למדה באולפנת רעיה בבית אל. "שם היה לי יותר טוב מבחינה חברתית. תקופת התיכון הייתה בשבילי תהליך של בניית המקום הפנימי שלי, שמעניק אהבה לעצמי, במקום לחכות לקבל אותה מבחוץ. זה תהליך מתמשך שהיו בו הרבה עליות וירידות, אבל אז כבר היה לי יותר טוב גם חברתית".
למכללה// כבר בכיתה י"א השלימה בהצלחה את כל מבחני הבגרות והחלה ללמוד הוראת מתמטיקה ויהדות במכללה בבית וגן. "היה לי קשר טוב עם הרב יהודה קופרמן, ראש המכללה. התייעצתי איתו המון ולמדתי ממנו".
החצי השני// במהלך הלימודים במכללה הכירה את מי שלימים יהיה בעלה, יהושע ביטקובר, שהיה באותם ימים תלמיד ישיבה בגוש קטיף. כיום בן 44. "הוא המוח שמאחורי השיטה במכון ושותף מלא שלי בעשייה. הוא הכול בשבילי".
הנחת// שמונה. הבכורה תפילה (17), שרהל'ה (16), אמונה (15), אחינעם (12), ידידיה (10), רחלי (4), יסכה (2) ונועם בן שנה וחצי. "הם ממלאים אותי הודיה. לא נתפס איך הילדה הקטנה מאוקראינה זוכה לגדל בישראל ילדים שמחים ועובדי ה'. קטונתי מכל החסדים".
מחפשת// כזוג צעיר הם גרו בגוש קטיף ובהמשך ביישוב חרשה. "היה לי חלום לעבוד בהוראה, אבל זה פשוט לא עבד מכל מיני סיבות. חיפשתי את השליחות שלי בעולם. אני זוכרת את עצמי יושבת עם הילדים בגן השעשועים וחושבת כמה אני רוצה לתת לעולם אבל לא יודעת איך ומה".
הייעוד// "ואז חשבתי שהרבה בנות עוברות תהליך לא פשוט בדרך למציאת בן זוג, והרגשתי שיש לי אפשרות לעזור להן מתוך הניסיון המקצועי והאישי שלי. ביקשתי לעשות לבנות במכללה סדנה לעבודת המידות והכנה לזוגיות". היא החלה בסדנה קטנה.
סדנה// "עבדנו עם הבנות על העצמה רגשית ודנו ביחד בנושאים שקשורים לעולם הדייטים. בעקבות הסדנה בנות התחילו להתייעץ איתי על דייטים ואתגרים בתחילת הנישואים. עשיתי את זה מכל הלב. גם אחרי הקורס נשארתי עוד שעות עם הבנות לשיחות וייעוץ". שנה אחר כך כבר נפתח במכללה קורס מן המניין.
השיטה// שבע שנים לימדה במכללה, והביקוש של בנות להתייעצות ולאימון אישי הלך וגבר. כדי להעניק מענה מקצועי היא למדה אימון, הנחיית נישואין וטיפול נרטיבי במכון ינ"ר, אומנות הטיפול הממוקד אצל יצחק מנדלבאום ועוד לפי הצורך. "באותן שנים היו עוד ועוד בנות שזכיתי ללוות עד לחתונה, ופתאום שמתי לב שהגענו למאה בנות. אמרתי לעצמי שזה עובד וכנראה שיש כאן שיטה".
מקימה// לאחר שבע שנים במכללה עלה הרעיון לפתוח מכון לאימון רגשי לבנות לקראת זוגיות. "זה להתחיל מאפס. הייתי נוסעת למכללה, יושבת בקליניקה שהקצו לי ומקבלת בנות. עם הזמן הביקוש גדל ונוצר מצב שהייתה לי רשימת המתנה של 60 בנות".
הברכה// "ראיתי שלבד אני לא יכולה לעמוד בקצב. הדרישה של הבנות לאימון הייתה גדולה והייתי לבד. הייתה אווירה של חדר מיון, ניסיתי להספיק להגיע לכמה שיותר בנות. הרגשתי שבשטח הצורך אדיר. באיזשהו שלב הלכנו, בעלי ואני, לרב שמואל אליהו כדי לקבל ממנו ברכה שיהיו לי יותר כוחות לעזור לכל הבנות שצריכות ליווי".
להפיץ// כשהרב אליהו שמע על עשרות הבנות שממתינות בתור לאימון לקראת זוגיות, הוא חשב לרגע ופסק נחרצות: יש להכשיר מאמנים נוספים בשיטה. "הוא אמר לי: את צריכה ללמד את השיטה שלך לאנשים נוספים, זה פסק הלכה".
מאמנת מאמנות// וכך, בהוראתו של הרב אליהו, פתחה לפני כחמש שנים את המחזור הראשון במסלול הכשרת מאמנות לאימון רגשי לקראת זוגיות. "במחזור הראשון היו ארבע נשים, וכיום לומדות במסלולים השונים כ־60 נשים. זו הייתה עצה כל כך טובה של הרב".
להפיץ 2// בתקופת הקורונה כתבה את ספרה 'הדרך אל הבית' בהוצאת דברי שיר. "הבאתי סיפורים מהחיים של בנות, שמשולבים בכלים לעבודה ולאימון. בעקבות הצורך הגדול בשטח בניתי גם מדריך ובו כלים של הדברים הכי דחופים שרווקה צריכה לדעת. פתחתי רשימת תפוצה והפצתי את המדריך". מהר מאוד הוא הפך ויראלי. אלפי בנות הצטרפו לרשימת התפוצה ופעם בשבוע היא מפרסמת מסר לפי השאלות שהבנות מעלות.
רווקות// "המציאות של בנות איכותיות ויפות ומצליחות שלא מוצאות את החצי השני שלהן עד גיל מאוחר היא מאוד כואבת. הרבה פעמים הן מרגישות שהן עושות הכול וזה פשוט לא הולך. עוד שנה עוברת וזה פשוט לא מגיע, וזה נורא כואב ולבד ומייאש. יש כאן כאב גדול שהוא לא רק כאב פרטי אלא כאב של הדור".
הבשורה// "אני מאמינה בכל ליבי שיש מה לעשות. פעמים רבות הסיבה נעוצה בחסימות לא מוּדעות שמשאירות את הבת רווקה גם כשהיא מאוד רוצה להתחתן, ובעזרת תהליך פנימי אפשר לעשות עבודה. קודם כול צריך לזהות את הגדלות של הבת, לראות במה היא טובה ומיוחדת, ומשם לכל אחת יש מסע משלה. כל אחת צריכה לסלול דרך ולבנות את מפת הדרכים שלה לחתונה".
לחופה// כיום יש במכון עשרות מאמנות שמלוות בנות. "לאורך השנים זכינו ללוות כ־1,200 בנות לזוגיות, וכן להכשיר עשרות מאמנות רגשיות בתחום ולפתח כלים מקצועיים וסדנאות רבות. השליחות שלנו היא לעזור לבנות להגיע לזוגיות ולבית מאושר ואוהב מתוך שמחה ושלמות פנימית".
אם זה לא היה המסלול// "הייתי שמחה להיות מחנכת".
ובמגרש הביתי
הבוקר שלי// קמה בכל בוקר בשש. מתפללת, אוכלת ומתחילה את היום בפגישות אימון או סדנאות. "בארבע הילדים מגיעים ואני משתדלת ממש להיות איתם. יש המון הודעות בפלאפון וזו ממש עבודה עצמית להיות בבית ולא להישאב". ואז חוזרת שוב לעבודה. הולכת לישון לפני חצות.
פלייליסט// "בכל פעם מתלהבת משיר אחר ומאזינה לו בלופים שוב ושוב".
השבת שלי// "זמן להחזיר את המפתחות, לזכור מי עושה הכול ובידי מי הכול. וגם אינטנסיבי מאוד. כל הקטנים בבית, מה שדורש ממני להגיע לשבת טעונה".
דמות מופת// "האמת שכל בחורה ואישה שאני זוכה לפגוש היא דמות מופת לנושא מסוים שבו יש לה גדלות מיוחדת".
מפחיד אותי// "לפגוע באנשים".
משאלה// "גאולה. זהו. מיצינו".
כשאהיה גדולה// "לזכות לעשות התבודדות כל יום".
לתגובות: rivki@besheva.co.il
***