במשך שנים רבות חשבנו שאת המדורות בל"ג בעומר מדליקים לכבוד ההילולה של רבי שמעון בר יוחאי, התנא שהעז להתקומם נגד הרומאים ומסר את נפשו למען לימוד התורה. וגם כאות שמחה על כך שתלמידי רבי עקיבא פסקו מלמות במגפה בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה. אם כי יש אומרים שהם מתו לא במגפה אלא כחיילים נועזים במרד בר כוכבא, על פי המיתוס שטיפחו ראשי הציונות כדי שכולנו נלמד איך צריך להיראות יהודי גאה שנלחם על חירות עם ישראל בארצו.
אבל אז באו הפוסט־ציונים (או בקיצור – הפו"צים) והחליטו שארץ ישראל זה כיבוש והמדורות מזהמות את הסביבה, ולכן הם חייבים לבטל את ל"ג בעומר ולטוס לכנסים ברחבי העולם במטוסים מזהמים כדי להציל את כדור הארץ מפני משבר האקלים שנגרם, ובכן, בגלל כמה ילדים שפעם בשנה מנסים להחזיק את העיניים פקוחות עד הבוקר. מה עוד שמדורות מזכירות קומזיץ, וקומזיץ מזכיר את הפלמ"ח, והפלמ"ח מזכיר את הציונות והציונות מזכירה התנחלויות והתנחלויות עושות לפו"צים גירודים בכל הגוף ודחף בלתי נשלט לחבור לארגונים אנטי־ישראליים בחו"ל תמורת סיוע כספי נדיב והזמנות לכנסים בינלאומיים במטוסים מזהמים.
מה הפלא שהפו"צים מתנגדים למדורות ל"ג בעומר, לבר כוכבא, למטס חיל האוויר ביום העצמאות, לריקוד הדגלים ביום ירושלים, ובאופן כללי לכל דבר שנושבת ממנו רוח ישראלית פטריוטית, או כמו שהם קוראים לזה – פשיזם.
רק שהשנה זה פתאום השתנה. זה לא שהפו"צים התאהבו מחדש בציונות, חס וחלילה. הם פשוט גילו שאפשר להפוך את הפטריוט לפטריות: במקום הדגלים השחורים שהם הניפו בהפגנות האלימות ההן בבלפור, הם מניפים עכשיו את דגל הכחול־לבן – אבל לא קוראים לו "דגל ישראל" אלא "דגל המחאה". במקום המאמרים הממורמרים הקבועים על המאצ'ואיזם הראוותני של מטס חיל האוויר ביום העצמאות, הם מזילים ריר על טייסינו האמיצים שהעזו למרוד בממשלה הנבחרת. במקום לגדף את "האחדות הדביקה" של החגים הלאומיים, הם הפכו את יום הזיכרון לביזיון ואת יום העצמאות ליום חסר מהות. להכרעת הרוב הם קוראים הפיכה משטרית, לעריצות אליטיסטית דמוקרטיה, לרצון העם דיקטטורה, לרע טוב, לטוב רע, לחושך אור, לאור חושך, למר מתוק ואת המתוק הם בכלל לא סובלים כי הוא פוגע להם בחמיצות.
איך פסקה המגפה
אחרי שניסו להפוך את חנוכה לכריסטמס ואת פסח לחגיגה של חמץ, מה זה בשבילם לגייר את ל"ג בעומר ולגייס אותו למחאת האליטה הנלחמת על שעבוד שאר המעמדות באמצעות סיפורה של שפחה. אז מעכשיו בבקשה תשכחו כל מה שידעתם על ל"ג בעומר, ותתחילו לשנן את האמת החדשה.
ל"ג בעומר הוא למעשה ג"ל בעומר, שאותו חוגגים לכבוד הגל הגדול של המחאה נגד הרפורמה המשפטית שהחל עוד לפני הרפורמה המשפטית, מה שמוכיח שמארגני המחאה הם נביאים וחייבים לציית להם. את המחאה של ג"ל בעומר חוגגים לכבודו של רשב"י, שכידוע נאלץ להתחבא במערה מפני הדיקטטורה של ביבי, על כן לזכרו עושים מדורות באיילון ושורפים צווי גיוס ואת שאריות הסולידריות של החברה הישראלית.
סיבה נוספת לחגיגות ג"ל בעומר היא שבאותו יום פסקה המגפה מתלמידי רבי עקיבא, שאמירתו "ואהבת לרעך כמוך" היא כלל גדול בתורה ולכן כל מפגין אוהב את רעהו, אלא אם כן הוא לא כמוהו. הסיבה למגפה, כידוע, הייתה שהתלמידים נהגו כבוד זה בזה במקום לסתום זה לזה את הפה, אבל בג"ל בעומר פסקה המגפה אחרי שהם הבינו שצריך להפסיק לכבד ולהתחיל להתפרץ באלימות למשרדי פורום קהלת, להפריע לשידורי ערוץ 14 ובאופן כללי להשתיק כל קול אחר, למען הדמוקרטיה וחופש הביטוי כמובן.
לגבי בר כוכבא, סביר להניח שבקרוב נשמע שהוא כבר לא פשיסט מחרחר מלחמות אלא דמות הרואית שהובילה את המרד של המיעוט המדוכא שאף אחד לא תומך בו חוץ מאמצעי התקשורת, בתי המשפט, הפרקליטות, היועצים המשפטיים, הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש המוסד, נשיא ארצות הברית, האיחוד האירופי, ראש ממשלת ספרד והפקידות הבכירה בישראל. השנה ג"ל בעומר גם יוצא בדיוק ביום הניצחון ה־78 על גרמניה הנאצית וזה מאוד מאוד סמלי, אם אתם לא מבינים למה סימן שאתם לא יודעים לזהות תהליכים.
אהרן ברק נמשחת אשריך
לכן, מהשנה ל"ג בעומר הוא כבר לא החג הזה של ילדים שגוררים רפסודות ומזהמים את הסביבה, אלא ציון דרך חשוב במאבק שבו מצווה לשרוף, לפרוץ, לחסום, לסתום, לשאוג ואף ללעוג, כפי שמרמז שמו של החג, לעג בעומר. וכדי לקיים את מנהגי החג בהידור, הנה כמה הלכות שמי שלא מקפיד עליהן בידוע שהוא ביביסט, אויב העם, שמחה רוטמן או שלושתם:
• שלושים יום קודם החג נוהגים לאסוף קרשים, שלטים, מחסומים וכל רכוש ציבורי הנקרה בדרך, לסדר הכול בערימה גדולה ולהצית ברוב עם, רצוי באמצע כביש ראשי.
• מצווה מן המובחר לתלות בראש המדורה בובה של ביבי או יריב לוין. והמהדרין מרססים על הכביש בצבע בר קיימא כתובות כגון ביבי בוגד, כולכם פשיסטים, פושעי הממשלה לדין ושאר אמירות שכשהימין אומר אותן זו הסתה, וכשהשמאל צועק אותן זו דמוקרטיה.
• לפני ההדלקה יכוון ליבו אל בית המשפט העליון בירושלים, ויאמר לשם ייחוד שופטא בריך היא ושכינתיה וכל האופנים וחיוּת הקודש, הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות עשה של הדלקת המדינה, כאוֹס ישועות אשא ובשם גלי בהרב אקרא, אנא בג"ץ הושיעה נא, אנא בג"ץ הצליחה נא. וידליק המדורה בשירת אהרן ברק נמשחת אשריך, אתה תותח ואין עליך. ומדי פעם בפעם יוסיף שמן למדורה, למען מנוע כל סיכוי להידברות או לפשרה.
• גם בלהט האש והשריפה, לא לשכוח את ספירת העומר – בהפגנות של השמאל סופרים לכל הפחות מאתיים אלף, את הימין לא סופרים בכל מקרה.
• כדי לוודא שהאש לא תכבה והכביש לא ייפתח, נוהגים לערוך לאחר ההדלקה תוכנית אומנותית הכוללת בגדים אדומים, ביצוע זמבורות של הסימפוניה הבלתי ברורה מאת פוצרט, הופעה של זמרים המחרפים את הימין לקול תשואות הקהל וכן הלאה, וכל אחד יעשה כמנהגו.
• יש לשבח את אלו שמתיישבים על הכביש לשירה בציבור, זכר לימים של ארץ ישראל הישנה והטובה, שבהם לא רק בית המשפט היה כולו אשכנזי אלא גם ברדיו לא השמיעו את השירים האלה עם הסלסולים והדרבוקות.
• ויש הנוהגים לחלק עותקים של מגילת העצמאות, ואין לגעור בהם. וייזהר שלא ייתן עיניו במגילה, שמא יגלה פתאום שהמילה "יהודי" על הטיותיה השונות מופיעה במגילה עשרים פעמים, בעוד המילה דמוקרטיה אינה מופיעה בה אפילו פעם אחת.
ככה חוגגים היום את ל"ג בעומר, עכשיו וכל השנה. התחנה הבאה: יום ירושלים, שבו סוכני הכאוס יגידו שריקוד הדגלים הוא הוכחה ניצחת לכך שאף אחד כבר לא תומך ברפורמה. עובדה, עשרות אלפי אנשים עומדים לצעוד בירושלים עם דגל המחאה.
לתגובות: dvirbe7@gmail.com
***