אחד המשברים הבאים בקואליציה הרעועה של נתניהו הוא חוק הגיוס שחקיקתו ככל הנראה תדחה. את הזעם החרדי על כך מבקש נתניהו לקנות בכסף.
ממש כמו שקנה בהרבה כסף את ישיבתם של החרדים בממשלה. הדפוס הפוליטי ארוך השנים הזה של קניית תמיכה ושקט מצד המפלגות החרדיות בכסף, הרסני בטווח הקצר והארוך. אם יימשך תקצוב היתר שלהם לנוכח כל מעקש פוליטי הממשלה אולי תשרוד עוד כמה חודשים אבל כולנו נשלם את המחיר.
הגידול הדמוגרפי של הקהילה החרדית הופך אותה לבעלת משקל משמעותי הרבה יותר, ומצריך חשיבה מחודשת על אופן שילובם של החרדים בכל מעגלי הישראליות. אלא שמבט אל ההסכמים הקואליציוניים והחודשים שחלפו מאז הקמת הממשלה מגלה שהחרדים ממשיכים להתנהל כאילו הם מיעוט קטן. ההסכמים הקואליציוניים שעל בסיסם קמה הממשלה כוללים שורה ארוכה של דרישות תקציביות בכל תחומי החיים. החל מדאגה לדיור לחרדים, דרך דאגה לתקצוב של משפחות חרדיות נצרכות ועוד.
אבל הסעיפים המשמעותיים ביותר הן בהיקפם התקציבי והן במשמעות שיש להם על עתידה של מדינת ישראל עסקו בחינוך. בסעיפים אלו הובטח גידול משמעותי של תקציבי החינוך שניתנים לחרדים בכל סוגי המוסדות ולכל סוגי הלומדים. בין השאר מבטיחים ההסכמים הגדלת התקציבים לתלמודי תורה, לישיבות, לאברכים הלומדים בכוללים ואפילו לתלמידים לא ישראלים הלומדים בישיבות בארץ. אבל הדבר המטריד עוד הרבה יותר מהעלות התקציבית העצומה של ההתחייבויות הללו הוא הוויתור שנעשה לצד זאת בדרישות הסף לתקציב ובפיקוח.
גם היום מערכת החינוך החרדית תורמת מעט מאוד ליכולתם של גברים חרדים להשתלב בשוק התעסוקה ובמעגלי העשייה בישראל.
מסתבר שעיסוק בהוויות אביי ורבא לא מכשיר את רוב רובם של החרדים להתמודד עם היכול לרכוש השכלה גבוהה ומקצועות הדורשים מיומנויות לימוד במתמטיקה, מדעים ואנגלית. עם זאת, מבנה התקצוב של המוסדות הללו לפחות עודד הוראה של לימודי ליבה, והשית על המוסדות החרדיים פיקוח כלשהו. ההסכמים הקואליציוניים שינו זאת והם גם מבטיחים תקציבים גבוהים יותר לכלל המוסדות החרדיים וגם מפחיתים את הפיקוח הנדרש עליהם.
אחת ההבטחות המרכזיות של נתניהו לחרדים היתה לחוקק חוק גיוס שלמעשה יפטור אותם כמעט לחלוטין מגיוס. בשל היותו של החוק הזה לא ערכי ולא שוויוני, מתקשה הממשלה לחוקקו. הפיצוי לחרדים על הדחיה צפוי להיות עוד תקציבים לאותם מוסדות ואותם צרכים קהילתיים צרים.
התוצאה של המעגל הזה של תמיכה ושקט פוליטי תמורת השבעת הארי החרדי בהרבה יותר מקומץ - הרסנית. ההשלכה המיידית והברורה היא העלות התקציבית העצומה שכרגע לא ברור מה יהיו מקורותיה, ושיש אפשרות סבירה שתחייב העלאת מסים.
אבל המחיר ארוך הטווח גדול הרבה יותר. במקום שמנהיגי הקהילה החרדית יקחו אחריות, ישנו מדיניות ויניעו את החרדים להשתלב במדינת ישראל הם משתמשים בכסף שהם מקבלים מהמדינה למטרה ההפוכה בדיוק: הגבהת החומות והרחקת החרדים מעבודה, שרות ומעורבות במעגלי העשייה בישראל. ככל שהקהילה החרדית תגדל בהיקפה אבל תמשיך להתבצר בתוך החומות ולהתבסס במידה רבה על תקציבי המדינה, היכולת והנכונות של שאר הישראלים לשאת זאת תקטן.
בגלל המלכוד הפוליטי של נתניהו, הוא ימשיך לחתום על ההמחאות הללו, ואנחנו נמשיך לשלמן. אבל לנוכח השינויים בהיקף הקהילה החרדית נראה שהדרישה צריכה לבוא דווקא ממנהיגיה. גם אם אתם יכולים לקבל עוד אתנן של מיליארדים, קחו אחריות, תקציבית ומדינתית, והחלו לפעול כשאתם נושאים יחד באחריות המשותפת ולא עסוקים בהשבעת עוד דרישות של עסקנים ובוחרים חרדים.
ד"ר שוקי פרידמן הוא סגן נשיא המכון למדיניות העם היהודי ומרצה למשפטים במרכז האקדמי 'פרס'. ספרו "לא אהבנו מדי" יצא לאחרונה בהוצאת "ידיעות ספרים".