בפרשת השבוע, פרשת אמור, מוזכר הפסוק "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם".
אנו מוצאים בתורה ארבעה סוגי מתנות עניים בעבודות השדה: פאה - השארת תבואה בלתי קצורה בפאתי השדה, לקט - שיבולים וענבים ספורים, הנשמטים מהקוצר והבוצר, שכחה - אלומת תבואה שנשכחה בעת ליקוט התבואה, עוללות -ענבים שגדלו ללא אשכול משאירים אותם על השריג.
שואל הרב דרוקמן, הציווי על מתנות עניים בזמן הקצירה והבצירה כבר מוזכרים בפרשה הקודמת – פרשת קדושים, למה התורה חוזרת שוב אצלנו על מצווה זו? וכן למה ציווי מתנות עניים מוזכרת בתוך פרשת המועדות, בין חגי פסח ושבועות לחגי חודש תשרי? אנו רואים אנו עיקרון מהותי במתנות העניים בשדה, לעומת תרומות ומעשרות לכהן, ללוי ולעני. במתנות העניין, הנתינה פאסיבית - משאירים את מה שנפל או נשכח.
לעומת זאת, בתרומה ישנה פעולה אקטיבית, לאחר הכנסת הגידולים לביתו או למחסני בעל הבית, ישנה פעולה של הזמנת הכהן/לוי/עני לבוא ולקבל את המעשרות. במתנות עניים, ישנה הדגשה ייחודית – אין אפשרות לעשות פעולה אקטיבית או לשכוח בכוונה את התבואה על מנת שייחשבו כמתנה.
אם כך, מדוע הדרכת התורה היא לזכות את העניים בדרך עקיפה ולא בפעולה יזומה?
עונה הרב בשם רבי משה אלשייך, המטרה במתנות עניים לסייע להם ללא פגיעה בכבודם, כשאדם מעניק לעני, מבחינת העני הנותן נראה כאדונו, והעני נכלם ומתבייש, אולם כשהוא מלקט מתוך השדה נראה עובד כבתוך השדה שלו, ואינו חש בושה. כלומר, התורה דואגת לעני לא רק בצד הכלכלי, אלא גם בצדדים הרגשיים. חז"ל מדריכים אותנו לקיים רגישות זו גם במתן צדקה, המצווה באיכותה הגבוה הינה "מתן בסתר" בלי שהעני ידע ממי קיבל, ובמדרגה גבוה יותר בלי שירגיש שקיבל צדקה.
במתנות עניים מתבררת המהות הייחודית של ישראל "אומה של גומלי חסדים", לא רק נותנת צדקה כשאר אומות העולם, אלא גם מתחשבת ברגשותיו של העני, להיות יהודי זה להיות בתנועה מתמדת של נתינה.
לכן, מצוות מתנות לעניים הינם מצוות פסיביות, להראות שאין צורך בכוונה כמו במצוות אחרות, כי על פי הדרך הטבעית של שכיחת התבואה בשדה שזה מראה את הטבעיות במהותו של היהודי. הכנסת פסוקי המצווה בים ציווי המועדות לומר לנו שמצווה זו נחשבת ושקולה בעבודת ה' כהקרבת הקורבנות, שהיא פסגת עבודת ה' שלנו.
מו"ר הרב דרוקמן, שחי תמיד בתודעת הנתינה, קריאתו המפורסמת "הנני" מרחיבה את מהותו לתת מעצמו לא רק במצוות הצדקה אלא בכל משימה הנדרשת בחיי האומה.
פיני אפרתי - מנכ"ל בית הציונות הדתית