הכרת הנס

ערב שבת קודש פרשת אמור. דברים רבי-חשיבות נאמרו השבוע מעל דוכן הכנסת, דברים מופלאים שזכו למחיאות כפיים סוערות מצד 110 חברי כנסת, קואליציה ואופוזיציה כאחד.

ראוי לחזור ולהקשיב לדברים הללו, שנאמרו ע"י מי שמתבונן בנו ממרחק, ומתאר לנו איך אנחנו באמת נראים משם:

וכך אמר האורח החשוב, יו"ר בית הנבחרים האמריקאי, מעל דוכן הכנסת: "75 שנים אחרי הצהרת העצמאות של מדינת ישראל, האור של ישראל זוהר יותר מבעבר.

למרות האיום התמידי של טרור, ישראל נשארת הדמוקרטיה הראשונה והיחידה במזרח התיכון. הכלכלה של ישראל מדורגת היום במקום הרביעי בהתפתחות כלכלית במדינות המפותחות. כלכלת השוק שלה דינמית, והיא הרוויחה ביושר את השם אומת הסטרטאפ."

110 חברי כנסת מחאו כפיים בהתלהבות לשמע המשפטים הללו על הדמוקרטיה הישראלית ועל הכלכלה שלנו, משפטים שסותרים באופן מובהק כ"כ את קמפיין ההשחרה של התקשורת, ואת זעקות השבר של "המחאה".

"הסיפור של ישראל הוא סיפור של הישרדות נגד סכנות הטרור והמלחמה; הוא סיפור של חלוצים שמגשימים הבטחה מקודשת, מתוך מחויבות לחופש, למשפחה, ואמונה בא-לוהים; הוא סיפור על הפרחת השממה ובניית כלכלה משגשגת וחדשנית; הוא סיפור של תקווה שממשיכה לתת השראה למיליונים בכל העולם, ובהם לי ולבני עמי" - הוסיף ואמר האורח שהגיע מעבר לים, ואיש מהנוכחים במליאת הכנסת לא צעק לו: מה פתאום מקודשת? מאיפה הבאת את המילה הזאת? מה פתאום אמונה? הכלכלה בכלל קורסת! ולמה אתה מדבר על משפחה במקום על שפחה?! ההפך, כולם מחאו כפיים בהתלהבות רבה.

"הערכים שלנו הם הערכים שלכם. המורשת שלנו היא המורשת שלכם. החלומות שלנו הם החלומות שלכם. אמריקה אסירת תודה על הידידות שלה עם ישראל. אנחנו אומה טובה יותר בזכות זה, ואסור לנו לעולם להירתע מלהגן עליכם." - הוסיף ואמר סנטור מקארתי, ואז, מול כסאותיהם הריקים של חברי הכנסת האנטי-ציוניים ותומכי-הטרור, ומול 110 חברי כנסת נרגשים ומלאי-הערכה, הוסיף את משפט-המחץ: "תקומת ישראל היא נס אמיתי." כן, כך אמר בפירוש: נס. נס אמיתי.

אם אחד מחברי הקואליציה היה אומר את המשפט הזה מעל אותו הדוכן, סביר להניח שהיה מותקף קשות ע"י חברי האופוזיציה, שישבו עתה ומחאו כפיים לא רק בנימוס, ממש בהתלהבות.

ככה זה, לפעמים צריך שקודם "יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה" ורק על גבי זה יכולים אנו לומר בעצמנו "הגדיל ה' לעשות עמנו": תקומת ישראל היא נס אמיתי, ואנחנו חלק מהנס, אנחנו מניפים את הנס שלנו, את הדגל הכחול-לבן שלנו, נושאים אותו ונישאים אתו, קדימה במעלה הנס: "שאו ציונה נס ודגל!"

נאומו של מקארתי ליווה אותי לאורך כל השבוע הקשה והמאתגר הזה.

הוא ליווה אותי כשסיירתי למחרת בחוות הנגב הצפוני, במטרה לקדם את הסדרתן, בנסיעה המרגשת לאורך כביש 10 הסגור בדרך כלל לתנועת ישראלים, ובביקור בפתחת ניצנה, כהכנה לקראת תכנית ממשלתית שתזניק את האזור האסטרטגי הזה קדימה, בהיקפי אוכלוסייה, שטחים חקלאיים, תעסוקה, וחיבור מהיר למרכז הארץ.

הנאום ליווה אותי גם כשהתבוננתי נסערת על הרכב מנוקב-הכדורים מהפיגוע בשומרון, וגם כשתודרכתי, בעת הירי מרפיח, לשכב על הרצפה ברגע שתישמע אזעקה. הוא הדהד באזני במקביל לאזעקות "צבע אדום" בעוטף עזה, ובעת שהבהרתי בכל דרך שיכולתי למצוא, שהתגובה שלנו לטרור אינה מספקת בשום אופן, ושהמדיניות הבטחונית גם מול עזה וגם ביו"ש - חייבת להשתנות.

הכרת הנס ליוותה אותי גם בזמן שהלב היה בשדרות, הראש השקיע מאמצים בשינוי המדיניות הביטחונית, והאצבע נשארה במליאת הכנסת כדי לוודא שהנס של הבחירות האחרונות לא ימחק על ידנו.

היא ליוותה אותי בעת שחתמתי על השקעה תקציבית ממשרדי בהחלטת הממשלה להצלת אתר סבסטיה בשומרון, בעת התייעצות עם חברי גרעין שאנור על האופן בו תקודם החזרה לישוב שנעקר בצפון השומרון, ובעת שהודעתי בהתרגשות לזוכי פרס אורי אורבך לתרבות יהודית את ההודעה המרגשת, שהיצירות שלהם יזכו להוקרה רשמית ממדינת ישראל. הידיעה שאנחנו חלק מנס קיבוץ גלויות ושיבת ציון, היא מרוממת ומחזקת מצד אחד, ומטילה אחריות עצומה מצד שני.

הכרת הנס מחייבת בראש ובראשונה לא לקלקל ולא להזיק, לא לבעוט בדלי המלא, ולהמשיך למלא אותו ככל הניתן, עוד ועוד. היא מחייבת לחתור קדימה בנחישות וגם באחריות, לחפש ולאתר בתבונה דרכים נכונות ולהוביל כיוונים טובים יותר, ולזכור כל הזמן כמה קל להרוס: כמה קרובים היינו, אך לפני חודשים ספורים, לסטיה מסוכנת ממסלול תקומתנו, מויתור על הנס-הדגל שלנו, על זהותנו כמדינה יהודית, כהתגשמות חזון הנביאים וחלום כל הדורות. ומתוך כך לשאת אל-על את הנס הזה, האחד אין שני, ומכוחו ובתוכו להתקדם הלאה במעלה הדרך.

כמה מופלא שהשבוע הזה של הכרה בינלאומית בנס שלנו, מסתיים בי"ד באייר, יומו של רבי מאיר בעל הנס. רבי מאיר שלימדנו לומר "אלקא דמאיר ענני", ו"לא נתכוון על שמו כלל ועיקר, אלא אלקא דמאיר לארץ ולדרים עליה עננו".

"ושמרתם מצוותי ועשיתם אותם, אני ה'". רש"י מבאר לנו למה הוסיפה התורה בפרשתנו על הדרישה לקיום המצוות את המילים "אני ה'": "דע מי גזר על הדבר, ואל יקל בעיניך". ההכרה הזו, שהקב"ה הוא שגזר - משפיעה מאד על מידת האחריות למעשים הנדרשים מאתנו.

זכינו, שהקב"ה מאיר עלינו באור ראשית צמיחת גאולתנו, שכאיילת השחר שבקע אורה, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. ננהג וננהיג את מדינתנו היקרה מתוך התבוננות באור הנפלא הזה, שהקב"ה מאיר עלינו, ומתוך כך גם נזכה, בחסדי ה', לכלכל בתבונה את צעדינו, ונזכה ל"עננו".