אילוסטרציה
אילוסטרציהצילום: istock

יעל גרימברג, קורבן האונס הקבוצתי בקיבוץ שמרת, הלכה לעולמהבשבת בגיל 49.

לפני כשנה וחצי, שיתפה בריאיון לרדיו 103FM בהתמודדות הקשה שלה. גרימברג סיפרה בגילוי לב על הקשיים שהיא חוותה מאז אותם אירועים קשים, והודתה: "אין יום שאני הולכת לישון ואני לא נמצאת בקיבוץ בצורה כזו או אחרת. אני תמיד מגיעה לשם ובדרך כלל אני עדיין אותה ילדה בת 14. כאילו קפאתי".

עוד הוסיפה: "אני לא עובדת כבר שנים. אני קמה בבוקר, מכינה נס קפה, מעשנת סיגריה ורואה טלוויזיה. איך שמגיע הבוקר, אני מחכה שכבר יגיע הערב, כדי שיעבור עוד יום. אני לא קוראת לזה חיים, אני פשוט פה".

גרימברג השאירה אחריה שלוש בנות. באותו ריאיון היא סיפרה כי "הן תומכות בי מאוד אבל אני לא רוצה להפיל את עצמי עליהן. הן בראשית החיים שלהן. אני רואה את הנכדים וזה נותן לי עוד 'פוש'. אלו נקודות האור שיש לי", אמרה.

"הבנות שלי ראו אותי במצבים מאוד קיצוניים, כשפשוט לא רציתי להמשיך לחיות. לא קמתי מהמיטה, הייתי גוש בשר ששוכב ולא עושה כלום. הייתי איתן אבל לא ממש, אני קוראת לזה - טייס אוטומטי".

לדבריה, "זה אותו הניתוק שהיה לי אז, כשקרה המקרה שלי. הניתוק הזה קיים והוא לא עובר עם השנים. אני לא רוצה לבלבל את המוח ולהגיד שזה עובר, כי זה לא".

גרימברג התמודדה במהלך חייה עם רגשות אשמה ודיכאון על אותם ימים, "למה בעצם נכנסתי לאוטו? אין לי מושג כמה פעמים התפללתי לאלוהים שלא אקום בבוקר. אני צריכה לקחת כדורים רק כדי לצאת מהדלת". אך גם זה לא עזר. "אני לא יוצאת מהבית קרוב לשלוש שנים, אני לא מרגישה בטוחה", הסבירה.

"לא האמנתי שזה קורה לי - זה אנשים שגדלתי איתם מגיל 5"

היא נזכרה באותם ימים ארורים בקיבוץ, ובתהליך המייגע שנאלצה לעבור בהגשת התלונה. "אמרתי לאחות של הקיבוץ מה קרה ואחרי כמה ימים באו מהמשטרה. הרבה פעמים שאלו אותי, אם הם יכתבו לי מכתב התנצלות, אני אסלח להם? אמרתי שלא - אי אפשר לסלוח. פשוט לא האמנתי שזה קורה לי, זה אנשים שגדלתי איתם מגיל 5", אמרה.

למעשה, הכול התחיל שנה לפני כן. "המנהיג, איך שאני קוראת לו, כנראה אהב אותי או משהו אבל הוא תמיד היה מציק לי", סיפרה ושיחזרה כי בערב אחד הציעו לה להכיר נער, והיא ענתה בחיוב. "דיברנו אולי 2 דקות ואז הם פשוט נכנסו לאוטו כולם. שם בעצם נגמרו לי החיים. בשבילי זה קרה אתמול" הסבירה, והוסיפה: "אם אני אתרכז ממש, אני אפילו יכולה להגיד מה הם לבשו".

כשבתה שיתפה אותה שהוטרדה מינית, יעל המליצה לה שלא להגיש תלונה. "סיפרתי לה מה יקרה. 'הגשת תלונה, תצטרכי לזהות אותו, יעשו דיבור ביניכם ובסופו של דבר הוא יקבל ארבעה חודשי מאסר. את רוצה לעבור את זה? את הבת שלי, יצלמו אותך', ואז היא ירדה מזה", סיפרה.

"תמיד היה ותמיד יהיה"

במהלך השנים שחלפו נחשפו עשרות פרשות אונס, תקיפות מיניות והטרדות מיניות, ורק לאחרונה עלו לכותרות מקרי האונס בתיכונים בתל אביב ובדרום הארץ. לדעתה, "למדנו לדבר על זה וזה נורא נחמד, אבל מפה ולעשות משהו? לא. שום דבר לא השתנה. אני תמיד אמרתי שזה יקרה עוד הפעם, כי זה תמיד קורה. קרו עוד המון מקרים שלא דווחו".

כמו כן, גרימברג התייחסה למתלוננות בפרשות האחרונות, ואמרה: "אני מקווה שייקחו את זה ברצינות ואולי פעם אחת, כמו בארצות אחרות, יתנו עונש כמו שצריך. אולי זה קצת ירתיע". לטענתה, "לא עושים מספיק שיעורים ממשרד החינוך על איך להתנהל בתור בני אדם, ולא להתנהג בצורה כל כך ברוטלית כלפי אנשים אחרים. זה לא הקורונה ולא הרשתות החברתיות. אין לי בשורות טובות - זה תמיד היה ותמיד יהיה".

יעל גרימברג הוגדרה כפוסט טראומתית וקיבלה קצבה מביטוח לאומי. למרות זאת, היא התקשתה לקיים שגרת חיים יציבה והייתה נתונה בקשיים כלכליים אדירים.