מעגל פתוח

ב"ה חוסלו רוצחיהן של לאה די ובנותיה רינה ומאיה הי"ד. רגע, הביטוי האחרון במשפט לא סותר את תחילתו? אם חוסלו הרוצחים אז למה צריך עדיין לנקום את דמן?

ולמה אני שואל את זה, כי כמו במקרים קודמים שחוסלו רוצחים, השאלה שמייד מופנית למשפחה השכולה היא: "אתם מרגישים שהמעגל נסגר?". וכמו במקרים קודמים, גם הפעם השאלה הזו מכעיסה עד מאד. איזה מעגל נסגר? איזה מעגל אמור היה להיסגר?

הסבטקסט של השאלה הזו אומר שיש פה בעצם משפחה שנפגעה וכעת הפוגע בא על עונשו אז את הסיפור הזה סגרנו. אבל סליחה... זה הופך את כל האירוע לעניין פרטי של משפחה כזו או אחרת, וזה לא!

אין ספק שלמשפחה יש כאב פרטי, שעם כל האהבה והחיבוק שניתן להם לא נוכל לרפא אותו. אבל דווקא מפאת כבודן של הנרצחות (ושל הנרצחים בפיגועים אחרים) אסור שנקטלג את האירוע הזה כאירוע פרטי. זה מוזיל את ערכם של אלה שמסרו נפשם ונהרגו על קדושת הארץ והמדינה.

כי באמת הרצח הנתעב הזה, כמו אחרים שקדמו לו וכמו כל סוג פיגוע אחר, לא כוון בכלל נגד משפחת די. זה באמת לא היה משנה למחבלים הארורים מי נמצא שם. הם לא בדקו תעודות זהות לפני שלחצו על ההדק. הם רצו לפגוע בעם ישראל ובמדינת ישראל.

לא רק הם רצו. כמוהם יש עוד המון אנשים שרוצים לפגוע בנו. חלקם עושים את זה עם נשק וחלקם באמצעות הכסף שלהם, חלקם בפעולות מדיניות וחלקם בחינוך ילדים לשנאה וטרור וחלקם סתם בהצקה ליהודים (וליהודיות!) ובהשפלתם. וזה מתחיל מההנהגה ה"רוחנית" והפוליטית (ואין שום הבדל בין פלג כזה או אחר) ומגיע עד אחרון הילדים בבית הספר.

יש פה אומה שחרטה על דגלה להילחם בנו עד חורמה, קרי: עד השמדת מדינת ישראל, ואנו עוצמים עיניים ומתנהגים כלפיהם כפושעים פליליים ועושים טיפולים כירורגיים תוך כדי סיכון חיילינו, הייתי אומר כמעט לשווא.

באמת שכל הכבוד לצה"ל וכל כוחות הביטחון על המקצועיות והנחישות ובעיקר על מסירות הנפש כשהם יוצאים למבצעים האלה, וברוך ה' שמדביר שונאינו תחתיהם, אבל לא זה מה שישנה את המאזן נגדנו, כי יש פה אומה שפועלת בכל המערכות. במקום אותם שלושה שהתאדו יכולים לקום מחר שלושים או שלש מאות ("להישמדם עדי עד").

המעגל לא נסגר כי הוא לא יכול להיסגר, כי אנחנו פה ולא נזוז מפה.

אנו זוכרים את התקופה הקשה שלצערנו מחבלים היו חודרים ליישובים ומבצעים מסעי רצח (משפחת גביש ובתוכם אברהם חברי לכיתה, משפחת פוגל, משפחת שורק ולצערנו הרשימה עוד ארוכה. הי"ד). בזמנו הכינוי הצבאי למצבים כאלה היה "מעגל פתוח", דהיינו מצב שהמחבל מסתובב בזירה וטרם נלכד. עלינו להבין שאנו באירוע מתמשך של מעגל פתוח. זה בכלל לא משנה מי האדם (או הפרא-אדם) שכרגע עושה את המעשה הספציפי. הרצון לחבל ולרצוח ולערער על ריבונותנו בארצנו תוסס ומפעפע וממשיך לאיים, כי יש פה אומה שנלחמת באומה.

איך מטפלים בזה? לא בכירורגיה אלא בפעולות קולקטיביות. כן כן. אסור לחשוש מלהגיד את זה. במלחמה בין אומות לא מסתכלים מיהו החייל הפרטי שלחץ על ההדק, זה לא הנושא. כשגולני כבשו את תל-פאחר במלחמת ששת הימים הם לא העסיקו את עצמם בשאלה מי החייל הסורי שפגע במג"ד שלנו מוסא קליין הי"ד. זה לא מעניין. מה שמעניין הוא שהתל, היעד הלאומי, ייכבש. בפעולות התגמול של שנות ה-50 וה-60 לא חיפשו דווקא את הרוצחים, פעלו נגד הלאום שממנו הם באו.

הדבר הכי אבסורדי בעניין הזה הוא שבסרט הזה כבר היינו. מה זה היינו? אנחנו כתבנו את התסריט. לפני 75 שנה גירשנו מפה את האימפריה הבריטית בדיוק על ידי פעולות כאלה (בלי להשוות בכלל כמובן. שם פעלו המחתרות בהגדרה רק נגד מטרות צבאיות ולא רצחו כך סתם. לא שזה מצדיק פגיעה בחיילי צה"ל ח"ו), מתוך הבנה שהאגרוף הלוחמני הוא שליחו של העם כולו.

אנחנו מכירים את המנגנון ויודעים איך הוא עובד, אבל יש בנו חולשה מוסרית כי מישהו פעם קרא לנו יודונאצים, כי מישהו אולי ידביק עלינו תווית של 'לא מוסריים', אז אנחנו צריכים להיות יפים ולהתנהג בעדינות.

הגיע הזמן להתעורר. אנחנו לא בריטים שיכולים לקפל את הדגל ולחזור הביתה. הבית שלנו הוא כאן ועליו אנו נקראים להיאבק ולהגן. המעגל הפתוח אכן יכול להיסגר. הוא לא ייסגר בחיסול מחבל זה או אחר, הוא ייסגר בפעולה של אומה שמשדרת עוצמה, שלא נותנת שום מקום למחשבה שניתן לפגוע בה.

אני לא המומחה לקבוע באיזו דרך צריך לנקוט: מצור, ניתוק מים או חשמל או להוציא את כל תושבי הכפר הסמוך למקום הפיגוע לכביש הראשי שיחזיקו דגלי ישראל. הראש היהודי הוא מאד יצירתי אבל קודם כל הוא צריך להיות ראש יהודי, עם מוסר יהודי אמיתי שמאמין בצדקת דרכו.

כל עוד יש אדם שמתהלך על פני הגלובוס עם מחשבה שאולי יצליח להעיף את היהודים מארץ ישראל או להשמיד את מדינת ישראל הרי שדמן של הנרצחות (ושל הנרצחים) ממשיך לתסוס, והוא זועק אלינו מן האדמה וקורא לנו לנקום אותו בשליחותו של הקב"ה ע"י הארת העולם בהבנה שגור אריה יהודה שב לנחלתו לנצח נצחים.

ה' (על ידי מעשינו) ינקום דמן. אמן.