התחלה// נולד בפראג בירת צ'כוסלובקיה תחת המשטר הקומוניסטי כבן יחיד למשפחה יהודית חילונית. כשהיה בן עשר ברח עם משפחתו לגרמניה המערבית, שם חי עד שנות העשרים המאוחרות שלו.
אבא// לדיסלאוס (אליעזר) ז"ל, רופא במקצועו ובנשמתו. עבד כרופא עד גיל 80. "בצעירותו היה קומוניסט, מה שגרם לו ולאמי להישאר בצ'כוסלובקיה. כשהבינו מה באמת קורה במשטר קומוניסטי כבר היה מאוחר מדי - היינו לכודים מאחורי מסך הברזל עד שהתאפשר לנו לצאת. למדתי מאבא שלי הרבה - דבקות במטרה, שיקול דעת, ובעיקר עצמאות מחשבתית".
אמא// יהודית ז"ל, צלמת במקצועה. "אישה חמה, חכמה ואידיאליסטית. גם היא רצתה לבנות עולם הומניסטי־אוניברסלי חדש אחרי השואה. בעלת יושרה גדולה ולב ענקי. למרות המשקעים שסחבה עימה מהשואה היא הטמיעה בי מבט אופטימי על העולם".
נטע זר// "היינו זרים בצ'כוסלובקיה. הוריי לא היו צ'כים, גם אני לא. אחרי שברחנו משם, גם בגרמניה המערבית לא היה תענוג גדול. גרמנים בטח שלא היינו".
לימודים עם בני הנאצים// "בעיר שבה התגוררנו בגרמניה לא הייתה קהילה יהודית. גם בתיכון לא היה יהודי אחד לרפואה, חוץ ממני. רבים מאבות חבריי לספסל הלימודים היו בעבר הלא רחוק נאצים. גם חלק מהמורים".
הדחקה// "כל ארבעת הסבים שלי נרצחו באושוויץ. לא חוויתי גילויי אנטישמיות בגרמניה, רק שתיקה ומבוכה כשיצא לי לספר שאני יהודי. הדחקתי, בלי זה לא הייתי שורד. היו לי חברים שאהבתי, אך את גרמניה כמושג וכישות לאומית שנאתי. הגרמנים היו אז חזקים בכדורגל ושיחקו במונדיאל ובאליפות אירופה. תמיד קיוויתי שיפסידו, אך את זה לא יכולתי לספר לאף אחד מחבריי".
לימודים אקדמיים אזוטריים// לאחר שסיים את התיכון ההורים רצו שילמד משהו מועיל, רפואה למשל, כמו אביו. אבל הוא החליט למרוד וללכת ללמוד משהו שקצת יותר עניין אותו - דת השוואתית. "עם תואר בדת השוואתית אפשר לשאוף רק לדבר אחד: להיות פרופסור לדת השוואתית. אין לזה שימוש אחר. למדתי סנסקריט והינדי, גיליתי את בודהה, שאליו אפילו קצת התחברתי. באחת הפעמים שבהן ניסיתי איזו פרקטיקה מדיטטיבית, מישהו שאל אותי למה אני כל הזמן מתנדנד תוך כדי. לא ידעתי מה לענות לו. היום אני יודע: כי אני יהודי".
חוקר וחוזר// בשנת 1982 ביקר בארץ, במטרה לערוך מעין סיור דתות, בהשראת הלימודים כמובן, אך בעיקר כביטוי לצורך נפשי פנימי. "את הנצרות פגשתי במשך יומיים במנזר מרסבא שבמדבר יהודה, את האסלאם על נרגילה ברובע המוסלמי בירושלים ואת היהדות באחת הישיבות האמריקאיות לחוזרים בתשובה בעיר העתיקה". הימים הספורים בישיבה בירושלים הולידו תהליך הדרגתי אך עקבי של חזרה בתשובה.
עלייה וקוץ בה// החזרה בתשובה הובילה לעלייה ארצה. "כשעליתי, הייתי כבר בן 28. לא היה קל. עם כל הרצון הטוב, עלייה היא הגירה, עם כל הקשיים הכרוכים בכך. הייתי לבד. היו לי בארץ רק קרובים בדרגה של בני דודים שניים, שגם אותם לא הכרתי. המנטליות הישראלית הייתה זרה לי. ניסיתי להתאים את עצמי, בהצלחה חלקית בלבד. דווקא את השפה למדתי מהר. אני טוב בשפות".
מתאקלם// בשנה הראשונה לעלייתו ארצה למד במכון מאיר. בגלל שלא היה לאן להמשיך עם התואר בדת השוואתית הוא למד מחשבים במשך שנה, ולאחר מכן עבד כמתכנת מחשבים במשרד רואי חשבון בחיפה, עד שהזדמנה לו אפשרות של מלגה לדוקטורט בפילוסופיה יהודית בבר אילן. "בזמן הדוקטורט התפרנסתי גם מתרגומים לגרמנית. אחרי הדוקטורט כבר יצאתי למסלול האקדמי". מזה 30 שנה מלמד באוניברסיטאות אריאל ובר אילן, למעט הפסקה של שנה לטובת שבתון בלוס אנג'לס.
פריק של שפות// "למדתי עשר שפות ומתוכן אני דובר שוטף חמש. העניין שיש לי בשפות הוא לא שכל שפה פותחת עולם חיצוני חדש אלא להפך - כל שפה פותחת מגירה פנימית נוספת בנשמת האדם הדובר אותה ומנגישה לו פן נוסף באישיותו שלו. לאחרונה התחלתי ללמוד ערבית. אנחנו חיים בתוך ים של ערבים. אינני מבין למה ערבית אינה שפת חובה בבתי הספר".
חוצניקיות כבושה// "למרות שאת האל"ף בי"ת העברי למדתי רק בגיל 24, אני לא חושב שמישהו שומע שאני לא ישראלי. אני שומר את החוצניקיות שלי עמוק בפנים, אבל היא קיימת - אין לי חברים מהצבא, גם לא מהישיבה, ואיזה שבט אני? בצ'כיה הייתי אצל הפיונירים הצעירים, חניכי ולדימיר איליץ' לנין. גם היום, אחרי כ־35 שנה בארץ, אין לי סנטימנטים גדולים מדי לשירי ארץ ישראל, למשל".
קיצה של יהדות גרמניה// העובדה שגרמנית הפכה בנעוריו לשפת האם שלו הכתיבה לו את הכיוון המחקרי באקדמיה. לפני כחצי שנה הוציא ספר בשם 'קיצה של יהדות גרמניה בפתח', אשר מתמקד ביהדות האורתודוקסית ובמשנתו ופועלו של הרב יוסף צבי קרליבך הי"ד, רבה האחרון של המבורג שנרצח על ידי הנאצים (דודו של ר' שלמה קרליבך). "למרות שבאקדמיה כדאי לפרסם באנגלית, התעקשתי על הוצאה אקדמית בעברית. חשוב לי שהקהל בארץ יכיר את האיש וגם את המצב המורכב שאיתו נאלץ להתמודד כרב האורתודוקסי האחרון שנשאר בגרמניה. ההיכרות עם הרב יוסף קרליבך ועם אתגרי תקופתו חשובה בעיניי לא רק מבחינה היסטורית אלא מניבה גם לא מעט תובנות מועילות להיום".
פוליטיקה// התמודד בפריימריז של מפלגת הציונות הדתית והגיע למקום ה־11 עם כ־3,100 קולות. "זה לא הספיק, בוודאי שלא אחרי השריונים. בחיים לא חלמתי להיות בפוליטיקה, עד שהתחוללה כאן המהפכה הלהט"בית שנחתה עליי בצורה קשה במיוחד. התעמולה הלהט"בית בתקשורת והחינוך ללהט"ביזם שמנסים לכפות עלינו במערכת החינוך הזכירו לי את הניסיון לחינוך מחדש בקומוניזם, שעליו שמעתי מהוריי. רציתי לפעול, לעשות משהו".
חינוך מחדש// כדי להבין את התופעה הוא הלך להשתלמות ארוכה ויסודית של אנשי חינוך על תופעת הלהט"ביות אצל בני נוער. "יש לי מה לומר ומה להציע לאיזון המצב: כשם שהמיעוט הערבי זכאי לזכויות פרט, אך הוא לא זכאי לקבל במדינת הלאום היהודי זכויות לאומיות, כך גם לאנשים שמבקשים לחיות עם בן זוג מאותו מין מגיעות זכויות פרט. אולם אל להם לצפות לכך שהמדינה היהודית כולה – בפרט מערכת החינוך – תרים את דגל הלהט"ב המנוגד לערכי היסוד הבסיסיים ביותר של היהדות. זוהי תפיסתי בסוגיית הלהט"ב על רגל אחת, ועל הטיקט הזה רצתי בפריימריז".
בפעולה// מתוך ההצצה לעולם הפוליטי שאליו התוודע במסגרת ההשתתפות בפריימריז, התחיל לפעול גם בתחומים אחרים, לאחרונה גם בנוגע לרפורמה המשפטית. "כיום עיקר פעילותי היא פובליציסטית. לפעמים אני עוזר בארגון של פעילות, מה שאני יכול ומספיק. האם אנסה עוד פעם את מזלי בפוליטיקה? לא בטוח". בנוסף לכך הוא חבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני.
החצי השני// איילת, מפמ"ר תנ"ך בחמ"ד וכן מרצה בכירה לתנ"ך באוניברסיטת בר אילן, שם נפגשו השניים לראשונה. "הייתי עולה חדש חוזר בתשובה והיא הייתה בת למשפחה חרדית, בעלת חשיבה עצמאית שהובילה אותה לציונות הדתית. הפערים בינינו – בהרגלי החיים, בידע ובמנטליות – התגמדו לנוכח ההתאמה הנפשית, מה שנקרא שידוך מן השמיים. לא אגזים אם אומר שלעסוק בדברי תורה הוא אחד החוטים המקשרים בינינו".
הנחת// שישה ילדים. ראובן (31), שירה (30), יהודית (28), אלעד (25), אריאל (23) ונריה (19).
אם זה לא היה המסלול// "אולי באמת רפואה, כרצון הוריי".
במגרש הביתי
בוקר טוב// סדר היום מתחיל בתפילת שחרית ואחריה תרגילי התעמלות. מים מינרליים עם חצי לימון סחוט כתשלום מס יומי לבריאות הגוף. לאחר מכן משהו לבריאות הנפש: פרק בתנ"ך. "כרגע אני באמצע דברי הימים ב', אוטוטו סיום. המשך היום מתחלק בין עיסוקיי האקדמיים - מחקר והוראה – ובין פעילות ציבורית, על פי רוב מול המקלדת. אני מסיים את היום בדף היומי".
פלייליסט// "לא השתחררתי וגם לא התאמצתי להשתחרר מהעבר המוזיקלי שעליו גדלתי. דייר סטרייטס, פליטווד מק המאוחרים, קרידנס קלירווטר רבייבל ועוד היד נטויה. רובם היום אי שם על הרצף הגריאטרי. עם זאת, פה ושם התחברתי גם למוזיקה ישראלית מודרנית, בפרט לקלאסיקה של הניינטיז, פוליקר, ריטה וכדומה. גם שיריו של שולי רנד מדברים אליי מאוד".
השבת שלי// "בעדיפות עם ילדים ונכדים או חברים, וכן אורחים שאין להם משפחה כאן, כמו שאני התארחתי לפני שהתחתנתי. בשולחן השבת אני מעדיף דברי תורה פתוחים, כלומר לא מוסר השכל ארוז וסופי אלא הזמנה לחשיבה משותפת של כל המסובים סביב נושאים בפרשה המעוררים דיון".
דמות מופת// הרב אליקים לבנון, רב השומרון. "השילוב בין תלמיד חכם ובין האנושיות הפשוטה שלו הרשים אותי מאוד. הכרתי אותו כאשר בני הצעיר, נריה, התחיל ללמוד בישיבה באלון מורה".
מפחיד אותי// "המצב הנוכחי במדינה".
משאלה// "נחת מהילדים, ובתור פריק של שפות שאצליח לדבר ערבית שוטפת. ברמה הלאומית שמדינת ישראל תשגשג ותעלה על פסים יהודיים יותר".
כשאהיה גדול// "אמשיך עם מה שאני עושה, בפורמט כזה או אחר, בפרט בזירה הציבורית שממשיכה לעניין ולהעסיק אותי".
לתגובות: yosefpr@gmail.com
***