דווקא בזמנים מורכבים אלו התפרסם כי משרד האוצר החל לדון בקיצוץ בקצבאות סיעוד, וכן בהפחתת זכויות סיעודיות המוקנות למי שזקוק לסיוע יום-יומי. המהלך הדרמטי ביותר במסגרת השינויים המתוכננים (שהם חלק מחוק ההסדרים) אמור לבטל את הזכאות לטיפול סיעודי לישראלים הנמצאים בשתי דרגות הסיעוד הנמוכות ביותר. חקיקה שכזו, אם תאושר, תהווה פגיעה אנושה ביכולתם של אנשים סיעודיים להתנהל באופן שוטף.
מהלכים דוגמת זה מציפים מחדש את הסוגיה הרגישה של ההכרה בזכאות של אדם כסיעודי, והקביעה של כמה ומה מגיע לו לפי דרגת מוגבלותו. מה אמורים לעשות אלו שזקוקים לעזרה, אך אינם מוגבלים לחלוטין? איך הם אמורים לוודא שלא ייפלו בין הכיסאות?
הקריטריונים של ביטוח לאומי בקביעת דרגת נכות הם, כמו כל חוק ותקנה, מאוד 'מרובעים', בעוד שיכולתו של אדם סיעודי להתנהל ביום-יום היא דבר שבמקרים לא מעטים קשה למסגר ב'משבצת' כלשהי, וזה למעשה שורש הבעיה. ישנם אנשים סיעודיים המסוגלים ללכת בכוחות עצמם, אבל מתעייפים מהר, וזקוקים לעין משגיחה או מדי פעם ליד שאותה יוכלו להחזיק.
ישנם אנשים סיעודיים שיכולים להכין לעצמם אוכל, אבל מתקשים בהבאת מצרכים הביתה, או שהם יכולים לעמוד ליד הכיריים, אבל מתקשים לעשות זאת לאורך זמן. אלו קשיים שעלולים לחמוק בקלות בין הפרצות בחוק, וגם מעיניי נציגי הביטוח הלאומי. למרבה המזל, ישנם פתרונות גם לבעיה זו.
טרום סיעוד
כאשר נכותו של אדם היא, לא עלינו, ברמה קשה וגלויה לעין, ביטוח לאומי אינו נוטה להתמהמה במתן זכויות סיעודיות ופחות 'בודק בציציות' של מבקש הגמלה. לכן, לרוב לא עובר זמן רב מרגע בקשת הגמלה ועד קבלתה - בין אם מדובר בגמלה כספית או בטיפול סיעודי - או גם וגם. עם זאת, כשמצבו של המבקש גמלת סיעוד נמצא בתחום האפור, לכאורה, הליך אישור (או דחיית) הבקשה צפוי להיארך זמן מה. למרבה המזל, ישנו פתרון זמני לאותם אנשים.
שירותי 'טרום סיעוד' מוענקים ע"י חברות סיעוד פרטיות למבקשי גמלה, שהמקרה שלהם נמצא עדיין בבדיקה בביטוח לאומי, והם זקוקים לעזרה שוטפת בטווח זמן מיידי. השירות, הכולל 6 שעות סיוע שבועיות לכל היותר, ניתן בחינם למשך חודש ימים, או עד שייקבע ע"י הביטוח הלאומי למה זכאי מבקש הגמלה (המוקדם מביניהם). ניתן לקבל את פרטי החברות המציעות שירותים מסוג זה בקופות החולים, במחלקת הסיעוד בביטוח לאומי , במחלקה לשירותים חברתיים, וכן בבתי החולים.
מקסימום זכויות סיעודיות במינימום פולשנות
ההחלטה בדבר זכאות של אדם לגמלת סיעוד נקבעת על סמך בחינת רמת אי-העצמאות שלו בנוגע לפעולות חיוניות יום-יומיות, כגון היכולת לנוע עצמאית, להתלבש, להתרחץ, לאכול ולטפל בהפרשות. בנוסף, נבחנת יכולתו של המבקש להבין את המתרחש סביבו, להתמצא בזמן ובמרחב, וכו'. בחינת רמת התלות של המבקש יכולה להתבצע במספר דרכים. הנפוצים ביניהן: דיווחים רפואיים של רופא המשפחה או רופא גריאטר (אם המבקש הוא בן 90 או יותר), שיחת טלפון עם המבקש או איש הקשר שלו, וביקור בית הכולל בדיקת תפקוד.
ביקור הבית הינו אמצעי שנוי במחלוקת. ביטוח לאומי מצידו לא שש להשתמש בו, מפני שבדיקה כזו מצריכה שליחת נציג לביתו של המבקש והעמדתו במצב לא נעים של 'אי אמון', משל הוא חשוד בהתחזות. מבקשי גמלת הסיעוד ומשפחותיהם, מצידם, נוטים לראות את בדיקת התפקוד כפולשנית יתר על המידה. בנוסף, הבדיקה עלולה שלא לייצג נאמנה את מידת הזדקקותו של המבקש לסיוע סיעודי - ובביטוח הלאומי מודעים לכך.
האמצעי הטוב ביותר להימנע מביקור הוא לשתף פעולה עם ביטוח לאומי ולתת לנציגיו כמה שיותר מידע. איסוף חוות דעת מפורטות של רופאים היא דרך טובה להתחיל - במיוחד זו של רופא המשפחה, אבל לא רק. כדאי לאסוף חוות דעת מכל הרופאים שמכירים את המקרה של האדם המבקש, ולהעבירן לביטוח לאומי.
בנוסף, רצוי להיות כמה שיותר מפורטים כאשר משוחחים עם נציגי הביטוח הלאומי בטלפון: להסביר את המצב המדויק ולפרט מתי זקוק המבקש לעזרה (ובאיזו תדירות). חשוב לזכור כי נציגי המוסד יוצאים מנקודת הנחה שיש אנשים שמפריזים בתיאור מצבם הרפואי, כדי לקבל יותר ממה שהם זכאים לו. לכן, חשוב מאוד להיות כנים בעת הדיווח, ולא 'לנפח' את המקרה. התנהלות שקופה ומסירת מידע רב ומפורט מגבירים מאוד את הסיכוי לכך שבביטוח הלאומי יוותרו על ביקור הבית, ויתנו למבקש זכויות סיעודיות מבלי להצטרך להגיע אליו הביתה.
שיתוף פעולה כדרך המלך
כשבן משפחה הופך להיות סיעודי, זהו מצב לא קל עבור הסובבים אותו. הם נדרשים להיות לצידו יותר ולהקריב יותר מעצמם למענו. הבירוקרטיה הופכת את הכל ליותר קשה. תהליך קבלת זכויות סיעודיות הוא קשה ומפרך, וכולל בתוכו לא מעט המתנה, טפסים, בירורים ומה לא.
כשמצבו של מבקש גמלת סיעוד אינו חד משמעי בעיניהם של נציגי ביטוח לאומי, הכל נהיה מורכב יותר. ואולם, באמצעות שקיפות ופתיחות ניתן להפוך את ההליך לפשוט יותר, להימנע מאי-נעימויות ובעיקר להבטיח מיצוי מירבי של זכויות, שעשויות להקל משמעותית הן על האדם הסיעודי וכן על משפחתו וסביבתו.