שלום תם.
צפיתי בתכנית שלך "נפיץ" על הדרת נשים. הייתה תכנית עשירה, מעניינת ובהחלט נתת שם ביטוי למגוון דעות בחברה הישראלית, אתגרת את המרואיינים וכבר קיבלתי את הרושם שאולי בכ"ז יש סיכוי לטלוויזיה אובייקטיבית במדינה שלנו.
ואז הגיע סיכום התכנית בו הופתעתי מאוד ואף התאכזבתי מהמסקנה המעוותת אליה הגעת.
"אי אפשר לדעת מה נשים חרדיות רוצות כי הן לא מיוצגות בכנסת", טענת. ואני שואלת, מי הם המצביעים של המפלגות החרדיות? מאין לך כמה גברים וכמה נשים מהציבור החרדי ואף המסורתי מצביעים למפלגות האלו? האם כל אותן נשים שמצביעות למפלגות האלו לא מביעות את רצונן שגברים ייצגו אותן בכנסת? (גם אם זה נשמע לך הזוי בעולם התרבותי בו אתה חי) ותמיהה נוספת, האם ייצוג בכנסת היא הדרך היחידה לדעת מה רצונן של הנשים החרדיות? דוגמא ממש מהימים האחרונים מוכיחה שהנשים החרדיות הן בעלות דעה עצמאית וגם מביעות אותה. את המחאה נגד מאפיית אנג'ל שמתרחשת בימים אלו מובילה הפעילה החברתית החרדית עדי רפאלוביץ. אף גבר לא ביקש ממנה לעשות זאת, היא פשוט מאמינה בזה.
אני מאמינה שעם קצת רצון טוב ואמיתי אפשר לברר בדרכים יצירתיות נוספות מה הרצון של הנשים החרדיות אבל זה כנראה לא הרצון שמניע את המדברים בשמן.
בנוסף, שדיבור בשם הנשים החרדיות במסגרת תכנית שרובן כנראה לא מודעות לקיומה, זה ניצול ציני ודאגה "כביכול" בלי שניתנת להן ההזדמנות למחות על כך. רובן כנראה לא מודעות לתכנית הזו כי הן צורכות תרבות שונה, ולא כי הן מדוכאות. אבל כמה קל להניח הנחות יסוד על קבוצה כשלא צריך להתעמת עם מושאות ה"דאגה".
טענת גם ש"הגברים החרדים לא מאפשרים לנשים להתמודד בכנסת" ואני שואלת ומה עם הרבניות שלהן? ומה עם שיקול הדעת שלהן להקשיב לרבנים? גם בבחירת הרב שעל פיו הולכים, אנשים ונשים מפעילים שיקול דעת, וגם הבחירה להקשיב לרב היא בחירה. בכלל, למה הן לא מקימות מפלגה לעצמן? אולי כי אין לזה ביקוש בקרב הנשים החרדיות? אולי הן מרוצות מהמצב הקיים? אולי זה חלק מהאמונה שלהן?
הנחת היסוד שלך היא שהגברים החרדים שולטים בנשותיהם, אבל אנחנו חיים בישראל 2023 וכבר באירופה של 1918 נשים חרדיות הוכיחו שהן מסוגלות לעשות שינוי כשהן מעוניינות בכך, עיין ערך שרה שנירר.
כנראה השינוי שיעשו נשים חרדיות לא יהיה השינוי שהחילונית הממוצעת הייתה רוצה שהן יעשו, ואין שום סיבה שהן יעשו שינוי כזה. יש להן עולם ערכים שונה, והוא לגיטימי לא פחות, גם אם לתפיסתן ככלל מתאים יותר שגברים ייצגו אותן בזירה הציבורית.
לידיעתך, הגברים האלה חוזרים כל יום הביתה לאישה שיש לה דעה, ולמרבה הפליאה גם מתייעצים איתה. הנשים האלה מחנכות את בנותיהן לערכים שונים משלך מבחירה, ואם הן היו מרגישות מדוכאות ולא היו מאמינות באורח החיים הזה, כנראה זה לא היה מחזיק מעמד לאורך זמן.
אבל המשפט שאולי הכי הרגיז אותי היה המשפט הבא, "כל עוד זה המצב אין לנו ברירה אלא להניח הנחות מתנשאות שיוצאות מנקודת הנחה שמה שנשים חרדיות רוצות זה מה שנשים חילוניות רוצות".
באמת? ואולי מה שנשים חרדיות רוצות הוא מה שנשים דתיות רוצות? ואולי הרצון שלהן דומה לרצון הגברים החרדים? ואולי ואולי?
סיימת בטענה שכדי להגיע להבנות "כולנו צריכים לבוא לשולחן - גם נשים חרדיות, בלי הפרדה" ואני אומרת לך, מהיכרות אישית, שהן יבואו בשמחה - בתנאים שבהם הן ירגישו בנח, בשיח עם נשים בלבד מכל המגזרים. אבל האם אתה באמת מעוניין לשמוע את קולן בתנאים שלהן?
כי להניח הנחות בשמן זה פשוט סוג אחר של דיכוי.