1
נפתח בברכות לראש הממשלה, לשר הביטחון, לרמטכ"ל, לכוחות צה"ל, לגורמי המודיעין וליתר כוחות הביטחון על המחיר הכואב שהצליחו לגבות מארגון המחבלים 'הג'יהאד האסלאמי' בעזה, בתגובה למתקפת הרקטות הנפשעת שלו נגד אזרחי ישראל לפני שבוע. ממשלת ישראל לא מיהרה להגיב והמתינה לשעת הכושר כדי לפגוע באיבחה אחת בשלושה מראשי הנחש של ארגון הטרור האסלאמי הרצחני. סיכול ממוקד של ראשי ארגוני הטרור הוא אחד הכלים היותר חזקים ומרתיעים, שגם מביא לידי ביטוי שילוב של יכולות מודיעיניות גבוהות עם יכולת תקיפה אווירית כירורגית ומדויקת.
הסיכול הממוקד הוא גם צודק וגם חכם. הוא צודק, כי הרוצחים הסדרתיים האלה הם בני מוות, ומכיוון שבמשפטי מדינת ישראל אין דרך מעשית לגזור עליהם עונש מוות, החיסול המבצעי הוא הדרך היעילה לעשות בהם דין צדק. אל מול האופציה של לכידת רוצחן של טלי חטואל ההרה וארבע בנותיה והעמדתו לדין - תרחיש שבמקרה הטוב היה מסתיים במאסר עד סוף חייו בתנאי קייטנה, החיסול של הרוצח המתועב באבחת מתקפה אווירית מותיר תחושה הרבה יותר חזקה של עשיית צדק. והחיסול הוא גם חכם, כי הרתעה היא הדרך היעילה ביותר לסכל טרור, ולפחות לגבי חלק מבכירי הטרור - איום מוחשי במוות הוא גורם מרתיע. וגם כאשר מדובר במי ששואף להיות שאהיד ולא חושש למות, עצם חיסולו הוא פגיעה ביוקרה של הארגון ובמורל של אנשיו, והצורך להכשיר ולשלב במערכת מפקד אחר במקומו דורש התארגנות ופוגע בפס הייצור של פיגועי הטרור.
2
יש מי שמנסים לערער מוסרית על השימוש בסיכול הממוקד בגלל הפגיעה האגבית שנגרמת למקורבים ובני משפחה מסביבתו הקרובה של בן הבליעל המחוסל. על כך יש להשיב בפתגם הידוע "אוי לרשע ואוי לשכנו". בניגוד לאויבינו, שמכוונים ביודעין את נשקם ואת הרקטות שלהם אל עבר אוכלוסייה אזרחית שאינה מעורבת בלחימה, לישראל ולצה"ל אין שום כוונה או רצון לפגוע בחפים מפשע ככל שהם אכן כאלה. אבל השהות בקרבתם של אזרחים ובני משפחה שאינם מעורבים לא יכולה לשמש כשכפ"ץ מוסרי לרוצחים שיחייב את ישראל להימנע מריצוץ ראש הנחש, או לסכן את חיי חייליה בכניסה קרקעית כדי לחסל רק את המבוקש ללא פגיעה בסביבתו. הימנעות מחיסול מחבלים מתוך שיקול מוסרי שכזה תגרום לפגיעה בחייהם של חפים מפשע רבים בצד שלנו שייפגעו על ידי אותם מחבלים. על בני משפחתם לדעת שאם חפצי חיים הם, עליהם להתרחק מסביבתו של הרוצח או לגרום לו לחדול ממעשיו. בכל מקרה, האחריות לכל פגיעה בהם מוטלת עליו ולא עלינו. דמם בראשו.
3
חשוב להזכיר כאן את שלושת הכשלים האסטרטגיים הגדולים של ממשלות ישראל, שהובילו אותנו למצב בו ארגון מחבלים לא גדול במיוחד מסוגל לטווח ברקטות את רוב שטח ישראל ולהכניס לממ"דים גם את תושבי שדרות ואשקלון וגם את תושבי תל אביב.
הכשל הראשון הם הסכמי אוסלו הארורים שחתמה ממשלת רבין ופרס עם רוצח ההמונים יאסר ערפאת. בחסות האוטונומיה הפלשתינית שהוקמה בחבל עזה ובשטחים נרחבים ביהודה ושומרון קמה חממה לגיוס, אימון וחימוש טרוריסטים בהיקף נרחב וקטלני עשרות מונים מזה שמולו נאלצנו להתמודד באינתיפאדה הראשונה, שהסכמי אוסלו היו אמורים להיות הפתרון לה. רבין ופרס כרתו הסכמי שלום עם ארגון טרור, הבטיחו עתיד ורוד לאזרחי ישראל והביעו זלזול עמוק בכל מי שהעז להתריע כי כתוצאה מהסכמי אוסלו יומטרו פצצות ורקטות על יישובי הדרום. "סיפורי הבלהות של הליכוד מוכרים" נחפז רבין לחגוג את נצחונו שנה לאחר שהעניק לערפאת את מפתחות הזהב של עזה, "הרי הבטיחו לנו גם קטיושות מעזה. כבר שנה רצועת עזה נתונה למרות הרשות הפלשתינית, לא הייתה אף קטיושה ולא תהיה קטיושה". אכן, הימין טעה כשדיבר על קטיושות במקום על רקטות ארוכות טווח, על אשקלון ולא על תל אביב.
הכשל השני שייך לממשלת אריאל שרון בקדנציה הראשונה שלו ולראשי צה"ל באותם ימים, שהסתפקו בהצלחת מבצע 'חומת מגן' בערי יהודה ושומרון ולא העתיקו אותה גם לעזה. מובילי מערכת הביטחון נרתעו מלפעול בעזה, בחאן יונס וברפיח באותה דרך שבה פעלו בחברון, ברמאללה, בשכם ובג'נין. צה"ל ויתר על פירוק תשתיות הטרור ועל ביסוס יכולותיו המבצעיות והמודיעיניות בערי הפלשתינים בחבל עזה. בכך אפשרה ישראל לארגוני הטרור בכלל ולחמאס בעיקר להמשיך לפתח את תשתית הטרור שלו, לשפר את יכולותיו, להתיש את צה"ל ולהקיז את דמם של חיילים ואזרחים. הכשל השלישי והחמור מכולם הוא חטא הגירוש וההתנתקות מעזה שביצעה ממשלת שרון השנייה. תחת לחץ הטרור העזתי, בשילוב אינטרסים אישיים, קיבל שרון את ההחלטה האסטרטגית הכושלת, המושחתת והאכזרית לסגת חד־צדדית מחבל עזה כולו, תוך עקירת כל היישובים וגירוש אחרון היהודים מיישובי גוש קטיף - להם נשבע אמונים במערכת הבחירות. לחבריו למפלגה, לאזרחי ישראל וגם לשופטי בג"ץ הבטיחו שרון ושותפיו לפשע שנסיגה חד־צדדית עד למטר האחרון, אל מאחורי גדרות שיוקמו על גבול בינלאומי מוכר, תביא לסיומו את כאב הראש הביטחוני של עזה. ובתרחיש הגרוע, אם חלילה יעזו העזתים להמשיך להציק לנו גם לאחר הנסיגה, ישראל תיהנה מחופש פעולה ביטחוני בתמיכה בינלאומית. בעלי עיניים פקוחות ראו את השקר בזמן אמת. בפרספקטיבה היסטורית אפשר היה להתפקע מצחוק על איוולתם אלמלא שילמנו כולנו את מחירה.
4
אלמלא הסכמי אוסלו ועקירת יישובי גוש קטיף, ואילו העזה ישראל לחדור אל תוככי עזה, חאן יונס ורפיח כמו שידעה לכבוש את שכם, רמאללה וג'נין, לארגון הטרור החמאסי לא הייתה יכולת רקטית כמו שלמחבלי יו"ש אין יכולת כזאת. למושג "יישובי עוטף עזה" לא הייתה משמעות ביטחונית, והחיים בהם היו שלווים לא פחות מבכפר סבא ורעננה, שאיש לא מכנה אותן "עוטף קלקיליה וטול כרם". הכיסוי המודיעיני של עזה ובנותיה היה יעיל באופן שלא היה מאפשר את חטיפתו והחזקתו של גלעד שליט בשבי במשך חמש שנים מבלי שגופי המודיעין הישראלי יצליחו לאתרו. לא במקרה בשטחי יהודה ושומרון, בהם פרוסים כוחות צה"ל והתיישבות ישראלית נרחבת, חטיפה כזו של ישראלים אינה אפשרית, וכל מחבל רוצח יודע כמעט במאה אחוז שבמוקדם או במאוחר ישראל תשים את ידה עליו. לא מיותר להזכיר שגם בימים אלו ממש ממשיך חמאס להחזיק בשני ישראלים חטופים ובשני חללי צה"ל הדר גולדין ואורון שאול שטרם הובאו לקבר ישראל, וידינו קצרה מלאתר ולחלץ אותם.
מלבד ראשי הממשלות הכושלים שהבטיחו שלום לאזרחי ישראל והביאו טרור, אחראים למציאות הקשה הזאת גם שופטי בג"ץ, מאהרון ברק ועד אסתר חיות, שאטמו את ליבם לעתירת תושבי גוש קטיף וסירבו להגן על זכויות האדם הבסיסיות שלהם. שותפים לאחריות ולאשמה גם עשרות רבות של קצינים במילואים, בכירי צה"ל בדימוס, שנאמנות מחנאית שלובה בהשקפה שמאלנית העבירה אותם על דעתם וגרמה להם לרתום את יוקרתם המקצועית ואת הוקרת הציבור לתרומתם הצבאית כדי לתמוך ציבורית במהלכים כושלים ומסוכנים אלו.
5
פתרון אסטרטגי לבעיה הביטחונית של עזה לא יימצא ככל הנראה ללא כניסה קרקעית והשתלטות מחדש לפחות על רוב שטחי הרצועה, מיגור של תשתיות הטרור ופריסה ביטחונית וצבאית קבועה בשטח, בדומה לזו שקיימת ביהודה ושומרון. כל עוד לא נאזור אומץ לעשות זאת, גם אם הסבב הנוכחי אכן יסתיים כפי שמסתמן בעת כתיבת טור זה, אפשר להתחיל לספור את הימים לקראת הסבב הבא, שללא ספק בוא יבוא.
לתגובות: [email protected]
***