אבינועם הרש
אבינועם הרשעצמי

אחד מהדברים שהבטחתי לעצמי כשהייתי רווק זה שכשאני אתחתן אני בחיים לא אתנהג כמו אותם חברים נשואים שלי שמהרגע שהם התחתנו, לא היה לך עם מי לדבר.

כשגרתי בנחלאות היה לי חבר אחד שהיינו מדברים עד לשעות הקטנות של הלילה אחרי כל דייט, ובסוף כל קשר היינו מנתחים את המהלכים ומקפידים לרדת אחד על השני כדי לסובב את הסכין. אין כמו הומור עצמי לשיכוך כאבים.

אלא שבוקר אחד חבר שלי הזה הודיע לי בטון חגיגי ומתנצל שהוא עומד להתארס, ואני חיבקתי אותו והרגשתי כמו מי שמרגיש מתי שחבר שלו הלך לדרך בכיוון אחד.

הוא הבטיח שנמשיך לדבר ולהיפגש אבל אני הייתי בטוח שהוא יכול לדבר עד מחר ותכל'ס, מהרגע שהוא יתחתן אין סיכוי שנמשיך להיות חברים כמו שהיינו וגם לא בערך או כמעט.

הסתיים לו עידן.

ובכל זאת הוא היה חסר לי ואני התקשרתי אחרי חודשיים שלא ראיתי אותו... חודשיים! והוא ענה לי לטלפון ומאוד שמח לדבר איתי אבל היה קצר בזמן כי בדיוק הוא היה באמצע משהו ואני כבר ידעתי שהם תמיד באמצע משהו ואז הוא התנצל והבטיח שהוא יחזור אליי אוטוטו ואני אמרתי לו בטח וברור ואין בעיה ואחרי שעה הבנתי שהוא כנראה כבר לא יחזור אליי ואני עדיין מחכה לשיחה שלו...

אז כמו שאמרתי הבטחתי לעצמי שאני לא הולך להיות ככה וברור לי שאני אהיה זמין לכל חבר רווק שלי והתחתנתי ופתאום הבנתי באיזה עוצמות של לחצים ועומס אתה נמצא כבן אדם נשוי ודברים שרואים מכאן לא רואים משם, והנה אני מוצא את עצמי מסנן שיחות לחברים רווקים, מבטיח לחזור ובסוף שוכח עד שפעם אחת כתב לי עם סמיילי עצוב חבר שלי: "השתנת...מאז שהתחתנת אי אפשר להכיר אותך".

והבנתי שנהפכתי בדיוק לחברים הנשואים האלו שאמרתי והבטחתי לעצמי שאני לא אהיה כמוהם.

אחר כך הבנתי שלא רק שאני לא מחזיר שיחות, אלא אני גם לא מספיק משתדל להכיר לחברים שלי בחורות פוטנציאליות ובעצם אני די מרוכז בעצמי.

ההבנה הזו בעיקר תפסה אותי כאשר מורה בבית הספר שאני מלמד התחילה לצאת עם חבר שלי שנגנב מהעובדה שאני והמורה הזו עובדים ביחד כבר כמה שנים, ואיך זה שלא חשבתי להציע לו אותה ועד כמה אטום ועסוק בעצמי אני מסוגל להיות?

ואז חבר שלי ואני נפגשנו במקרה בתור לבנק והוא אמר לי משפט שלא מפסיק ללוות אותי:

"תקשיב, אני לא צריך ממך כלום: לא שתכיר לי מישהי ולא שתנסה לשדך אותי עם בת דודה שלך. כל מה שאני צריך ממך זה עשר דקות שתקשיב לי אחרי הדייט ותעזור לי לשחרר כבר. שתשמיע לי את דעתך כמו שהיינו עושים פעם, לפני שהתחתנת. זה הכול. נראה לי שתוכל ככה, פעם בשבוע לייעץ לי עשר דקות כמו שהיית עושה לי כשהיינו רווקים?".

הסתכלתי עליו וראיתי את הכאב שלו. את התסכול. חשבתי: באמת אין לי עשר דקות בשבילו? זה חבר שהיה בשבילי כל כך הרבה פעמים ברווקות, מה נהיה איתי? עד לאיזה רמות של סוציומטיזם הגעתי? באמת אין לי בשבילו עשר דקות? אני עד כדי כך כפוי טובה שלא מגיע לו שאעשה מאמץ בשביל להקדיש לו את הזמן הזה?

אז החלטתי להתקשר אליו ובסוף דיברנו שעה במקום עשר דקות והכי אירוני? כשהוא זה שפתר לי על הדרך כמה וכמה קונפליקטים שלא האמנתי שהוא יוכל לפתור לי רק כי הוא רווק.

ובכן, מה אתם יודעים? מסתבר שיש כל כך הרבה דברים שרווקים יכולים לפתור ולעזור ולהבהיר לנשואים שזה לא יאומן.

כן, גם לכאלו שבטוחים שמהרגע שהם התחתנו הם יכולים לשים את כל העולם על ממתינה. לכו תדעו, בסוף עוד תגלו שיש כל כך הרבה דברים שלא ידעתם, גם אחרי שהייתם מתחת לחופה.

להצטרפות לפרויקט 252 לחצו כאן