נתניהו לא אוהב את בן גביר. הוא לא היה מכניס אותו לממשלתו וממנה אותו לתפקד השר לביטחון לאומי אם הדבר היה תלוי בו, והיה מעדיף בהרבה מפלגה אחרת מהאופוזיציה. אבל גם הוא יודע את האמת - בלי בן גביר אין לו ביד ממשלה.
הוא יודע, וגם בן גביר יודע את זה. בתקשורת הוצג יו"ר עוצמה יהודית כמי שהושפל השבוע. עלה על עץ גבוה לפני שבוע, רק כדי לצנוח ממנו כמה ימים מאוחר יותר. בסביבת נתניהו לא הסתפקו במה שעשו לשר הסורר בתקשורת, והוסיפו את הקיסם שלהם למדורת ההשפלה שאליה נקלע. תדרכו שבצלאל סמוטריץ' היה שותף סוד, שאריה דרעי לא הגיע לקבינט כי חשש מההדלפות של בן גביר, וכמובן שוב התמונה מהדיון הסגור ששחררו לתקשורת היתה נטולת בן גביר כמעשה שכבר הפך לנוהל.
השר לביטחון לאומי יודע שבשטף התדרוכים והמתקפות נגדו יתקשה להציג את החיסולים השבוע ברצועת עזה כהישג שלו, אבל הוא בהחלט מאמין שהיה לו חלק בזה, גם אם לא החלק העיקרי. לכן השבוע שתק ורק הוציא הודעה בטוויטר המשבחת את הפעולה ונותר במחתרת.
אחרי סבב העימות בין השניים, כאשר בן גביר איים שלא להגיע לכנסת ולהצביע עם הקואליציה, פגש אותו שר מהליכוד והחל ללעוג לו. אתה רואה, אמר לו, באולפנים אין אפילו אחד שהולך איתך, כולם בצד שלנו. בן גביר הסתכל על השר והשיב: אני באמת שמח בשבילכם שסוף כל סוף אולפני השמאל מעדיפים את נתניהו על פני מישהו אחר, אבל אני רוצה שתדע שאם הדבר תלוי בי באותה סיטואציה פעם נוספת - אני עושה בדיוק אותו דבר.
השר פער עיניים לרווחה. "למה? מה ייצא לך מזה?", שאל בהבעה מופתעת. יש לי אידיאולוגיה, ענה לו בן גביר, אני לא צריך שיאהבו אותי בערוצי השמאל. אני צריך שיתחילו לבצע מדיניות ימין מלא־מלא כמו שהבטחנו.
כבר אחרי רצח בנות משפחת די בבקעת הירדן תבע בן גביר לחזור לסיכולים הממוקדים. בקבינט הוא לא נענה. מייד לאחר מכן, בדיון ביטחוני מצומצם שבו השתתף, חזר על דרישתו ונענה על ידי נתניהו כי המדיניות אכן תחזור. אלא שהזמן נקף וכלום לא קרה. בן גביר הרגיש שמורחים אותו. בדיון בעל אופי מדיני־ביטחוני בנושא רצועת עזה שהתקיים בקבינט לפני ההתלקחות האחרונה היה הוא היחיד שהצביע נגד. אפילו סמוטריץ', שניסה לשנות את ההחלטה, הצביע לבסוף בעד.
בן גביר מבין שנתניהו מנסה להקטין אותו, אפילו להשפיל אותו. לגרום לו ליישר קו. לשבת בקבינט ולהצביע בעד ההחלטות שכבר נוסחו מראש על ידי ראשי מערכת הביטחון וסוכמו עם נתניהו ויואב גלנט. זה לא מזיז לו. הוא סבור שיש לו יד ורגל בהחלטה ללכת על החיסול. שההתנהלות שלו יצרה לחץ. שהרי גם הרמטכ"ל וגם ראש השב"כ לא מתלהבים מחיסולים, ובכל זאת עשו זאת, אולי בלחץ מגבוה. ומי שהלחיץ את הלוחץ זה הוא.
לדידו של בן גביר המציאות מדברת בעד עצמה. ארבעה חודשים מרגע שנכנס לממשלה, תבע לחזור למדיניות החיסולים. חודש עבר מאז קיבל את ההתחייבות מנתניהו שכך יהיה, ורק אחרי השריר שעשה עם החרמת הכנסת זה סוף־סוף קרה.