חגי סגל עסק בבחירות לרבנות הראשית בחלק מטורו השבועי בעיתון מקור ראשון בשבת פרשת אמור תחת הכותרת הצינית טיפה "רב כבקשתך".
סגל הסביר למה הוא מתנגד לבחירת ראש ישיבת מרכז הרב, הרב יעקב שפירא לתפקיד, וזאת כמובן ללא ביקורת על רמת הרב כמנהיג רוחני ותורני.
מאחר ודעתי שונה ומאחר ונפלו מספר אי דיוקים בכתבה, החלטתי להגיב, כי הרי למאמרי דעות בעיתון מכובד כמו מקור ראשון ראוי (וגם נהוג, ב"ה) לפרסם דעה נגדית בנושאים חשובים.
סגל ביקר את המאמץ לשנות את סעיף מגבלת הגיל הנמצא בחוק הרה"ר מכיוון שלדעתו זה יהוה חוק פרסונלי. אלא שהסעיף הקיים המגביל את הגיל נוצר כחוק פרסונלי שמזמן היה צריך לבטל. הרי אם רה"מ יכול להיות מעל לגיל 70, למה לא רב ראשי?
המגבלה הקיימת היא פרי יוזמת המפד"ל שרצתה בזמנו למנוע מדמויות ספציפיות להתמודד לתפקיד. ביטולו הוא תיקון חוק פרסונלי ותיקון עיוות. הקטליזאטור כעת הוא שביטול הסעיף יאפשר לראש ישיבת מרכז הרב בן ה72 להתמודד, והרצון לראות אותו בתפקיד הוא מה שגרם למאות רבנים לשים לב לעיוות ולבקש לבטל את הסעיף.
סגל כותב שצריך רב עם "אנרגיות". מסופקני אם הרבנים המתמודדים היו רוצים שכך יתארו את התאמתם לתפקיד שהגדיר הראי"ה זצ"ל. רב ראשי אינו ספורטאי, הוא גם אינו פקיד, אלא קודם כל מנהיג תורני שדבריו מוערכים גם בארץ וגם על ידי יהדות התפוצות. רב יעקב שפירא חזר השבוע מנאום בכנס הOU בארה"ב אליו הוזמן ובו התקבל בתשואות.
רב ראשי כן צריך לקבל החלטות גורליות ארציות שהניסיון של שנים יפה להם, וזכורים לי מהעבר קביעת תנאים להשתלת לב בזמנו ומעמדם של עולי אתיופיה ע"י רבנים ראשיים ציוניים דתיים.
אמנם, יחד עם הדרת הפנים שהציונות הדתית מצפה לראות ברב מהמגזר שיכהן אחרי עשרות שנים, על הרה"ר לדעת לדאוג לביצוע שינויים ושיפורים בתחומים רבים, ביניהם נושא הכשרות, וזאת עם שיקול דעת ולאחר מחשבה ודיון עם מומחים ובחירת אנשי ביצוע. מי שרואה את ישיבת מרכז הרב פורח, מתרחב ומלא יוזמות (כולל יוזמה שקטה רחוקה מזרקורים להידברות בין חלקי העם המצליחה להגיע לאלפים בתקופה הזו) מאז שנעשה ראש הישיבה מבין שרב יעקב יודע טוב מאוד להוביל שינוי.
איני יודעת מהיכן שאב חגי את הזלזול ברבנים כשכתב שאינו בטוח שהחותמים בעד שינוי החוק "בדקו על מה הם חותמים." הם ידעו בדיוק על מה ולמה הם חותמים. העובדה שהמתמודדים האחרים אמרו בפירוש שיורידו מועמדות אם רב יעקב מתמודד, מוכיחה שהם בעצמם רואים בו את הראוי ביותר לכהן הרב ראשי.
גם השימוש במילה "נפוטיזם" מפתיע. נפוטיזם הוא כשמנהיג כלשהו מכניס את בנו או קרוב משפחות בגלל קירבה משפחתית גם כשאינו ראוי לתפקיד. לגבי בנים ראויים, כגון שני בניו של חגי עצמו, ברור שהם אינם כותבים במקור ראשון מכוח הנפוטיזם, אלא בגלל כישוריהם הבולטים, כל אחד בתחומו. וכשיש רב גדול בתורה שהוא גם המשך של שושלת רבנים גדולים זה נקרא "ייחוס", אבל מתפארים בזה רק עם הרב מוסיף כבוד לקודמיו. לראש ישיבת ספינת הדגל של הציונות הדתית יש די והותר זכויות בזכות עצמו.
הכותבת יועצת בכירה ועורכת מאמרי דעות ויהדות באתר ערוץ שבע אנגלית, בנה נשוי לבתו של הרב יעקב שפירא, חברת ועד המנהל במכללת אורות שיראל וחברת דירקטוריון ערוץ הכנסת. לשעבר יו"ר אמונה, חברת מועצת החמ"ד ומנהלת כפר הנוער הדתי כפר חסידים.