לקראת יום ירושלים קוראת תירא-אל כהן, מייסדת "קדמה- התיישבות צעירים", לא להעלים ולא להתעלם מהעובדה שבמלחמת ששת הימים שוחררו גם יהודה, שומרון, בקעת הירדן ורמת הגולן.
"אנחנו עדיין לא גאים בתוואי הארץ שלנו למרות שהגבולות קודם היו גבולות לא ברי הגנה, כפי שהגדיר אותם יגאל אלון, או גבולות אושוויץ כפי שהגדיר זאת אבא אבן. לפני המלחמה העיתונים דיברו על זה שהאחרון יכבה את האור ואנחנו בסופה של מדינת ישראל, אבל בניסי ניסים צה"ל כבש פי שלוש מהשטח שלנו", אומרת כהן.
"זה יפה שכבשנו את מזרח ירושלים מה שמהווה בשורה לאחדות העיר ובשורה רוחנית גדולה, אבל נכבשו עוד חלקים עם משמעות ביטחונית ורוחנית לקיום שלנו. איפה יום שחרור קבר יוסף? איפה יום שחרור מערת המכפלה וקבר רחל? למה את זה לא חוגגים?", היא שואלת ומוסיפה כי לטעמה "אנחנו נוטים להלביש על העיניים שלנו השקפה אירופאית אמריקאי ומנציחים את הקו הירוק שמתאים לאינטרסים שלהם ולא לאינטרסים של הקיום שלנו".
על החשש שחגיגות שחרור יהודה ושומרון יהפכו את האירוע לפוליטי ומקטב בין ימין לשמאל, משיבה תירא-אל כי אכן אחרי מלחמת ששת הימים נוצר קרע גדול בעם לנוכח האוכלוסייה הערבית שהגיעה יחד עם השטח. "אנחנו אכן חוששים למעמד הפלשתינאים שהגיעו עם השטחים הללו, ועד לא מזמן זה חצה את החברה הישראלית לשניים, אבל מנגד, בלי לדון בסוגיית הפלשתינים, שהיא סוגיה חשובה וכואבת, עדיין מול זה אנחנו צריכים לשמור על גבולות ברי הגנה שמאפשרים את הזכות שלנו להתקיים". להערכתה "כמעט כל ציוני יסכים לכך שללא קבר רחל ומערת המכפלה אנחנו קורעים דפים מהתנ"ך ברמת הזהות שלנו".
"לא הייתי פוגעת במעמדו של ירושלים, אבל למה לא לחגוג שבוע את כל ששת הימים, ובכל יום הייתי חוגגת מציינת את ייחודיות של האזור שנכבש באותו יום. צריך לזכור שבמלחמה כבשנו גם את מעבר הגלגל שדרכו בני ישראל נכנסו לראשונה לארץ ישראל. גם את זה צריך לחגוג".
על החשש ששבוע של חגיגות לא יביא אליו חוגגים רבים, בעיקר לנוכח הטענה שגם יום ירושלים הבודד הפך לחגה של הציונות הדתית, היא משיבה שלהרגשתה "מי שלא מגיע ליום ירושלים לא יגיע גם להרחבה שלו". עם זאת היא מוסיפה כי היא "מרגישה שהקונצנזוס הולך ומתרחב, ומתחזקת ההבנה של הצעירים שדרושה לנו עמידה איתנה מול האויבים שלנו בעולם. הדיון שהעסיק דור שלם על קו ירוק החליש אותנו מאוד ברמה הבינלאומית וברמה הביטחונית. הדור הנוכחי מבקש משהו אחר, ליצור מציאות של אמירות ברורות, לאומיות ועמידה של גאווה. אנחנו עובדים עם אמנים וצעירים מכל הרקעים ופוגשים את האמירות הפשוטות של מסורתי לאומי שהולך ומעמיק".
בדבריה מזכירה כהן כי את יישובי בקעת הירדן הקימה מפלגת העבודה וכך גם את יישובי הר חברון ורבים מיישובי יהודה ושומרון, מה שמהווה בסיס לקונצנזוס רחב סביב נחיצות האחיזה והריבונות הישראלית באזורים אלה. "הקונצנזוס תמיד היה רחב והעשורים האחרונים לקחו את הדיונים למקום אחר. אם מדברים על גבולות ברי הגנה שיאפשרו חיים לאורך דורות, שזו ציפייה מאוד בסיסית, בכך רב המשותף על המחלוקת. יגאל אלון מדבר על שתי אוטונומיות, אחת ביהודה ואחת בשומרון, ומסדרון מחבר ביניהן, זה מה שקרה בהסכמי אוסלו במידה מסוימת וזו המציאות שקיימת היום בשטח".