בערב לג' בעומר הנחיתי מפגש של "חולקים", מפגש בו יושבים יחד דתיים וחילוניים ממגוון דעות פוליטיות לומדים ומדברים על הרפורמה המשפטית, יהדות, ציונות ועל הבייחד.
מפגשים אלו שמתקיימים בגולן מעודדים שיח כנה ופתוח שמאפשר קרבה והבנה.
תוך כדי השיח עלתה מאחד הנוכחים האמירה "לכל אחד יש את האמת שלו", שמתכתבת עם שינוי הפסוק שיוצר את האמירה "איש באמונתו יחיה" (במקור 'צדיק').
לאחר דיון מרתק הגענו יחד לאמירה שונה אך מזמינה יותר: יש אמת אחת, והיא גדולה ועצומה, ולכל אחד, לכל מגזר ומפלגה יש חלק מתוך האמת הגדולה הזו. (אוסיף שלכל אחד יש גם תהיות וחלקיות שצריך לברר וללבן).
עמדה זו מייצרת רצון להקשיב לאמת שנמצאת אצל השני, רצון לדייק את האמת שלי ומעוררת תנועה שמזמינה ענווה - האמת גדולה ממה שאני יכול להחזיק, ורק יחד נוכל להרחיב את האמת ואמונה שלנו!
הראי"ה קוק מסביר זאת הייטב במאמרו הנפלא "למלחמת הדעות והאמונות" (אורות, זרעונים ו') שם הוא מבאר הייטב על פי שיטת החסידות והקבלה איך בכל דעה, אמונה והשקפה יש נקודת אמת, ועלינו לחבר את כלל הנקודות על מנת להגיע להכרה שלמה.
הראי"ה מוסיף ומדייק שלא מתוך סבלנות חלשה שמצדיקה כל דעה וכל אמונה, אלא מתוך סבלנות עמוקה ורחבה.
וכך כותב הראי"ה:
"אבל ההכללה העליונה נותנת דוקא על ידי מרחבה וודאותה את התכונה העדינה בדיקנות היחוד..
ומתוך שהיא כללית, מפני שבתוכה כלול כל, אינה יכולה על פי טבעה להוציא כל דבר משלטונה והכללתה ולכל היא נותנת מקום, אבל בזה היא רק מרבה את הופעות האורה בתוך כל סגנוני החיים וגלויי הרוח, וחפץ הסבלנות היסודי שלה הוא לתן מקום לכל נטיה של אור, של חיים ושל הופעה רוחנית... יודעת היא כי בכל יש ניצוץ אור, הניצוץ האלהי הפנימי זורח בכל אחת מהאמונות השונות, בתור סדרי חנוך שונים לתרבות האנושית, לתקון הרוח והחומר, השעה והעולם, היחיד והצבור שלה, אלא שהם בהדרגות שונות".
שנזכה בימים אלו של ספירת העומר, ימים בהם אנו קרואים לתקן את האחווה ביננו לבוא מתוך סבלנות עמוקה שמבינה שבכל יש ניצוץ א-לוקי והעניין הוא לחבר את כלל הניצוצות לאבוקה גדולה.
הכותב הוא מחנך באמי"ת חצור הגלילית ומרצה במכינות קד"צ בגולן.