מקודשת

כבר לא מקומם

תמיד קומם אותי כששמעתי אומרים על ירושלים שהיא קדושה לכל הדתות. התעורר בי האינסטינקט הזה לומר שהכול פוליטי, שאין בכלל ירושלים בקוראן. לא שקראתי, אבל כך אומרים הידענים. שירושלים היא שלנו, רק שלנו, וכל הניסיון לייחס אותה לדתות אחרות צבוע בצבע בעייתי מאוד של התנגדות לעם ישראל. והגם שכל זה נכון לגמרי, יש עוד צד בסיפור הזה, והוא דווקא אופטימי מאוד.

זה הרי לא פחות ממדהים שהדתות מכוונות לירושלים, זה אפילו עוד יותר מדהים אם ירושלים אינה מוזכרת כלל בקוראן. זה רק אומר שכל האנושות מרגישה באופן עמוק שיש משהו אחר במקום הזה. היום התחושה הזאת גורמת למלחמת בעלות על ירושלים, אבל כבר קיימת בעמים הבנה שיש מקום בעולם שהוא הרבה מעבר למקום פיזי, ושכדאי להם מאוד להיות מחוברים אליו. בהמשך זה יתבטא ב"ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים", כי העמים כבר מוכנים.

הסיפור הזה של "ירושלים מקודשת לכל..." עתיק מאוד, מסתבר, ובא לעולם עוד קודם בוא הנצרות והאסלאם, ולמען האמת אפילו קודם בוא היהדות לעולם, כלומר לפני מתן תורה ואפילו לפני אברהם אבינו. מלכי צדק מלך שלם, על פי כל הסימנים והמפרשים, מלך בירושלים. על פי חז"ל מדובר בשם, בנו של נח. הרמב"ן שופך אור על היחס של כל האנושות לירושלים מאז ומעולם (ההערות בסוגריים הן שלי): "ומלכי צדק מלך שלם – היא ירושלים... ומלכה ייקרא גם בימי יהושע אדוני צדק. כי מאז (ומעולם) ידעו הגויים כי המקום ההוא מבחר המקומות באמצע היישוב (כלומר – נקודת המרכז, מרכז הכובד, כמו עץ החיים שבמרכז הגן). או שידעו מעלתו בקבלה שהוא מכוון כנגד בית המקדש של מעלה ששם שכינתו של הקב"ה שנקרא צדק".

הנה לנו הסיפור – ירושלים באמת מקודשת לכל האנושות. ישנה מסורת עתיקה חוצה גבולות שנמשכת עד היום שמכאן, מירושלים, מנשבת הרוח. שכאן מקום הצדק, ושהמקום הזה הוא סוד שמכוון כנגד קדושה של מעלה. וכולם צודקים, זה בדיוק כך.

מאוד מקומם

אז מה בכל זאת מקומם? שיש בלבול בין מקודשת ובין שייכת. מקודשת זו ההכרה שירושלים היא סיפור שחורג מגבולות המקום והזמן, מקום ארצי לכאורה אבל ראשו נוגע בשמיים. כל זה מדויק, ולכן העמים כולם מרגישים שירושלים היא פלא, אבל מכאן עד לבעלות על ירושלים הדרך ארוכה. ירושלים נפלה בחלקו של עם ישראל, וכשיהיה הר בית ה' בראש ההרים הוא יהפוך להיות אבן שואבת לעמים כולם ולכל התפילות. אפילו כשנפלה בחלק ישראל היא לא הייתה שייכת לשבט מסוים כדי שאיש בישראל לא ייקח עליה בלעדיות ואדנות, "לפי שלא נתחלקה לשבטים".

למי אני כותב את זה? לא לעמים. אין לי ציפייה שהעמים יזדהו עם משהו שאנחנו עצמנו מגמגמים בו. אני כותב את זה לעצמי, לנו, לחדד את אבני היסוד. כי כדי לממש את קדושת ירושלים לאנושות כולה יש לחדד את הקשר שלנו אליה. כשזה יתממש, כולם ימצאו את עצמם באים בשעריה. הבעיה שלנו זה עדיין לא ברור.

לפני חמש שנים עלינו לירושלים עם בית הספר שבו למדה אחת מבנותינו. בתוכנית, בין השאר, היה מיצג אור־קולי בהר ציון. אחרי צפייה במיצג אי אפשר היה לחשוב שירושלים נמצאת בשליטה יהודית. המיצג היה בליל של צלבים, סהר ומגן דוד. הסיפור של המיצג היה על כך שלאורך כל ההיסטוריה כולם נתנו עיניהם בירושלים, נלחמו עליה והקיזו בה דם. המיצג מגיע עד ימינו אלה. חשבתי שיסתיים בכך שעם ישראל שב סוף סוף הביתה ופותח שערי ביתו בפני כל מי שרוצה לגעת בקסמה של ירושלים. אבל לא. המסר היה שירושלים היא של כוווולם, שווה בשווה. אין לנו כיהודים חיבור עודף אליה. ירושלים אוניברסלית לנצח. אחר כך חילקו שם סידורים לילדים. מיהרתי לבדוק ומצאתי: "ולירושלים עירך ברחמים תשוב, ותשכון בתוכה כאשר דיברת". נרגעתי. המיצג לא חדר לסידור. ומה עושים כל התלמידים ששותים את המיצג בצמא, ובכלל לא מתפללים בסידור? בונים נרטיב של ירושלים של כולם, שאין לה איתנו משהו מיוחד. וזה כואב במיוחד.

מי צריך את מצעד הדגלים?

כשהיינו בני נוער היינו שם, בסמטאות העיר העתיקה, מנופפים בדגלים ושרים. התבגרנו, אולי קצת הזדקנו, ואולי כבר כמה שנים שלא הטרחנו את עצמנו למצעד הדגלים. זה נראה לנו יותר כמו הפנינג לנוער נלהב מאשר עניין לגדולים.

אבל אולי טעינו. הרוצה להחכים - ידרים. ולפעמים החוכמה מצויה אצל השונאים מהדרום. אז הנה, דבר חוכמה מהשלוחה האיראנית בעזה: כתנאי להפסקת האש דרש הג'יהאד האסלאמי את ביטול מצעד הדגלים. תודו שזה מדהים. לא שחרור מחבלים, לא הסגת צה"ל מג'נין - ביטול המצעד. הם מבינים מצוין שהציונות נשענת על שורש רוחני עמוק, ואם יצליחו לעקור אותו כל השאר רק משחק ילדים. וזו בדיוק הסיבה להצטרף השנה למצעד, כי זה כבר ממש עניין למבוגרים.

קניון ממילא

פעם בדרך לכותל היית נכנס בשערי העיר העתיקה ואיזה הוד קדומים עתיק היה יוצא מאבני ההיסטוריה לרכך את ליבך. היום, רגע לפני שנוגעים בקודש חונים בממילא ועוברים בקניון המודרני־מערבי הזה. אני מודה שכשבנו את ממילא הצטערתי מאוד. הרגשתי שתרבות הקניון כבר כבשה כל פינה בארץ שלנו, אז לפחות את שערי העיר העתיקה ישאירו נקיים. אני עדיין מצטער. מרגיש שכהן גדול היה טובל לפני כן ואנחנו שוקעים בבוץ נהנתני, קצת לפני וקצת אחרי. מצטער שלפעמים זמן התפילה בכותל בטל לעומת זמן ממילא.

כן, אני יודע, אי אפשר להישאר מאחור, ויש לנו עניין שקדושת ירושלים תאמר את דברה לחיים כאן ועכשיו ולא רק לאנשים מתקופה עתיקה. ובכל זאת, הייתי רוצה את זה אחרת – הייתי שמח שקניון ממילא, בצד אוכל ושתייה (את זה חייבים), יהיה מקום של כינוסים, של רוח, של תרבות יהודית. הייתי שמח שיהיו שם מיצגים של עמותות חסד, שרגע לפני שנכנסים להיכל הקדושה נרגיש התרוממות רוח, נפגוש משהו ירושלמי שאי אפשר לרכוש בשום מקום אחר.

בינתיים אני מבין שזה האתגר של הקודש – להרים את החיים, החיים כמו שהם עכשיו במלוא עוצמתם. ששאלת השאלות היא מי יכבוש את מי, קניון ממילא את הכותל – ויהפוך אותו לפולקלור שולי בצד צרכנות מערבית, או הכותל את ממילא – ויקרין עליו מרוח של משא ומתן באמונה, חסד וקדושה. יש לי הימור אופטימי איך זה ייגמר.

כוכב מת

והנה דברים שכבר פורסמו במקומות שונים. את הסרטון המקורי אפשר לראות ביוטיוב, אבל שווה להיזכר בהם רגע לפני יום ירושלים. נעמי שמר, מחברת 'ירושלים של זהב', מגיבה על הביקורת של עמוס עוז כלפי השיר:

"יש טיעון כאילו הבית האמצעי של ירושלים של זהב הוא לא הומני כי הוא לא מתחשב בערבים מהצד השני של הקו. את הטיעון הזה ביטא עמוס עוז לראשונה ב'דבר', יום אחרי מלחמת ששת הימים, והוא אמר: 'מה זאת אומרת "יבשו בורות המים, כיכר השוק ריקה"? זה מלא ערבים, זה מלא מים! ששון ושמחה!... מה זה "אין יורד אל ים המלח"? בעיניי ראיתי ערביות יורדות כל הזמן'.

"עכשיו, היות ואני יצור מאוד אינטואיטיבי, וזה לא מהשכל אלא מהבטן, אז לקח לי כמה שנים לנסח את תשובתי – לעצמי קודם. אבל לא לקח לי שנים להבין שזה מעורר בי זעם נורא הטיעון הזה. זה כאילו בן־אדם מתגעגע לאהובתו והוא בא לפסיכיאטר שלו, עמוס עוז, אז הפסיכיאטר אומר לו: אל תדאג! היא לא לבד. זאת אומרת, זה אמור להרגיע אותי.

"בשבילי, נתחיל אולי בגדול, עולם שהוא ריק מיהודים הוא בשבילי כוכב מת, אני נורא מצטערת. וארץ ישראל שהיא ריקה מיהודים היא בשבילי שוממת וריקה. ואני חושבת שלערבים יש המשוררים שלהם, תודה לא־ל, והמשוררות שלהם. טובים מאוד, שיבטאו את הגעגועים שלהם. אני יכולה לבטא רק את הגעגועים שלי".

לתגובות: [email protected]

***